כל יכול

ליאו מסי ממשיך ב ZONE עם שלושער, ובארסה טיילה ל 0-4 אצל דפורטיבו לה קורוניה.אתם זוכרים כמה פעמים ביקשתי לראות את החלוצים משחקים בצדדים מאז תחילת העונה? לא? זה בסדר, גם אני לא. אבל נראה לי שזה היה יותר מכמות העבירות של שחקני אתלטיקו מאז הקיץ, סיגריות שעישן מתייה וכוסיות קאווה שהוריד לאפורטה ביום שהוקדמו הבחירות.

 

לקח הרבה זמן עד שלוצ’ו נטש את שיטת ה”מסי, ניימאר וסוארס ישחקו באמצע – תמסרו להם ויהיה בסדר”, והוא היה צריך להגיע לסיום הסיבוב הראשון בליגה כדי לחזור פעמיים ברצף על אותו הרכב, אבל אתם יודעים – עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. לא?

 

הרבה דברים קרו בבארסה מאחורי הקלעים בימים האחרונים, אבל בשורה התחתונה יש שינוי גדול במשחק של הקבוצה בשני המחזורים האחרונים, ותסלחו לי שאני מתייחס רק לליגה ומתעלם מה-0:9 על אלצ’ה המסכנה בגביע. בדיוק כשחשבנו שלוצ’ו עומד לעזוב, בארסה ניצחה בצורה מרשימה 1:3 את אתלטיקו ואז פירקה 0:4 את לה-קורוניה. אמנם דפור קבוצה חלשה – מאוד – אבל אחרי שני משחקי חוץ רצופים בליגה ללא אף שער זכות, זה לא ממש מובן מאליו.

 

השינוי מתחיל כמובן בראש ובראשונה מהדיוס. אולי זה מה שהלך בינו לבין לוצ’ו ואולי לא, אבל בריאסור ובמיוחד מול אתלטיקו מסי נראה ממש Fired up. זה לא רק השערים, המעורבות ויצירת המצבים – וכשהוא באמת בזון, אף קבוצה לא יכולה לעצור אותו – אלא בעיקר הגישה. אני לא זוכר את מסי כבר הרבה הרבה זמן לוחץ ועוזר ככה להגנה בשני משחקים רצופים ועוד שאחד מהם הוא לא “משחק גדול”. וכשהוא עובד ככה על המגרש, יש לזה משמעות כפולה כי זה “מדביק” את השחקנים האחרים.

 

אבל זה לא רק זה. נראה שלוצ’ו לקח קצת צעד אחורה מה”שיטה” שהייתה לבארסה מאז תחילת העונה ושינה כמה דברים – או אם להיות ספציפי יותר: ביטל כמה דברים שהוא שינה ופגעו במשחק של הקבוצה, אם להתנסח בעדינות. כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה, עשיתי השוואה במיקום הממוצע של השחקנים בין שני משחקים בהפרש של קצת יותר מחודש ביניהם: ה-0:0 מול חטאפה וה-0:4 על דפור.

 

 

ראשית, ההתקפה: בשני המשחקים לואיס סוארס די משחק כ-9, אבל תראו את ההבדל הגדול בשני השחקנים הנוספים בשלישייה הקדמית. מול חטאפה, פדרו שפתח אז בהרכב ולא ניימאר, היה באמצע הרבה יותר דקות בהשוואה לברזילאי נגד דפור. כשמסתכלים על מסי ההבדל הרבה יותר קיצוני – מול חטאפה הוא שיחק ממש כקשר התקפי מאחורי סוארס, בריאסור הוא היה קיצוני ימני לכל דבר. תראו את ההבדל באגפים בין המשחק בגאליסיה – בו היו לנו ממש שני שחקנים בכל אגף (קיצוני ומגן), בנוסף לקשר שתמך בהתקפה מפעם לפעם – לבין המשחק במדריד, שבו רק המגינים ממש על הקו. דני אלבס וג’ורדי אלבה אמנם תומכים הרבה בחלק הקדמי, אבל בסופו של דבר הם עדיין מגינים. תפקידם להגן. כמובן שעדיף לדרוש יצירתיות ומהלכים התקפיים מקשרים קדמיים וחלוצים. ומעבר לכל זה, כמובן שליריב קל לסגור אותך אם יש לך רק שחקן אחד בכל אגף, ועוד כשהוא מגן.

 

גם בקישור יש הבדל די גדול. העובדה שהחלוצים עברו לאגפים וזה שלא דורשים כל-כך הרבה התקפה מהמגינים מאפשרת לקשרים יותר ליזום ולחשוב על החלק הקדמי יותר מאשר על גיבוי למגינים. אמנם אינייסטה נראה ממש בשמאל מול דפור, אבל במקרה שלו זה כדי לעזור להתקפה ולא במטרה לסגור את ג’ורדי אלבה. אחרי הכל מאז ומעולם אנדרס נמשך שמאלה. כשמסתכלים על המיקום הממוצע של ראקיטיץ’ מול דפור אז קל מאוד להבין למה הוא היה כל-כך טוב. בניגוד לעמדה המאוד ימנית שלו נגד חטאפה, מול דפור הוא היה הרבה יותר באמצע וגם יצא יותר קדימה. כשהוא לא צריך להסתכל כל שנייה מעבר לכתף ולראות מה גודל החור שדני אלבס יצר הפעם (אגב, שמתם לב שמול אתלטי ודפור, ככל שבארסה טובה יותר, אלבס פחות מעורב? לא מקרי), ראקיטיץ’ אחלה שחקן. המסירה שלו למסי, שעשה תנועה נהדרת בשער הראשון, הייתה פשוט אדירה.

 

ולמרות כל זה, לא הכל ורוד פתאום. צריך לזכור מול מי שיחקנו כי דפור היא באמת יריבה חלשה. היא בקושי תקפה ואם היא הייתה יוזמת יותר, סיכוי טוב שדני אלבס היה צריך יותר עזרה וזה אומר ראקיטיץ’ יותר בימין, בוסקטס יותר לבד והכל בעייתי יותר. זה יותר טוב, אבל אני עדיין לא אוהב את הצורה של הקישור. המרחקים עדיין גדולים מדי בין שלישיית הקשרים, ולמרות שמול דפור זה טוב יותר משלבים קודמים יותר העונה, תראו את המרחק הגדול בין בוסקטס, ראקיטיץ’ ואינייסטה. בוסקטס פשוט לבד מדי באמצע ולא סתם הוא איבד כמה כדורים. זה צריך להשתפר עוד יותר ולוצ’ו צריך לקבל החלטה: או להישאר עם השיטה הזו ואז מסצ’ראנו מתאים יותר כקשר אחורי, או לקרב יותר את שלישיית הקשרים ולשחק עם בוסקטס. אחרת אנחנו סתם פוגעים בעצמנו וחבל.

 

וכמה מילים על המיקום של מסי. לוצ’ו ממשיך להתעקש על ה-4:3:3 למרות שהוכח כבר באינספור מחקרים (כלומר משחקים. ב-FIFA 15. כמו בתמונה הבאה ) שכדאי לנסות 3:4:3. כל עוד הוא ממשיך בשלו, אז מסי בימין זה הדבר הכי טוב שאפשר כדי לא לאבד את לואיס סוארס באגף, אבל אם תשימו לב, מרבית הפעולות הטובות שליאו עושה מגיעות אחרי שהוא נכנס לאמצע. במחצית השנייה היו הרבה דקות שבארסה הורידה הילוך כי מסי נשאר בצד, לא נכנס לאמצע ולא היה מספיק מעורב. זה צריך להיות כלל ברזל: מסי חייב להיות מעורב במשחק. כמה שיותר. טוב נו, לפחות יש התקדמות. איפה היינו לפני שבועיים ואיפה היום.

 

 

הטוב: ניצחון נאה מאוד.

 

הרע: שוב לצלילי שקיא כהן, וזימורי כריסטיאנו מנדב יעקבי.

 

המכוער: שקיא כהן.

 

ההרכב:

 

בראבו (7).

אלבס (6), פיקה (8), מסצ׳ראנו (7), אלבה (6).

ראקיטיץ׳ (8), בוסקטס (6), אינייסטה (6).

מסי (9), סווארס (6), ניימאר (7).

סשה

מה אוהדי בארסה אומרים


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום