ה״סיקולו״ הממוצע של קבוצה הוא 3 שנים (זה מה שפפ, צ׳יקי ואפילומוריניו אמרו). ואנחנו מתחנו את זה ל-6. הישגמרשים לכל הדעות,אבל כמובן שסופו של כל מחזור כזה להסתיים. סחבנו שנתייםאקסטרה עם אליפות (שהיו חצופים כאלהשקראו לה ״אליפות שקר״!)וסופרוקפה על אדי הדלק הבאמת אחרונים של הפפ–טים. ועם כלהבלגאן שהיה בתוך חדרההלבשה ומעליו, זה הישג עוד יותר מרשים.
חדר ההלבשה מרוקן מנטלית כבר די הרבה זמן, וטאטה הוא לאהאידיאל שירים אותם בחזרה למעלה. אני זוכר את ראיוןפתיחת העונהשל טיטו וילאנובה וההסבר שלו על האובססיה של פפ ושלו, לשנותדברים, גם אם הם עובדים טוב, כדי שלאתהפוך לצפוי מדי. הרכב 4 הקשרים הזה, מיצה את עצמו נגדאתלטיקו, אבל טאטה המשיך בדפוס הקבעון, וזה רע, בלשוןהמעטה – במיוחד אחרי שאנחנו צריכים לרדוףאחרי היריב שלנו אחרי (עוד) שער מוקדם. אלבס אשם לגמרי באיבוד הכדורהמיותר הזה, אבל פינטולחלוטין היה צריך לקחת את הדרדלה הזאת של די מאריה. ככה זה שמרשים להרמוניה בחדרההלבשהלהשתלט על הצרכים המקצועיים. אחרת, פינטו מזמן היה עובר לגבש את חדר ההלבשה מעמדת מאמןהשוערים. win win.
קשה לדבר אינדבדואלית על שחקנים כשכל המכונה לא דופקת והם מושפעים ישירות ממנה. נראנו אמנםטוב יותרמשמעותית עם 3-3-4, חשופים כמו תמיד, אבל לפחות עם איזה גיוון התקפי. השגנו את השיויוןהמיוחל והשינוי המנטליבמשחק לטובתנו, ואז אלבס עשה את שלו, וגם בייל עשה את שלו. שער גדול, ושובפינטו עם סגירה רעה, רעה. מסכיםלגמרי עם הסימבוליות בקורה של ניימאר, תמונה של עונה שלמה.
נותר לקוות עכשיו שלא נבזה את עצמנו 07/08 סטייל, הדרך מכאן למדרון היא מאוד חלקלקה. תשאלו אתהטרמפיסטים,הם כבר מזמן התגלצ׳ו החוצה.
ואנחנו נשאר עם בארסה שלנו. אהבה עם הלקאה עצמית למתקדמים, אבל עדיין שלנו, ולא של אף אחדאחר.
יהיו ימים טובים יותר.
___________________________________________________________________
שיש ילדים שחושבים שמקומו מחוץ למועדון…
לגבי כיסוי השטח שלו: היו הרבה פיטפוטי ביצים על ה 6.8 ק״מ נגד אתלטיקו. אתמול, מסי רץ את הממוצע שלו – 8.1. לכאורה זה עדיין נמוך, אבל זה לכאורה.
כשפפ גוארדיולה הגיע ב 2008, הוא, חואנחו בראו ואמילי רקארט ישבו לניתוח מעמיק על מסי בניסיון להפנים מדוע הוא נפצע כל כך הרבה (מסי לא סיים עונה בלי פציעה משמעותית עד לשם). ממצאי הפורמולוגיה שלו הראו שיש לו שרירים ברגליים שהם קצרים מהרגיל, וגם מאופיינים בקצב בערה מהיר מאוד, מה שאומר שהוא מחויב להאט מעט לפני כשהוא משקיע שוב באנרגיה מתפרצת.
השריר בו הוא נפצע בשני הרגליים, שריר הירך הדו ראשי, הוא השריר שאחראי להאצה הפתאומית ושינוי הכיוון, זה השריר שגווארדיולה נשבע שהוא לא יפצע בו שוב. וכך אכן היה במשך 4 שנים. מסי קיבל הוראה לא לסכן את השריר באימונים ובמשחקים לקחת מדי פעם רגעי מנוחה לפני שהוא מתפרץ שוב. ״אי אפשר לחפש מצוינות בכל דקה במשחק, צריך לתכנן הכל מראש״.
גווארדיולה הסביר לו ש״עדיף להיות מעולה ב-20 דקות ולגמור שם את המשחק מאשר לבזבז אנרגיה ולפרוש אותה על 90 דקות״.
בהתחלה מסי לא קיבל את זה, הוא תחרותי מאוד. מאוד, אבל גווארדיולה קדח וקדח, ומסי בסוף הפנים.
הפציעה העונה, שהשביתה אותו לחודשיים פלוס, הייתה כתוצאה מכך שהוא שרף את מאגרי האנרגיה שלו מעל ומעבר. מהמשחק הראשון נגד פ.ס.ז׳, בו הוא עבד 8 שעות עם ד״ר בראו כדי להספיק לשחק 25-30 דקות בגומלין, ועד לפציעה הנוכחית. אתלטים בסדר הגודל שלו לא יכולים לשלוט ברצון לנצח.
ופה אנחנו מגיעים לשאלה הגדולה: שומר את עצמו למונדיאל?
שומר לא, נזהר כן. מאוד.
מסי נתן את הכל לברצלונה. הוא מלך השערים בהיסטוריה של המועדון בגיל 26, הוא זכה בכל תואר אפשרי ברמת המועדונים, ואפילו כמה פעמים. הוא ניפץ כמעט כל שיא אפשרי ובשנה הבאה, ישברו עוד שיאים היסטורים.
בארגנטינה, הסיפור שונה.
למסי, כמו כל אחד מאיתנו, יש שאיפות, חלומות ופחדים. הוא לא מחפש להגדיר את עצמו כגדול בהיסטוריה, אבל הוא כן מחפש להביא לארגנטינה את התואר הזה. הוא 15 שנים בברצלונה, אבל הבית הוא רוסאריו, והמולדת היא ארגנטינה. אחרת מסי מזמן ב 2004 היה נענה לבקשות של פדרו תומאס מארקס (נשיא הליגה בזמנו) ושל יו״ר ההתאחדות וייאר להתאזרח ולשחק עבור הלה רוחה, וכנראה גם זוכה להניף גביע עולם אחד לפחות.
בניגוד לברצלונה, למסי לא סוגדים בארגנטינה. נהפוכו.
ב 24 ביוני 2006, במונדיאל בגרמניה, מסי בן ה-19 חוגג יום הולדת ו ומגיע למסיבת יום ההולדת של חואן ריקלמה, שחולק איתו את אותו תאריך. המנהיג הבלתי מעורער של חדר ההלבשה מקבל את הילד בברכה: ״למה אתה לא דופק בדלת חתיכת אידיוט, מי לעזאזל אתה חושב שאתה?״, סטירה ראשונה.
כמה שנים קדימה, ארגנטינה של קוקה באסילה נצלבת על ידי הפרשן (שבונה על משרת המאמן העתידית) דייגו מארדונה: ״אין לו אופי, מסי משחק עבור מסי, הוא אגואיסט״. סטירה שנייה, אחריה מסי הסביר שאלה היו מהרגעים הקשים ביותר שלו עד אז, שהשאירו אותו ער בלילות.
עבור הארגנטינאים שלוקחים את דבריו של מארדונה כתורה מסיני, זה קיעקע אצלם תדמית שמסי נאבק עד היום איתה. ״זר״, ״לא משלנו״ ועוד שלל כינוים. ארגנטינה ״מוכנה לסלוח לו״, אם יביא לה גביע עולמי. לכריסטיאנו ואינייסטה יסלחו אם הם לא יביאו מונדיאל, למסי אין את הפריבלגיה הזאת בעיניי הארגנטינאים.
והמטרה הזאת, עומדת עכשיו בראש מעייניו. האם אנחנו כאוהדי בארסה יכולים להעלב? כן, הרי הוא מקבל משכורת מתוגמלת היטב וכמו כל עובד, הוא צריך להשקיע את המקסימום.
אבל כמו בכדורגל, יש דברים שהם מעבר. מסי העניק מעל ומעבר עבור בארסה, העובדות מדברות בעד עצמן, והוא ישוב לעשות זאת ב-30 ביולי, כשבארסה תחזור להתאמן לעונה הבאה, עד אז, יש לו קוף מאוד גדול על הגב, ולא קוראים לו פפה.
והערת צד לגבי המשכורת: מסי ממעט להתראיין על דברים כספיים, אבל בראיון האחרון בדצמבר בו הוא תקף את סגן הנשיא פאוס, הוא אמר חד וחלק שהוא לא ביקש לפתוח את החוזה שלו, וטוב לו עם מה שיש עכשיו. הלחץ להרחיב את החוזה כדי ש״לא יברח״ הוא עוד תעודת עניות להתנהלות הפאניקה של ההנהלה המגוחכת הזאת.
