מארק טר שטגן מספר על החודשיים האחרונים מנקודת המבט האישית שלו

כמה דברים מעניינים מהטור של טר שטגן ל ESPN:

״עם פרוץ המשבר, המחשבה הראשונה של השחקנים הייתה: איך אפשר לעזור? אנחנו יודעים שכדורגל זה לא רק כדורגל, אלא כל מה שמקיף אותו. כל כך הרבה אנשים עובדים מסביב לכדורגל ומרוויחים כסף בגלל שיש משחק בברצלונה. כדורגל זה לא הדבר הכי חשוב בחיים אבל יש לו תפקיד חשוב בכלכלה ובחברה. מה שהיה ברור לנו, הוא שאנשים יאבקו על הקיום שלהם בגלל הוירוס. 

רצינו לעזור כממה שיותר בבית שלנו. לבארסה יש משמעות מיוחדת עבורנו, ורצינו לעשות דבר טוב למועדון, כנ״ל לגבי נבחרת גרמניה. אני חושב שבארסה והנבחרת הלאומית עשו החלטה טובה, אני מאושר על כך שלא היה דיון על ׳האם אנחנו עוזרים׳, רק על ׳איך אפשר לעזור׳. אני ממש גאה בכך.

זה לא רק נוגע לכסף, לכדורגלנים יש מיליוני עוקבים, עם הודעות שנבחרו בקפידה, אנחנו יכולים לעורר מודעות. לדוגמא: קיבלתי אתגר משוער ליברפול אליסון להעלות וידאו שאני שוטף ידיים כמו שצריך. ברגע שראיתי את הוידאו שלו, רציתי לדעת יותר. בכנות מעולם לא חשבתי על כך בעבר. זה יכול להשפיע על אנשים, זה השפיע עליי!

ספרד נפגעה קשה מהוירוס, לא הורשנו לצאת מהבית במשך כמעט חודשיים, אבל לא צריך להסתכל על זה רק מנקודת מבט שלילית. הנסיבות הללו גורמות לנו להעריך את מה שבאמת חשוב. בשבילי, זה אומר שאני יכול להשקיע באבהות שלי. הבן שלי, בן, הגיע לגיל 4 חודשים. אשתי דני, הייתה נשארת איתו בלילות בהם היו לי אימונים או משחקים ובטוח היה לה מחסור בשינה! אבל בהסגר, זה היה שונה, יכלנו לעשות משמרות. בן הוא תינוק קל, הוא גדל וזה כיף להיות איתו, רואים הרבה דברים כשנמצאים איתו יום יום. כשהוא הולך לישון, אני מתגנב ובודק אימיילים או עונה להודעות, אני די מבולגן בקטע הזה, ואם בן צריך את תשומת הלב שלי, אני מנסה להיות איתו כמה שאפשר.

אני גם קורא ספרים ורואה מחדש את בית הנייר בפעם השנייה (אשתי לא ראתה את זה!), גם הבישולים לוקחים הרבה מהזמן הפנוי שלי. אשתי ואני מכינים אוכל טרי ומחפשים מתכונים חדשים כל יום. יש פירות וירקות טריים שמגיעים ביום חמישי, זה היום שאני מחכה לו, למרות שלשטוף את הכל זאת חתיכת עבודה. אנחנו לא אוכלים הרבה דגים ובשר כרגע. אני לא אגיד שאנחנו צמחוניים או טבעוניים, אבל אני יכול לספור על יד אחת את כמות הפעמים שאכלנו דגים או בשר בחצי השנה האחרונה. 

בהחלט למדנו הרבה דברים על עצמנו, יש גם דברים שליליים, אבל הסיטואציה גם לימדה דברים שאנחנו צריכים להסתכל עליהם מחדש. אנשים כעת מבינים כמה העולם מחובר, ואולי זה לא כזה נורמלי לטוס מנקודה אחת לנקודה שנייה כל הזמן. זה לוקסוס, אולי לא הערכנו את זה כמו שצריך.

אני סקרן לראות איך אנשים יתנהגו אחד לשני אחרי הסרת ההגבלות. ילחצו ידיים? ינסו להמנע ממגע ישיר. אני לא מחובבי לחיצות הידיים, אפשר לתת כבוד גם עם להגיד ׳שלום׳ ולהסתכל לאנשים בעיניים. בספרד לדוגמא זה מאוד נורמלי לנשק אנשים על הלחי. אולי זה ישתנה, אני לא יודע.

בברצלונה נשארנו בקשר עם שיחות זום, דיברנו על מגוון נושאים והתעדכנו מה קורה בחיים של כל אחד. זה לא היה כל יום, היות ולכולנו יש משפחות ואנחנו מכבדים את הזמן הפרטי של כל אחד. יש כאלה שנמצאים איתם יותר בקשר ויש כאלה שפחות. אבל זה היה נחמד להיות בקצב של משחקים ולהיות במעגל החברתי של חדר ההלבשה, מתגעגעים לזה. זאת משפחה ממש, מבלים כל כך הרבה ביחד. 

התחלנו אימונים יחידניים ביום שישי, זה כיף לחזור, כולם רוצים לסיים את העונה וכמובן שאנחנו תלויים בהחלטת הממשלה. ננסה לעשות הכל כדי לכבד את הכללים. אני ממש מחכה לשחק שוב, יחד עם הידיעה שיקח זמן עד שנחזור לכושר משחק. אי אפשר להשוות את האימונים שעשינו בבית לעבודה על הדשא. רק תנו לי את הכדור ואני אנסה לעשות את המיטב.

עשיתי את המיטב להשאר בכושר. עקבתי אחרי תוכנית האימונים של בארסה וגם שאבתי השראה מאקס בארסה חוסה מנואל פינטו וחזרתי לדלג בחבל. אני ואשתי היינו בחדר הכושר כל יום במשך שעתיים. זה כיף שיש מישהו איתך, זה הופך את זה לקל יותר ושומר על המוטיבציה שלך. 

לפעמים הייתי צריך את ההרגשה של כדור ברגליים, בלעדיו אני משתגע! כל פעם שזה קרה יצאתי לגינה להקפיץ, רק בשביל ההרגשה הזאת. אימונים היו כלי חשוב בתקופה הזאת, שעתיים ביום שאתה טוען את הבטריות. זה טוב למנטליות.

כמובן, אני מתגעגע לכדורגל. אנשים תמיד צחקו שאמרתי להם שאין לי מושג בכדורגל, בגלל שאני לא רואה הרבה כדורגל. אולי רק כשיש משחקים גדולים או שיש משחק של חבר, אבל אני ממש מתגעגע לריח של הדשא. הייתי רוצה לשחק כדורגל שוב, לעשות את מה שאני נהנה ממנו הכי הרבה ולהלחם על מה שיש לנו להלחם עליו. אנחנו בישורת האחרונה של העונה וחבל שזה נעצר. אבל כרגע, הכדורגל הוא לא בעדיפות העליונה ואנחנו צריכים לכבד את ההגבלות, אף אחד לא יוצא דופן, גם לא אנחנו. אם נמשיך להקפיד אחר ההוראות, נחזור לשפיות בקרוב.

הישארו בריאים. 

מארק.

שי

חי ונושם בלאוגרנה מאז 1991. הקים את ״בארסה מאניה״ כפרויקט צד בתיכון, והשאר היסטוריה.

מה אוהדי בארסה אומרים

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום