בלי מונדיאל או עם, למי שלא היה ברור כמה ליאו מסי שחקן כדורגל גדול, מוזמן לקרוא את הכתבה הבאה.
“מסי הוא בלתי אפשרי” / מאת בנג’מין מוריס. תירגם והשקיע: יוני מג׳לין.
במשחק המונדיאל במסגרת בית 6 שלהם בחודש האחרון, ארגנטינה ואיראן היו עדיין במצב של תיקו אחרי 90 דקות. בדקות של תוספת הזמן והתוצאה עדיין על 0-0, ליונל מסי לקח את הכדור ליד הפינה הימנית של רחבת העונשין, החזיק אותו לרגע, פרץ לפתע שמאלה, מצא את הפרצה ולקח את הבעיטה וסובב את הכדור מ29 יארדים (26 מטרים). מה שהיה נראה כמו משחק שהולך לתיקו היה עכשיו ניצחון, ומסי העלה את ארגנטינה לשלב 16 האחרונות.
זה היה מסוג המשחקים שעוררו השראה במונח “מסי הקוסם”. אבל לאלו שצופים בכדורגל רק בזמן המונדיאל, זה היה רק הגול השני שהם ראו מהאיש הקטן המכונה הפרעוש. למרות שיש לו כבר 407 שערים בקריירה, הן במועדון והן בנבחרת (כולל שיא הבקעות שנתי בשנת 2012 העומד על 91 שערים) ושיא של ארבעה גביעי כדור הזהב, עד הטורניר הנוכחי, מסי עדיין לא כבש בגביע העולם מאז 2006.
מאז שכבש שער הדומה בצורה מפחידה בגביע המלך 2007, מסי משווה ללא הרף לארגנטינאי הגדול ומאמנו הקודם בנבחרת ארגנטינה – דייגו ארמאנדו מראדונה. למרות גילו הצעיר (מלאו לו 27 ב24 ביוני) – מסי מקבל ביקורות מארגנטינה ומקומות אחרים על כישלונו בלקיחת הנבחרת עד הסוף, כמו שעשה איש “יד האלוהים”.
לחסידים של נבחרת ארגנטינה בלבד, זה בוודאי לא עוזר שבתקופת מסי מועדון הכדורגל ברצלונה זכה בשני גביעי עולם לקבוצות, שישה תארי ליגה ושלושה גביעי ליגת האלופות.
אולי השנה הזו זה יהיה אחרת. מסי נותן השנה סוף סוף את הטורניר שמצופה ממנו. הוא כובש בכל משחק עד שמינית גמר (ובישל לדי מריה נגד שוויץ!), כולל אחד נהדר בבעיטה חופשית נגד ניגריה, וכמובן את שער הניצחון נגד איראן שהוזכר קודם. בנוגע למקור זה, אנו מעניקים למסי וארצו סיכוי של 16 אחוזים לזכות בטורניר – שנייה בלבד אחרי ברזיל.
אפילו שהנבחרות הלאומיות מורכבות מטלאים (ז”א שחקנים מקבוצות שונות) ומשחקים ביחד רק קומץ של משחקים בשנה, הדרך בה מסי משחק בארגנטינה קשורה למה שבסופו של דבר היא הביקורת הקשורה להצלחה שלו: רובה מגיעה מברצלונה – קבוצה מרובת שחקנים כישרוניים מהטובים בעולם.
כמבקיע הראשי בענקית שכזו, זה יכול להיות קשה להפריד את עוצמת כיבוש השערים של מסי מהדומיננטיות הכללית של התקפת ברצלונה. והעונה האחרונה לא עזרה: פציעות קטנות יחד עם התחרות החדשה בשם ניימאר, נתוניו של מסי העונה היו מעט מתחת לסטנדרטים שלו, ועדיין בארסה סיימה שנייה בליגה. הוא עדיין כבש 41 שערים, אבל הסיכום הכללי שלו היה מתחת ל60 שערים שהוא כבש בשנה החולפת, ומעט פחות מ51 השערים שכבש יריבו כריסטיאנו רונאלדו מריאל מדריד בדרכו לכבוש את כדור הזהב.
אני חושב שהביקורת הזאת היא הוגנת – ואני מוצא זאת כדבר מסקרן מספיק כדי לבדוק את הנושא בעצמי. אז אספתי וארגנתי מידע, כיווצתי אותו, ושוב, ואספתי עוד וכיווצתי עוד.
עד עכשיו אספתי מידע על כל אספקט במשחקו של מסי שלב אחרי שלב: בעיטות וכיבוש השערים, מאיפה הוא בועט, כמה פעמים הוא מכין לעצמו מצבי בעיטה, באילו סוגי בעיטות הוא משתמש, יכולתו לעבור שחקני הגנה, כמה מדויקות מסירותיו, אילו מסירות הוא מייצר, באיזו תדירות הוא מייצר מצבי כיבוש, בכמה מהם באמת נכבשים שערים ואפילו איך משחק ההגנה שלו ביחס לשחקנים אחרים עם אחוזי בעיטות קרובים לשלו.
ואלה הדברים היחידים שהכנסתי למאמר הזה. הגעתי למסקנה שלא באמת ציפיתי או הייתי מוכן לזה: ליאונל מסי הוא בלתי אפשרי.
זה בלתי אפשרי לבעוט ביעילות רבה יותר מחוץ לרחבת העונשין כמו שרוב השחקנים בועטים מתוכה. זה בלתי אפשרי להוביל את העולם בבעיטות חלשות ובעיטות מרחוק. זה בלתי אפשרי לכבוש שערים ללא בישולים של שחקני הקבוצה באותה כמות ששחקנים אחרים כובשים עם עזרה מחבריהם. זה בלתי אפשרי להוביל את העולם גם בכדרור סביב בלמים ובישולים. וזה בהחלט בלתי אפשרי לעשות את כל זה בגבולות בלתי הגיוניים בצורה מטורפת.
אבל מסי עושה את כל אלה ועוד.
כיבושים:
אני חושב שזה הוגן להגיד ששערים אומרים יותר בכדורגל מאשר נקודות בשאר ענפי הספורט ולמסי יש הרבה כאלה מאז סוף גביע העולם ב2010, מסי היה אחראי ל291 (!!!) שערים ובישולים ב201 משחקים בברצלונה ובנבחרת ארגנטינה. איך זה בהשוואה לכוכבים אחרים? (במאגר יש 16,575 שחקנים ב24,904 משחקים סביב העולם מאז המונדיאל ההוא).
סה”כ כיבושים מאז אותו מונדיאל – מסי עם 291 ומאחוריו רונאלדו עם 230. כשזה מגיע לכיבושים, השניים האלו הם הדובדבן שבקצפת המרחפים איפשהו מעל כולם. מסי ורונאלדו הושוו זה לזה כל כך הרבה בתקשורת וע”י אוהדים שזה כמעט מרגיש נדוש להשוות ביניהם שוב, אבל אני לא יכול שלא לעשות זאת. אם אנו רוצים להשוות את מסי לכל השחקנים שלהם נתונים שמתקרבים לשלו – מדובר אך ורק ברונאלדו.
עכשיו בואו נעזוב בישולים בצד לרגע (אחר כך יש הרבה עליהם), ונתמקד בבעיטות של מסי. כמו רונאלדו, יש לו מספר עצום של שערים, אבל הוא גם בועט מספר עצום של בעיטות לשער. אם נחשוב על כדורסל, היינו מצפים ליחס שלילי (או לפחות לירידה) ביחסים שבין כמות הבעיטות לטיבן – ככל שהשחקן בועט יותר ככה הבעיטות פחות יעילות. אבל מסתבר שזה לא המקרה בכדורגל: בועטים יעילים יותר נוטים לבעוט יותר. מעבר לכך, מסי עדיין שובר שגרה:
יעילות הבעיטות לעומת מספר הבעיטות למשחק (באחוזים):
מתוך 866 שחקנים שנבחרו למבחן הזה, ששיחקו מעל 50 משחקים ובעטו לפחות בעיטה אחת בכל משחק – מסי הוא השחקן ה9 היעיל ביותר (רונאלדו הוא רק 173 ברשימה) והוא יעיל בהרבה מכל אחד אחר הבועט מספר בעיטות זהה לשלו. הבועט היעיל ביותר הוא מריו גומז, לשעבר בבאיירן מינכן, שבעט 2/3 בעיטות מכמות הבעיטות שמסי בעט.
אבל בכדורגל, להבדיל מכדורסל, יעילות הבעיטה אינה הנתון החשוב ביותר. כיוון שערך החזקת הכדור בכדורגל נמוכה בהרבה, ככה גם המחיר של החמצת בעיטה. כשזה נאמר, איכות הזדמנויות הבעיטה בכדורגל היא עדיין משאב מוגבל, ככה שליצור כמה שיותר מהן זה חשוב.
אם להכליל קצת, חלק מהערך שבועט מספק מגיע מלקיחת עוד ועוד בעיטות, וחלק מזה מגיע מכך שהוא משקיע בהן יותר ויותר. למשל, בעיטת אופיינית טיפוסית של מסי (לא חופשית) מגיעה מ14.9 יארדים (13.6 מטרים), בעוד שאצל רונאלדו הממוצע הוא 20.1 יארד (18.3 מטרים).לESPN יש מודל המעריך את הסיכויים של כל בעיטה של שחקן עפ”י מדידת המיקום וסוג הבעיטה. ההבדל בין השערים הממשיים של השחקן לבין אלו המוערכים נקרא “שערים מעל הממוצע”. בגלל שמסי בועט בעיטות שככל הנראה יכנסו פנימה, הממוצע שלו עומד על 182 שערים, בעוד של רונאלדו רק 124 – מכאן אנחנו צריכים לצפות שיעילות הבעיטות של מסי גבוהה על סמך זה בלבד. אבל, מסי גם עלה על ההערכה הזו בהרבה מרונאלדו וכבש 220 שערים ביחס של 0.38 בעיטות – לעומת רונאלדו שכבש 139 ביחס של 0.15 בלבד.
הנה ההשוואה של 20 השחקנים הבועטים הכי הרבה:
אל תתבלבלו בגלל הסדר שבגרף חברים – מסי מוביל את הרשימה בגדול עקב כך שהיא מסודרת על פי מספר הבעיטות הגבוה ביותר (רונאלדו), אך מסי מעל כולם ביחס השערים וביחס מעל הממוצע שלו.
אחוזי שערים במרחקים מן השער –
כל השחקנים בתמונה הראשונה, מסי בשניה, רונאלדו בשלישית.
אם נפרק זאת מבחינת טווחים, זה ברור שמסי יעיל מאוד בטווח גדול מאוד של טווחי בעיטה.
האחוזים של הבעיטות שמסי מייצר מחוץ לרחבת העונשין הם מדהימים. הוא מבקיע כמעט באותה תדירות מחוץ לרחבה כמו ששחקנים גדולים אחרים כובשים מתוך הרחבה (!!). (שימו לב ל12.1 של מסי מחוץ לרחבה לעומת 13.1 של שאר השחקנים מתוך הרחבה).
מתוך 8,335 שחקנים במאגר הנתונים שלנו שבעטו לפחות פעם אחת מחוץ למסגרת, רק 1,835 כבשו מהמרחק הזה בשלב מסוים. ישנם 47 שחקנים עם 50 ניסיונות או יותר מחוץ לרחבה ללא שער, ובערך 500 עם לפחות 20 ניסיונות וללא שערים. מסי מוביל את העולם עם 21 שערים מחוץ לרחבה ב173 ניסיונות בלבד.
קטלניות מחוץ לרחבת העונשין:
רונאלדו בועט כפול בעיטות מרחוק, אבל עדיין יש לו פחות שערים בכללי. מסי בינתיים, מבקיע בקצב מעורר השראה. אם נחזור ליחס, מסי כובש ביחס של 12.6 מעל הממוצע. רונאלדו, הבועט כפול ממנו – ביחס של 5.5 מעל הממוצע ורק מסי מעל 7.5 בעולם.
השער מס’ 21 מאלו היה שער הניצחון בתוספת הזמן נגד איראן, שהגיע מ29 יארדים (חישוב בתחילת הכתבה). השער הזה היה אופייני למסי: קיבל את הכדור בצד ימין של המגרש, חיכה איתו כמה שניות, שבר לאמצע – באמצע התנועה העמוסה של השחקנים – וסובב את הכדור ברגלו השמאלית, כל זאת ללא כל בישול (מבצע סולו).
בעיטות ללא בישולים:
למרות שמבשל המון (יותר מאוחר נרחיב), מסי לפעמים נקרא אגואיסט (אנוכי). אבל כנראה שהוא לא מספיק. כ44% מהבעיטות ה”פתוחות” שלו (לא בעיטות חופשיות) הם מבצעים יחידים (מבצעי סולו) שמבוצעים על ידו ללא בישול. זה נמוך מ46% של כל הבעיטות הללו סה”כ מכל השחקנים, אבל מסי כובש בהן יותר מ23%, בהשוואה ל5% של שאר השחקנים. בנוסף, הוא מרוויח 0.89 שערים מעל הממוצע בכל בעיטה כזאת. רונאלדו מרוויח רק 0.23.
בואו נראה איך הבעיטות של מסי מבישולים בהשוואה לשחקנים אחרים עם 100 או יותר בעיטות גם מבישולים וגם ללא בישולים:
“מסי מקבל עזרה קטנה מעצמו”.
(בחלק העליון רק מסי וטבז כובשים ללא בישול באחוזים גבוהים).
איכשהו, מסי עושה זאת טוב יותר כשהוא לוקח כדור לבדו ולא כשמבשלים לו. יתרה מכך, בבעיטות כאלו הוא בועט כ10% מעל לממוצע של השחקן שמגיע אחריו (אגוארו ממנצ’סטר סיטי), למרות שהוא במקום ה4 מתוך 28 הבועטים סה”כ.
שאהיה ברור, אתם יכולים לבחור בערך כל יכולת לצירים שלכם ותקבלו את אותם הנתונים, מסי יכול לבעוט בערך בכל דרך שהוא רוצה.
• מסי אוהב את רגל שמאל, בועט בה כ78% מהפעמים וכובש ב23% מהפעמים. הוא מעט מתחת לממוצע בנגיחות (10% לעומת 13%).
• בערך 8% מהבעיטות שלו הן “חלשות” אבל הוא כובש 27% מהן, ועושה זאת בתדירות גבוהה משאפשר לצפות. יש לו ממוצע של 0.26 בעיטות כאלו (לשאר השחקנים יש 5% עם יחס 0.55). רק 5% מהבעיטות שלו הן “חזקות” אבל הן נכנסו 36% מהפעמים ועם יחס של 0.251 כל אחת! לשאר השחקנים יש 11% עם ממוצע 0.51 לבעיטה.
• כ12% מהבעיטות שלו הן מסובבות ו31% מהן בפנים עם יחס עצום של 0.202.
• בבעיטות חופשיות, מסי מכניס כ8% מהבעיטות עם יחס 0.21 (רונאלדו עם 7% ויחס זהה).
• מסי כבש ב86% (!!!) מבעיטות העונשין שלו, לעומת ממוצע של 77% של כלל השחקנים. אבל אם נשווה לרונאלדו – הוא כבש 93% מהבעיטות. כיוון ששניהם בועטים ראשיים בקבוצות ובנבחרות – ההבדל הזה הוא כ3/4 שער בשנה.
בכדי לעשות את כל הבעיטות הללו כאפשריות, מסי חייב לעשות הרבה אחד על אחד עם שחקני הגנה. יש לזה נתון, ומנקודת המבט שלי זה הנתון שחושף הכי הרבה על היכולת והסגנון של מסי, והקשר בין השניים. מכל החלוצים במאגר הנתונים הוא עובר שחקני הגנה הכי הרבה מכולם ובצורה המוצלחת ביותר.
אחוזי הצלחה באחד על אחד לעומת נסיונות בכל משחק.
החלוץ היחיד שעובר שחקני הגנה בצורה כזו אגרסיבית כמו מסי הוא לואיס סוארז (שיהיה לצד מסי בעונה הבאה?) החלוץ האורוגוואי מליברפול שאולי הוא תקיף מדי לטעמו. הוא מצליח בפחות מ35% מהכדרורים הללו.
זה יכול להסביר איך מסי מגיע למצבי בעיטה כל כך יותר טובים ולמה הבעיטות ללא הבישולים שלו כאלה טובות. זה גם מצביע על הבדל גדול בסגנון בין מסי לרונאלדו: רונאלדו לוקח בעיטות מטווח בינוני אבל מחטיא הרבה, בעוד מסי מנסה להביס את שחקני ההגנה ולפעמים מאבד את הכדור, אך מפצה על זה בבישולים או בעיטות מהמצבים שנוצרים. לא נגיד כאן איזו גישה טובה יותר, אבל שימו לב שפער הבעיטות ביניהם קצת מוגזם. בזמן שנראה כי מסי בועט בצורה יעילה יותר, זה רק בגלל שהוא מאבד את הכדור בזמן הכדרדור בעוד שרונאלדו פשוט בועט החוצה מרחוק.
מסירות ובישולים:
מהנתונים שתיארתי למעלה, ניתן לחשוב שמסי הוא שחקן “אנוכי”. או שניתן להניח שהוא טוב בבעיטות כי את מלוא הריכוז שלו הוא נותן לבעיטות ולא לדברים אחרים. אבל במציאות, מסי הוא אחד מהמבשלים הגדולים ביותר במאגר. שוב, זה גורם לו להראות באור מעט בלתי נתפס: אף אחד אחר (כן, חוץ מרונאלדו) אפילו לא מתקרב לשילוב הזה של שערים ובישולים.
כמות בישולים לעומת כמות שערים למשחק:
לא רק שמסי הוא הכובש הגדול ביותר במשחק-אחר-משחק ב-4 שנים האחרונות, הוא גם המבשל השלישי בטיבו והוא חלוץ(!!!), למרות שהוא הכובש העיקרי בקבוצתו! רק מסוט אוזיל ופרנק ריברי הרוויחו יותר בישולים ממסי ואוזיל עשה זאת בריאל מדריד – לכריסטיאנו רונאלדו.
אבל איך הוא עושה זאת? המכשול הגדול ביותר בהארכה של המסירות של מסי הוא העובדה שהוא משחק בקבוצה הכי “מוסרת” בעולם. לראות את ברצלונה משחקת יכול להיות כמו לראות משחק של “שמור מרחק”. שחקניה ידועים ב”טיקי-טקה” שלהם אשר מסתמך על כמות עצומה של מסירות קצרות באחוזים גבוהים. מעל הכל, הם מנסים לשמור על החזקת הכדור עד שנפתח מצב מסוכן. זה נשמע כמו אסטרטגיה מעולה, אבל יש הגיון מדוע היא לא מאומצת על ידי כולם: כדי לגרום לה לעבוד, על קבוצה להיות בעלת מוסרים מדהימים ושחלוציה יוכלו ליצור מצבי בעיטה אל מול קבוצות שחקני הגנה.
מסי הוא שני הדברים האלה. ויתרה מכך, פרופיל המסירות שלו חסר תקדים לעומת שחקני ההתקפה האחרים בקבוצה שבאופן טיפוסי 72% מהמסירות שלהם אחורה או בצורה כלשהי (כמו “משולשים”). הסיכוי של מסי להתקדם עם הכדור לשער גדול יותר וסיכוייו להצליח גבוהים יותר.
מסי מוביל (מחלוצי ברצלונה) עם 11,120 ניסיונות מסירה, 83% הצלחה, 46.7% מהן הן קדימה ו74.4% מהמסירות קדימה הגיעו ליעדן.
מסי מייצר יותר מסירות משאר החלוצים ועם אחוזים גבוהים יותר למסירות אלו שמנסים להתקדם לכיוון השער, ואחוז גבוה יותר אפילו למסירות הללו למצוא את מטרתן! (אופייני למסי!). כ3,800 מסירות מושלמות קדימה, כמעט כפול(!) מהשני ברשימה שלנו שהוא פרנצ’סקו טוטי מרומא עם 2,200, השלישי הוא ויין רוני עם 1800.
מדד אחד לאיכות קבוצת המסירות הוא כמה מהן הגיעו ליעדן בהצלחה, אבל זה משנה גם מה קורה כשהן מגיעות לשם. זה לא עוזר אם שחקן מוסר כדור של 60 יארדים (54 מטרים) למישהו שמוקף בשומרים. אז שיטה שימושית היא האחוזים של מסירת שחקן להוביל למהלך “מוצלח” – בו השחקן בועט, מוסר לשחקן אחר וכדומה.
כפי שנראה, לא רק שמסי מעביר כדורים כאלו בצורה כל כך אגרסיבית, הוא עושה זאת בדיוק גבוה והכדורים נשלחים בצורה מוצלחת באחוז גבוה כל הזמן, פשוט בצורה מושלמת לחלוטין.
לדוגמה, בואו נביט במסירות הכדורים הארוכים של מסי מאזור מרכז המגרש. יצרתי תרשים המשווה סך בעיטות כאלו של רוני, רונאלדו ומסי – ז”א, כמה ממסירותיהם היו מוצלחות לעומת כמה הובילו למצב בעיטה/מסירה.
מסי הוא בין המוסרים המדויקים ביותר בשני התחומים הללו, כשאף אחד אחר לא משתווה אליו. יש כאלו עם אחוזים יותר גבוהים באחד מהפרמטרים אך בדרך כלל אלו מסירות בודדות. למשל, אחוזי ההצלחה של רונאלדו העומדים על 60% “מביסים” את 54% של מסי, אבל לרונאלדו רק 41% מוצלחות לעומת 81% של מסי.
אחרי נתון זה, זו לא הפתעה שמסי מתמחה בכדורי עומק יותר מכולם – המהלך העדין והיפהפה שדורש תנאים מושלמים ותזמון מושלם כדי להצליח. ניסיונותיו של מסי כמעט כפולים מחלוצים אחרים ועדיין הוא מעל כולם.
כדורי עומק (ניסיונות והצלחות)
ואז יש גם את “הלחם והחמאה” של המסירות הללו: להוביל את הכדורים הללו לשער. בשטח האויב, אף אחד לא מתקיף באופן תדיר כמו מסי ולאף אחד אין אחוזי הצלחה כמו שלו.
טבלה מס’ 12 – כמה ממסירות העומק של מסי הובילו לשערים.
ממסירות אלו רוב הבישולים מגיעים, ואכן למסי יש את הכי הרבה בישולים מסוג זה מכל חלוץ אחר בפער גבוה. ושוב, למרות שהוא מנסה כפול מכולם – הוא מביס את הציפיות.
נגיעה לאחר נגיעה
עד נקודה זו, צריכה להיות זו הוכחה לזה שלמסי יש “מעט” מיומנות.. אבל עדיין יש דברים כבדים שאיתם עלינו להתמודד: עלינו להראות שהוא אכן גורם לקבוצה שלו להראות טוב יותר.
קודם כל, כדי להבטיח שאנחנו חוגגים את הגדולה של מסי ולא של ברצלונה, אנחנו צריכים לעשות סדר בין השניים. הדרך היחידה לעשות הערכה זו היא של ברצלונה ללא מסי – בעצם הנבחרת הספרדית.
ההבדל בין ספרד של 2010 לזו של 2014 הוא עצום: הנבחרת ב2010 זכתה בגביע העולם וזו של 2014 הייתה הראשונה לעוף משלב הבתים בשל ניקוד. אבל מה שנשכח הוא שהנבחרת הזו ב2010 לא הייתה כה אדירה, בעיקר לא בהגנה. הנבחרת הזו הבקיעה מעט שערים למשחק : רק 8 שערים ב7 משחקים. (דילגתי על נתונים יבשים המראים שללא מסי הנתונים נמוכים בהרבה).
אולי זה לא הוגן לערוך את ההשוואה הזו – אבל היא יושבת בקנה אחד עם התאוריה שברצלונה משחקת “עד שהברק פוגע” – וזאת עובדת רק כאשר מסי משחק כחלוץ.
בין הבעיטות של מסי והמצבים שהוא יצר, הוא אחראי לכ- 48% מבעיטותיה של ברצלונה (לא פנדלים או חופשיות). ועדיין, הוא והשחקנים להם הוא מבשל כובשים כ60% משערים הקבוצה
למעשה, ככל שמסי מעורב יותר בניסיונות הבעיטה, כך סביר יותר שהקבוצה תבקיע. הוא כבש 22.1% מבעיטותיו הרגילות לבארסה בעצמו. אלו שהוא בישל להם והכין להם מצבים כבשו 18% מהבעיטות. בינתיים, בעיטותיה של ברצלונה שלא הגיע ממסי – נכנסו רק 12.5%.
אפילו שברצלונה היא אחת הקבוצות הטובות בעולם, יש הבדל גדול בין כשמסי מעורב ביצירת מצבי הבעיטות וכשהוא לא. הנה משוואת המשתנים של כל השחקנים מאז 2010 במעל ל100 משחקים עם 4 בעיטות או יותר / בישולים למשחק:
שיפור במצבי הבעיטה כששחקן מעורב במהלך:
כמובן שאלו נתונים גסים ולא מתייחסים לסוגי הבעיטות שכל שחקן בועט, או מספר הניסיונות. זה קשה יותר באופן כללי להישאר נאמן למספר כזה גדול של בעיטות ואין לנו עדיין את היכולות לכך.
לשם כך, אנו חוזרים לנוסחת השערים מעל הממוצע המשווה כל בעיטה או מצב הבקעה לציפיה. מכאן, ניתן להגיד האם השחקן עלה על הציפיה של כל ניסיונות הבעיטה שהוא ייצר. ואז נוכל לעשות אותו דבר לכל הבעיטות שנבעטו על ידי הקבוצה ולהשוות את השניים. למשל, אם שחקן כבש 0.2 שערים מעל למצופה בכל בעיטה, ושאר הקבוצה הבקיעו 0.1- מתחת לציפיה, הערך של השחקן הזה יעלה ב0.3+. עכשיו בואו ניישם את הערכים הללו על השחקנים שלנו:
ערך מוסף לכל בעיטה לעומת השתתפות בהתקפה:
לבסוף, לאחר מי יודע כמה טבלאות, אנו רואים חזרה. לפחות אצל כל אדם שנקרא ליונל מסי. שוב הוא מתעלה על כולם, אטום לדבר הנקרא עול.
אבל זה בדיוק מה שקורה כשהבעיטות מסודרות לנו. כדי לבחון את היעילות של שחקן, עלינו לבדוק את צעדיו בצורה מעמיקה יותר. למטרה זו, יצרתי נתון הנקרא “שימוש בהחזקה”. זה מעט דומה לקצב השימוש בכדורסל ומכיל מספרים מהגורמים הבאים:
– בעיטות
– מסירות לשחקן שבועט
– חוטף כדור
– מנסה למסור ונכשל
– מנסה לעבור שחקן ונכשל
במילים אחרות, זהו נתון הנועד לשקף הכל במה שמסיים החזקת כדור של קבוצה, לא משנה אם התוצאה חיובית או שלילית.
ברור שלמסור כדור היא יכולת חשובה, אבל בשביל ההשוואה הזו אני רק רוצה לדעת אזור קרוב לוודאי של תוצאות חיוביות או שליליות כאשר שחקן גורם למהלך המסיים החזקת כדור. כשמסתכלים על שחקנים ה”משתמשים” ביותר מ15 החזקות כאלו למשחק, אפשר להמיר אותן כנגד שערים ובישולים גם כן:
שערים ובישולים לכל החזקת כדור.
