ויקטוריה השנייה

בסיום המשחק מול ויקטוריה נאנח פפ באירוניות: “שימו לב, הכותרת של היום היא שמסי לא כבש. אתם מדמיינים לאיזה רמה הילד הזה הגיע כשזה חדשות שהוא לא כובש?”.

 

“נתנו הצגה היום. במיוחד במחצית השנייה. השחקנים מאוד רצו לכבוש יותר, אבל יש גם ימים כאלה. בכל שאר האספקטים שיחקנו מצוין. אני מאוד גאה בחניכים שלי, אבל התוצאה הלא קלה מרמזת לנו על מה שמחכה לנו בגומלין עוד שבועיים”.

 

היה גם משחק. כהרגלנו בקודש, חיפשנו את הגול היפה במקום לתת 4 חתיכות מגעילות, כמו איזה קבוצה מכובסת ממדריד.

פעם היינו נענשים באופן קבוע על זה, בעידן גווארדיולה זה כמעט לא קורה. הקבוצה שופעת בכל כך הרבה ביטחון (המהדרין יגדירו את זה על גבול השחצנות), שהיא לא מאמינה שיקרה משהו.

היו מבצעים מדהימים, ומשחק לחץ משובח במחצית השנייה. רבע השעה הראשונה במחצית השנייה תכנס לבתי ספר למשחקי לחץ. יריבת פח או לא, קשה מאוד לגרום לקבוצה יריבה לגעת 6 פעמים בכדור ברבע שעה.

וכמובן אי אפשר בלי קצת דפיקות לב שמסי כורע על הדשא מכאבים. אם לא מבחינה ספורטיבית, קיבלנו משהו במישור הבריאות והשערות הלבנות.

 

בשבת, סביליה.

 

הטוב: התוצאה משקרת, ואוחנה משקר. בארסה היום שיחקה טוב מאוד. לא מעולה, לא גרוע, טוב מאוד. החל ממשחק הלחץ המעולה, המסירות והמהלכים. פירגון יתר, אגואיסטיות קלה מצידו של מסי וחיפוש השער היפה מנעו גוליאדה היסטרית.

 

הרע: אוחנה.

 

המכוער: הוא לא חייב חשבון. לא לי, לא לך, ולא… לאף אחד!

 

ההרכב:

ואלדס (הוא נגע בכדור בכלל?)

דני אלבס (6), מסצ’ראנו (6), אבידאל (6), אדריאנו (6).

צ’אבי (6), בוסקטס (6), אינייסטה (7).

פדרו (5), מסי (6), וייה (6).

 

חילופים: קייטע, קוואנקה.

 

74,736 צופים בקאמפ נואו.