ליאו מסי הוא בחור של הישגים. חלקם זניחים (הכובש המצטיין של אליפות העולם למועדונים), חלקם מעניינים (הקבוצה הפסידה רק פעם אחת במשחק בו הוא כבש), חלקם חשובים (הכובש הגדול ביותר באירופה במדי בארסה) חלקם היסטוריים. השלושער הזה מול גרנאדה, עם רמיסת השיא של סזאר, הוא חתיכת הישג שכזה. זה הישג שלא מביא גביע, ובטח לא דיבדנדים נכבדים, אבל זה הישג שצורב את שמו של מסי באותיות של זהב בהיסטוריה של בארסה – מועדון קשיש בן 113 שנים, שזקני השבט בו, היו משוכנעים ששיאים כמו של סזאר, בעידן של שחור ולבן, חנרליסימו בשלטון ומשחקים של 12 שערים, לא ישברו לעולם.
המשפט “ליאו מסי – הכובש הגדול ביותר בהיסטוריית המועדון”, הוא, כמאמר המשפט המפורסם, הרבה יותר מסתם משפט. זהו משפט שספק אם אי פעם ישבר. ומסי עדיין רק בן 24, ויש לו עוד מספיק זמן להכפיל ולשלש את השיא הזה, אין דבר העומד בפניו. זה הישג שילך כעת עם מסי מעתה ועד עולם, ובדיוק כמו האוהדים שהצטופפו בפנסילבניה ל-100 הנקודות של צ’מברליין, או האלפים בסן פרנסיסקו שחזו בהום ראן ה 762 של בארי בונדס, גם אתם יכולים להגיד שחזיתם בהיסטוריה בהתהוות.
וכמו השער הראשון שלו בבוגרים, הוא עשה את זה בסטייל. בסטייל כמעט זהה אפילו, נגיעה אלוהית שמותירה לשוער רק לחייך יפה למצלמה כדי לא לצאת עם פרצוף של אהבל. גאון כדורגל. כל מילה מיותרת.
המשחק עצמו היה צריך להיות טיול בפארק. טשיירה פחות אפס שרואה את הפנדל הברור על אלכסיס מרשה לנו לעלות ל 0-3 ולהצדיק את ההרפייה במחצית השנייה. אלא שבארסה, כהרגלה בקודש, מורידה רגל מהדוושה גם ביתרון שברירי, סופגת שער שיויון ממצב נייח (כמה צפוי, כמה פיקה), ומקבלת שיויון מפנדל טיפשי במיוחד של אלבס. הברזילאי אמנם כיפר עם הבישולים ה 12 וה-13 שלו העונה, אבל הספיגה שלעצמה צריכה לעלות כמה נקודות שאנחנו חייבים לעבוד עליהם לקראת האונו אסטדי והג’וזפה מיאצה.
טשיירה אפס מאופס, אין פה משהו לחדש. אין לי בעיה שישרקו שריקות מוצדקות נגדנו, אבל רבאק, שישרקו גם את הדברים לטובתנו. 3 פנדלים נוספים שפשוט נעלמו מעיני השופט. וזה מרגיז במיוחד כשפנדלים נופלים למנדרילים על ימין ועל שמאל, בעוד שלחזות בפנדל נגדם זה כמו לראות גורילה לבנה, או את מוריניו לא בוכה, או את קונטראו לא מעשן, אחד מהשלושה.
זה מה שפפ אמר בסיום המשחק:
“ביום עצום בו מסי עובר את סזאר, עשינו משחק עצום, כמו בארסה של חמשת הגביעים וליאו תבע את מקומו הנכון בספרי ההיסטוריה של המועדון”.
“אנחנו לפני הגדול מכולם. אני מצטער עבור אלה שרוצים לקחת לו את הכתר, אבל הוא רחוק מהם ובמרחק, הכי טוב שיש”.
“הוא לא עושה גולים, הוא עושה גולוסואים. כל גול יותר טוב מהשני. הוא בן 24 עם 234 שערים. והוא עושה את כל מה שכדורגלן יכול לשאוף לעשות, כל 3 ימים”.
“בספורט שלו, מסי הוא מייקל ג’ורדן. שולט בצורה אבסולוטית. יש מעט מאוד שחקנים ששלטו בצורה כזאת בהיסטוריה. במקרה הזה, אני פיל ג’קסון (מחייך).
על ההשעייה של אלבס והפציעה של אדריאנו: “אנחנו נמצא את המשאבים שלנו במשתלה. נלך למונטויה”.
הטוב: מאניטה, ליאו מסי.
הרע: אדריאנו שוב נפצע (10 ימים בחוץ) אין לנו מגנים מול מיורקה, וצרות מול מילאן.
המכוער: טשיירה האפס.
ההרכב:
ואלדס (6).
דני אלבס (6), פיקה (5), פויול (7), אדריאנו (6).
צ’אבי (8), קייטע (5), תיאגו (5).
קוואנקה (7), מסי (9), אלכסיס (6).
מחליפים: מסצ’ראנו (6), טייו (7), אינייסטה (7).
סטטיסטיקה:
בעיטות לשער: בארסה 18, גרנאדה 6.
למסגת: בארסה 7, גרנאדה 2.
עבירות: בארסה 7, גרנאדה 14.
החזקת כדור: בארסה 70%, גרנאדה 30%.
62,641 צופים בקאמפ נואו.
