התוצאה מעניינת פחות

בארסה סיימה בתיקו 1-1 אצל רומא בחוץ, אבל מה שמעניין את כולם הוא הקרע ברצועה של ראפיניה, שישבית אותו לחצי שנהאין הרבה דברים יותר מעצבנים מלהילחם על משהו כל-כך הרבה זמן, להשיג אותו סוף סוף ואז לראות את זה נלקח ממך. בשני המשחקים האחרונים ראקיטיץ’ לא בדיוק איתנו למרות הבישול הנאה ללואיס סוארס, נראה היה שראפיניה יקבל יותר ויותר צ’אנסים בתקופה הקרובה אחרי שכבר ביסס את מקומו ברוטציה, ואז, משום מקום, הגיעה הפציעה הזו.

 

לראות את ראפיניה – או כל שחקן אחר (טוב, כמעט) – מורד מהמגרש על אלונקה ואח”כ נזקק לקביים זה לא בדיוק מראה מלבב. באמת חבל. ואם כבר יש דיבורים על זה שאם מדובר על היעדרות ארוכה, אז בארסה תבקש אישור מיוחד להשתמש בטוראן לפני ינואר – אתה מבין שזה באמת רציני.

 

בנקודת מבט כללית יותר, זה מכניס את בארסה לצרה צרורה. כי המשחק עכשיו, אם זה עוד לא היה ברור, הוא לא לנצח את לבאנטה וסלטה ויגו – היריבות הבאות שלנו – אלא לשרוד עד ינואר. להגיע לשם במינימום נזקים. ובמבט על הסגל, אין כל-כך הרבה פיתרונות להיעדרות ארוכה של ראפיניה, היחיד מבין המחליפים שיש לו גם את היכולת וגם את האמון של לוצ’ו, במיוחד אחרי עזיבת פדרו. כשדני אלבס יחזור, סרג’י רוברטו בטח יהיה שוב גיבוי לקשרים, אבל עם כל הכבוד, זה לא פיתרון וכבר ראינו את זה לא פעם ולא פעמיים. כמגן הוא מצא איזשהי משבצת שהוא כן תורם בה ברמה סבירה, אבל גם שם זה עוד טעון הוכחה. וזה במילא לא יהיה רלוונטי כשדני אלבס יחלים מהפציעה.

 

מה שלוצ’ו עשה באולימפיקו זה להכניס את מסצ’ראנו. על פניו זה נראה קצת כמו מהלך של פאניקה – ההלם מהשער האדיר של פלורנצי, השינוי בקישור עם ההכנסה של ראפיניה במקום ראקיטיץ’ ומיד לאחר מכן גם הפציעה הקשה – אבל במבט על הסגל, אין הרבה אופציות אחרות. וזו בעיה גדולה מאוד. באופן אישי, לא משנה לי מה התוצאה, מה הדקה, מי היריבה, באיזה אצטדיון המשחק נערך או באיזו מסגרת, אני בחיים – אבל בחיים (!!!) – לא בעד שיתוף הפעולה של בוסקטס עם מסצ’ראנו בקישור האחורי. ראינו את זה כבר יותר מדי פעמים ובאף אחת מהן זה לא הצליח. אבל עדיין ממשיכים לנסות. כל פעם שעוברים ל-4-2-3-1 הזה, בארסה נלחצת אחורה לשער שלה ולא משנה מי היריבה. כל פעם. ועדיין מנסים שוב. בארסה לא בנויה לשיטה הזו, כמה פעמים עוד צריך לנסות את זה כדי להגיע למסקנה?

 

ואם אני מסי, אני לוקח את התמונה הזו, מדפיס אותה, נכנס לחדר של לוצ’ו בסיוטאט אספורטיבה ומבקש ממנו בצורה הכי עדינה שאפשר (בכל זאת דיקטטור): “חלאסססס!!!”. תסתכלו על זה. אלה המקומות שמסי קיבל את הכדור, למעלה – עד שמסצ’ראנו נכנס והחל לשחק עם בוסקטס בקישור האחורי (4-3-3), ולמטה – מהרגע שחפסיטו נכנס ועד הסיום (4-2-3-1). אם עוד לא היה ברור עד כמה השינוי הזה לא עובד בעליל, הנה ההשפעה של זה על המגרש. תראו איך בשיטה המקורית מסי מקבל את הכדור כמעט בכל איזור במגרש (כולל באיזורים מסוכנים ברחבה), ואיך עם הדובלה פיבוטה, הוא צריך לנהל את המשחק 35 מטרים מהשער. אם מסי צריך לרדת כל-כך הרבה אחורה (וזה קרה גם בדקה ה-90) כדי לעזור לאינייסטה, שפתאום לא מקבל עזרה מקשר נוסף, אז – אולי – השינוי הזה מיותר וצריך להיעלם מה-Playbook של בארסה? אולי בשעה טובה נגיע לרגע המיוחל הזה?

 

מהרגע שמסצ’ראנו נכנס כבר ראיתי איך אנחנו הולכים להידחק לשער של טר שטגן, ובאמת שלא לקח יותר מדי זמן עד שזה קרה. ואין לי כלום נגד חפסיטו, להיפך. רוצה שהוא ישחק? שים אותו בלם. הרי כבר מזמן הבנו שהוא ופיקה אלה צמד הבלמים הבכיר של בארסה. ספציפית לגבי המשחק באולימפיקו, אפשר היה לחשוב קצת Out of the box, להכניס את מוניר או סנדרו במקום מתייה (ומסצ’ראנו למרכז ההגנה) ולהשתמש במסי כ”10″. גם ככה הוא היה בעמדה הזו, רק שבמצב כזה היה לו מקדימה 3 מטרות ולא רק 2. אם יש לך את השחקן הכי טוב בעולם והוא מקבל כל-כך הרבה תשומת לב, תנסה לנצל את זה במקום לשחק לידיים של היריב.
ואם מסתכלים על זה באופן כללי יותר, כמובן שיש את אופציית סרג’י סאמפר. בדקות של הבלאגן אחרי הפציעה, ראו כמה היה חסר לבארסה מישהו שיעשה סדר. אני לא אומר שהוא ישר היה מצליח, אבל שחקן בסגנון שלו זה בדיוק מה שחסר, במיוחד מעכשיו ועד ינואר.
לצערי, אני לא רואה את זה קורה. ולא רק זה, מעבר לשמיכה הקצרה בקישור, גם בהתקפה יש בעיה גדולה. בעונה שעברה דיברו הרבה על התלות הקיצונית ב-MSN, אבל אז הם גם נפצעו מעט מאוד וגם היה את ראפיניה ופדרו. עכשיו כבר אין את פדרו ויש חשש גדול שגם את ראפיניה לא יהיה למשך תקופה ארוכה. ומה עם השאר? מוניר וסנדרו נקברו על הספסל, כשהיה אפשר לא השתמשו בהם ועכשיו ייאלצו לעשות את זה מחוסר ברירה.
איכשהו הצלחנו להגביר את התלות ב-MSN. מי חשב שזה אפשרי.
וכמה מילים על טר שטגן. הוא עשה טעות גדולה, אבל מי שחושב ששוער בבארסה צריך להישאר קרוב לשער שלו בתחילת ההתקפה של היריבה, חייב להבין שהמשחק השתנה. בגלל שבארסה מחזיקה בכדור רוב הזמן, ההגנה משחקת גבוה יותר וכדי לצמצם רווחים, השוער מתפקד לעתים קרובות כמו הבלם האחורי של פעם. ככה זה, ולוצ’ו אפילו דיבר על זה בסיום. למרות כל זה, המיקום של טר שטגן צריך להיות טוב יותר, והוא יהיה. הוא צעיר וככה לומדים. וכשמדברים על היציבות של בראבו, כדאי לזכור גם שיש ביניהם הבדל של 9 שנים. אלה 9 עונות של כדורגל, כן? מעדיף שטר שטגן יקבל את ההזדמנויות שלו, יעשה את הטעויות האלה עכשיו וילמד מזה. הוא שוער העתיד של בארסה, למי ששכח, לא בראבו.

סשה

מה אוהדי בארסה אומרים

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

Error: Access Token is not valid or has expired. Feed will not update.
This error message is only visible to WordPress admins

There's an issue with the Instagram Access Token that you are using. Please obtain a new Access Token on the plugin's Settings page.
If you continue to have an issue with your Access Token then please see this FAQ for more information.

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום