על המאניה והדיפרסיה

הימים שבין ראש השנה ליום כיפור ידועים כ”ימים הנוראים”. ימים שבהם אנו מתכנסים לחשבון נפש. אמנם בשביל האוהדים כל משחק הוא הזדמנות להתבוננות עצמית, אבל ברוח התקופה, להלן כמה מסקנות מברצלונה של פתיחת העונה:

ההתקפה – עולם של אפשרויות
דמבלה, כשהוא לא טמבלה (הלכתי לאיבוד מרוב איבודים) נראה מחובר יותר מגריזמן. כבר כתבו פה שהדריבל והמהירות שלו נחוצים ובהחלט תורמים, וכמובן שזה נכון, אבל צריך לעשות חסד עם גריזמן בגלל שהוא חדש יותר, אבל בעיקר בגלל שבדומה לדמבלה, גם הוא מתופקד בשמאל, למרות שבשונה ממנו, הוא לא חזק בשתי הרגליים באותה מידה.

השוני הזה לא מאפשר לו לזרוח כעת, למרות נתוני הפתיחה הסבירים ברמת הכיבושים והבישולים. אבל השוני הזה כן מאפשר לבארסה התקפה מגוונת יותר: כזו שיכולה לרוץ כמו מול סביליה עם דמבלה משמאל, מסי מימין וסווארס במרכז, או כזו שתשים את מסי במרכז כעשר קלאסי/תשע מזויף עם סווארס מעט משמאל (בערך בנקודה שממנה כבש העונה את 2 הפצצות, זו מהמקום וזו מהאוויר) וגריזמן מעט מימין, איפה שבאמת נח לו וטבעי עבורו.

מעניין לדעת אם גריזמן מרגיש מספיק נח לדבר על זה עם ואלוורדה, ומעניין לא פחות בהקשר הזה, מה מידת הדיאלוג הטקטי בין השחקנים והצוות המקצועי. ועוד לא אמרנו מילה על פא(ר)טי. אכן, עולם של אפשרויות, רק צריך לדעת איך לנצל אותן.

קישור – אליה וקוץ בה
אומרים שלפעמים חלומות מתגשמים. אומרים גם ש Be careful what you wish for.
ארתור ודה יונג הם כל מה שהאמנו וקיווינו שהם יהיו. החיבור ביניהם ניכר ויעיל. זה פשוט בינגו. אבל החיבור הנהדר בהנעת הכדור עדיין לא בא לידי ביטוי בסגירות הגנתיות כמקשה. אמנם אינדיבידואלית כל קשר עושה את עבודתו, והסטטיסטיקה גם תראה את זה, אבל ברמה הקולקטיבית, הקישור לא מספיק טוב הגנתית. גם בגלל שלעתים יש איבודי כדור כמו זה של ארתור ברחבה שלנו בתחילת המחצית השניה שהוביל לקורה של דה יונג, וגם הראיה הטובה ביותר לכך היא הקלות היחסית שבה הכדור מגיע לאזור הרחבה של בארסה. התקפות המעבר של היריבות מגיעות כמעט תמיד ללא קושי מסוים לאזורים מסוכנים. זה אולי הקוץ היחידי באליה שהיא הקישור. אבל זה קוץ שללא מערכת חיסונית נכונה יכול להפוך לזיהום.

הגנה – כשל במערכת החיסונית
המפגעים ההגנתיים שאנחנו רואים מדי משחק, הם גם הקוץ הזה שמזהם אותנו בגלל מערכת חיסונית/הגנה חלשה, וגם עבודה הגנתית לקויה. המגנים תורמים התקפית, אבל לא מספיק אגרסיביים הגנתית. הבלמים יותר מגיבים ליריבים ופחות יוזמים הסתערויות ונטרולים. כאילו ישנה ציפייה שהם יטפלו בבעיות שיצוצו, במקום לעבוד איתם על מניעת הבעיות מלכתחילה. כרגע כל אחד יוכל להגיד בבירור שההגנה היא עקב האכילס של הקבוצה. ריפוי חלק מהחוליים שצוינו כאן, יהיה צעד חשוב בדרך לעונה טובה.

חשוב לזכור: ללא הגנה שהיא לכל הפחות טובה, בארסה לא תוכל להתמודד מול אריות היבשת, וגם לליגה זה לא יספיק. מומלץ לא להשתכר משער נקי, במיוחד לאור העובדה שלפי מפות ה Xg המתקדמות, סביליה היתה מסוכנת יותר מברצלונה הן במצבים בהם היתה בעיטה לשער (Shot based), וגם באלו שלא הגיעו לכדי בעיטה (Non shot based). לא נסלח לעצמנו אם לא נטפל בבעיות הללו ויפה שעה אחת קודם.

ואם בסליחות עסקינן אז:

רקיטיץ’ – מנסה לסלוח לעצמו על העקשנות להישאר.
סמדו – ננסה לסלוח לו על הסימן שאלה שעדיין מרחף מעליו. משמאל, מימין, לעתים טוב, לעתים פחות.
וידאל – סלח לואלוורדה שלא ספר אותו להרכב, עבד קשה ויפה, והניידות שלו תורמת המון. והנה, אתמול היה בהרכב.
בוסקטס – סליחה, אבל כפי שראינו אתמול, כבר לא באנקר בהרכב. אם הקישור כולו הוא אליה וקוץ בה, אז גם ספציפית פרנקי דה יונג הוא אליה, והעובדה שהוא מעט טוב יותר כשהוא בנעלי בוסי זה הקוץ. לא צריך להיסחף ולהכריז על סיום ימי התמנון, אבל דם חדש בדרך כלל מביא עמו ערעור מעמדות והרהור בלבבות.

חתימה טובה קולס, והרהור נעים 

(:

טום רוזנווסר

מה אוהדי בארסה אומרים

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום