אלו ששופכים בעקבות המשחק על גווארדיולה קיתונות של ביקורת, הם במקרה הטוב כפויי טובה ובמקרה הפחות טוב – חסרי הבנה. כן, הוא היה יכול לבצע את החילופים שלו 10 דקות מוקדם יותר, אך כל חילוף שלו היה נכון, מדויק ואמיץ ובעזרת החילופים הללו הקבוצה נראתה הרבה יותר טוב. במצב הסגל הקיים (והעגום), ובהתאם למשחק החוץ הקיים, זהו גם ההרכב הפותח שהיה נכון לפתוח איתו.
כי בסגל כזה כאשר אפלאיי, אינייסטה, אלכסיס, פדרו ווייאה פצועים, נוצר מצב (פרט לכך שאין בו קיצונים “אמיתיים” שיכולים לפתוח את המשחק הן בתנועות עומק, או לחלופין בריצה לשטחים פתוחים ו”משיכת” שחקני הגנה, או באיום על השער) שהקיצונים שאתה פותח איתם (אלבס/אדריאנו) ומטיל עליהם את מלאכת העבודה השחורה, זה גורם לכך שהם משחקים לרוב על פריצה על הקו ועל מסירות רוחב/הגבהות. דהיינו, הם לא מהווים כלל איום אמיתי על הגנת היריבה בתור קיצוניים, כי האפקטיביות שלהם למשחק ההתקפה נובעת בין היתר מהיותם “סיוע” מושלם לשחקנים מלפניהם אך הם לא “הדבר האימיתי”. בסגנון המשחק של בארסה, זה מאוד תוקע את המשחק והופך אותו למשחק ‘רוחבי’, כי הוא מצמצם למעשה את שטח המגרש והמשחק. ובאין קיצוניים שיכולים להוות איום ממשי, ויאריאל יכולה מצידה להמשיך ולצופף את מרכז המגרש וההגנה ללא חשש מיוחד מהפתעות שבאות מהצדדים. אין פלא אם כך שבארסה ניראתה יותר טוב עם שניים שכן מכירים את העבודה (טיו/אלכסיס על משכחי כאבים).
אסור לקבוצה ברמה של בארסה ועם שחקנים מוכשרים ומוכחים על המגרש להיסתמך רק על החדות של מסי. יש סביבו שחקנים עם מספיק ניסיון שצרכים להופיע דווקא ברגעים כגון אלו (ססק, צ’אבי, אלבס ופיקה). ומהם האכזבה הגדולה שלי. זה היה הזמן שלהם לסחוב את הקבוצה על הכתפיים בזמן שחצי סגל פצוע, ובשורה התחתונה קיבלנו מהם מעט מאוד (גם בקלאסיקו ביום רביעי). האכזבה היא לא רק על היכולת החלשה שהם הציגו (זה יכול לקרות לכל אחד), אלא על כך שזה היה צריך להיות זמן המנהיגות שלהם. זמן ששחקנים תופסים את הסכין בין השניים ועם רעב בעיניים ויורקים דם. כל אותם שחקנים שהזכרתי כאילו “נבלעו” בקבוצה, אך מאותה ה’מנהיגות’ כולם ברחו.
לבעלי הזכרון הקצר,
בארסה לפני שתי עונות שיחקה כדורגל הרבה יותר גרוע מאשר היום, אך הניצחונות (המכוערים) במשחקים “הקטנים” עזרו מאוד להשכיח זאת (למרות שחברים פה שופטים לרוב בתגובותם את התוצאה ולא את המשחק). העונה בארסה היא קבוצה “יפה” ועם סגל עמוק ואיכותי (ביחס לשנים עברו). אך אליפות לוקחים בדיוק במשחקים “הקטנים” ועל הפרטים הקטנים (ריאל שנה שעברה, מתוך 22 הנקודות שהיא הפסידה, 18 מהם היו לקבוצות מהחלק התחתון של הטבלה), או כמאמר קלישאת הכדורגל (החבוטה): קבוצות “יפות” מתקשות תמיד במשחקים “מכוערים”. בארסה הנוכחית עונה להגדרה הזו במדיוק ומחזקת את הקלשיאה.
המספרים המצויינים של ססק העונה דיי משקרים נכון לעכשיו על השתלבותו האמיתית במשחק הברסאי, כי הם מספרים יותר על יכולת הכיבוש שלו והישתלבותו במערך הקידמי (וגם זה רק כ’9′ מדומה או כ”מסי מדומה”). לעומת זאת, ברגע שהוא עובר לעמדת הקיצוני (איטי) או דרומה מזה (כעושה משחק), רק אז נחשפת האמת על השתלבותו ורואים שקיימת עוד עבודה בעיניין. אין לי ספק שהוא בדרך לשם (אוטוטו), אך לפני שהוא מקבל את “סיכת המסע” הנחשקת, הוא חייב לעבור את הטירונות המפרכת בתפקיד ובעמדה הקשה ביותר בקבוצה (מבחינת הבנה). אני אישית חי עם התחושה שפפ העונה ניסה להכניסו לא פעם בכוח להרכב הקבוצה.
טיו נכנס היום למשחק לעמדה שלא הייתה קיימת בבארסה (קיצוני) והוא שחקן שאני עדיין לא יודע איך לאכול אותו. למען הסר ספק, ראיתי את רוב משחקיו העונה ואין לי ספק שהוא שחקן מצויין ולא היה צל של ספק שבמוקדם או במאוחר הוא יעלה לקבוצה הראשונה. הבעיה איתו (מבחינתי) שאני חושב שמהזווית המנטאלית הוא עדיין לוקה באגוצנטריות וחושב על עצמו והצלחתו יותר מאשר על חבריו (יש פעמים בבארסה ב’ שהוא תמיד מכדרר שנייה אחת יותר ממה שנדרש כאילו להוכיח משהו לסקאוטים ביציע, בועט לשער בפעמים שהיה יכול למסור, מחזיק “קצת” יותר מדיי בכדור, וזכור לי הריב מהמחזור ה-1, עת שהוא רב עם רודרי בפרהסיה מי ייבעט את הפנדל שנעשה עליו). היום התכונות האלו, שאני דיי סולד מהם אצלו, דווקא שיחקו לזכותו, כי הוא תיעל אותם לחוצפה חיובית ו’דם צעיר וחדש’ שכל כך היה חסר לקבוצה. אך לפני שהוא קרע שרוך של נעל אנשים פה (שראו אותו במקרה הטוב, בשלושה משחקים בקבוצה הראשונה), כבר ישר מכתירים אותו לדבר הבא בשמי הבלאוגרנה. הוא יכול להתפתח לאחד כזה, כי יש לו את החבילה המלאה.
אך רגע, כי כתרים כגון אלו עכשיו, פשוט יותר משהם מראים על הבנה, הם מצביעים על חוסר סבלנות כלפיו.
לא כל עונה שהיא לא מושלמת הופכת ברגע אחד לכישלון מהדהד. אנשים פה (כרגיל) דיי יצאו מפרופורציות. בארסה לא משחקת מול קונוסים כאם אל מול שחקני כדורגל מקצוענים וטובים. לא תמיד יחסי הכוחות המוקדמים/ או פערי האיכות הם ערובה לניצחון במשחק מול קבוצת תחתית בחוץ, ולא תמיד התכנונים הראשוניים מובילים להצלחות.
למה? כי כזה הוא הכדורגל!
הטוב: לאפס את הראש לקראת המסטאייה.
הרע: המסטאייה!
המכוער: החבר המנדרילי שלכם.
ההרכב:
ואלדס (7).
פויול (7), פיקה (7), מסצ’ראנו (7), אבידאל (8).
צ’אבי (6), בוסקטס (6), ססק (5).
דני אלבס (6), מסי (7), אדריאנו (5).
מחליפים: אלכסיס (6), תיאגו (7), טייו (7).
38,400 צופים ב’מדריגל’, ויאריאל
סטטיסטיקה:
בעיטות לשער: בארסה 10, ויאריאל 4.
למסגרת: בארסה 5, ויאריאל 2.
עבירות: בארסה 13, ויאריאל 22.
החזקת כדור: בארסה 66%, ויאריאל 34%.