להוציא את כל המסירות שמסתיימות בבעיטות, מסי מייצר את הכי הרבה נקודות לנגיעה ששחקן מייצר. אבל יש עוד שני דברים חשובים לשים לב אליהם בטבלה זו: למרות שהוא לא לוקח הרבה בעיטות כמו רונאלדו, ה”החזקה” של מסי גבוהה יותר. זה בעיקרון בגלל שהסיכוי גבוה יותר שמסי ינסה לעבור שחקנים ויאבד כדורים.
חשוב לדעת, כדורים אבודים בכדורגל הם לא סיפור כזה גדול כמו בכדורסל או פוטבול אמריקאי. בעיטות, אפילו גרועות, הן משאב יותר מוגבל מאשר “החזקה”. סיכון של איבוד כדור בכדי להגביר את הסיכויים שתכבוש שער – אפילו במעט – יכול להיות שווה את זה.
לבסוף, ההגנה של מסי היא כשל חלוץ בקצב גבוה. העובדה שהוא “מטר ובמבה” (רק מטר ו69 סנטימטרים) – נראית כלא רלוונטית לאור הנתונים שהוא מציג.
כדי להסתכל על יכולת ההגנה של מסי, שילבתי תיקולים מוצלחים, מאבקים וחסימת בעיטות ולאחר מכן התאמתי לכמות ה”החזקה” של היריב.
כשחלוצים ברמה גבוהה מבצעים הגנה:
יש כמה שורות בהן הנתונים של מסי נראים “נוראיים” ביחס לחבריו. הוא לא מחלץ הרבה כדורים – למרות שזה קשור לסגנון – מסי מוכן להיכנס לשטח האויב כדי לחטוף כדורים בהגנה אם צריך. והוא לא מנסה (או מצליח) בהרבה מאבקים אוויריים. למרות שלא חקרתי את הנושא הזה במשחקו לעומק, מומחי כדורגל טוענים שזה כך עקב שיעור הקומה הנמוך שלו (הגיוני מאוד).
מסקנה:
איך אוהדי ארגנטינה אמורים להרגיש כלפי כל זה, בהתחשב באכזבה שהם חוו בגביעי העולם הקודמים והתקווה שלהם לגבי מסי השנה? עד כה בטורניר של 2014, מסי סגר את הפער בין ברצלונה וארגנטינה מבחינת נתונים וסגנון, והפער הזה מעולם לא היה באמת כזה גדול כמו שהוא נראה.
מאז גביע העולם ב-2010, מסי כבש 19 שערים ובישל 6 לנבחרתו ב22 משחקים. (נתונים יבשים לגבי היחס בין השערים/בישולים של מסי בברצלונה וארגנטינה, וכיצד בעצם ההבדל לא כזה גדול מבחינת כמות משחקים). יש לו גם נתוני הגנה טובים יותר בנבחרת, כך שגם אם יש הבדלים עקביים, זה אפשרי ביותר שהם קורים עקב תפקידו בכל קבוצה וטיב הקבוצה.
ו22 משחקים הם דוגמה קטנה. למרות זאת, נתונים אלו מתיישבים מעולה עם הרעיון שמסי הוא ללא ספק הכדורגלן הטוב ביותר בכדור הארץ.
בעיטות לשער של מסי בנבחרת ארגנטינה מאז 2012 – דרך משחקי המוקמות ובשלב הבתים של גביע העולם הנוכחי 2014.
במילים אחרות, אם מסי של בארסה ומסי של ארגנטינה היו שני אנשים שונים, אפילו מבוססים אך ורק על הנתונים שנשמרו מאז 2010, יש סיכוי גדול (כמעט 100 אחוז) שהם היו שני השחקנים הטובים בעולם. אחד מהם משחק ביום שלישי (שיחק מצוין, בישל לדי מריה וניצח את המשחק).
