היכולת של משחק החוץ היום הייתה דומה מאוד ליכולת במשחקי החוץ האחרים “הלא טובים” שלנו. אלא שהפעם ניצלנו את המצבים גם אחרי ה 0-1, השופט לא בא עם פנקס מהבית, וליאו מסי דאג לעשות את כל השאר.
עוד לפני השלושער, ויקטור ואלדס ביכולת אלוהית מנע ממלאגה 3 מצבים וודאיים של כיבוש. אחרי השער הראשון של מסי (ועוד קצת לפניו) בארסה שיחקה נפלא. אחרי השער השני נכנסנו לזמן גארבדג’ וזמן להוסיף עוד קטעי יוטיוב למסי.
מנואל פלגריני, שהבטיח לפני המשחק שמאלאגה תשלוט בכדור יותר מבארסה (!!) ראה איך הוא עומד באחוזי מוריניו עם 32%. ההחלטה לעלות עם סבא ואן ניסטלרוי במקום רונדון הייתה יותר אמוציונאלית מאשר מקצועית. מאלאגה חסרה בבירור את הערך המוסף של חואקין ובפטיסטה.
למעט ואלדס, רשמנו משחק טוב יחסית לפיקה ומסצ’ראנו, למעט הריפיון המיותר בסיום. יכולת התיקול ברגע האחרון של מסצ’ראנו היא לא פחות ממופלאה. משחק לא עקבי של תיאגו, עם חילוצי כדור נאים ואיבודי כדור מרובים בתמורה. משחק טוב מאוד של בוסקטס ואינייסטה, ומשחק דינמו נוסף של אלכסיס. אדריאנו, בניגוד להופעה החלשה מול אספניול, היה בסדר גמור, וכרגיל נפצע.
מסי היה מסי קלאסי. עוד שלושער לפנתיאון ולסיפור לנכדים. שער 36 העונה ועוד 19 שערים בסך הכל כדי להגיע לסזאר, מלך השערים בכל הזמנים.
הפנים עכשיו לרביעי, למשחק המשחקים.
הטוב: מסי, מנוחה לצ’אבי, פויול וססק.
הרע: המכנסיים הקרועות של בוסקטס.
המכוער: הצ’ילבות חמוריניו וראמוס.
ההרכב:
ואלדס (8).
דני אלבס (7), פיקה (8), מסצ’ראנו (7), אבידאל (8).
תיאגו (6), בוסקטס (7), אינייסטה (7).
אלכסיס (7), מסי (9), אדריאנו (7).
חילופים: קוואנקה (6), פדרו, דוס סנטוס (לא שיחקו מספיק).
43,415 צופים ברוסלדה, מאלאגה.
