שוב, הדלי

הקבוצה הטובה בעולם בלבעוט בדלי, עשתה את זה שוב עם איבוד יתרון 2 שערים ותיקו 2-2 אצל סביליה.נשארו עוד 7 מחזורים. יש עדיין 21 נקודות בקופה ויש סיכוי לא רע שבארסה תצטרך לקחת את כולן כדי לזכות באליפות. ואחרי שהליגה תיגמר, יכול להיות שנחזור לערב הזה. לרמון סאנצ’ס פיחואן. למשחק שהיה יכול להיגמר גם בגוליאדה עם קצת יותר ריכוז של לואיס סוארס – והסתיים רק ב-2:2 ובאיבוד יתרון של 2 שערים. וכשזה יקרה, בטח נזכור את הטעויות של בראבו ופיקה, אבל הם כבר הביאו לנו כל-כך הרבה נקודות העונה וזה הרי טבעי לטעות פעם ב.

 

לא, בראבו ופיקה לא אשמים בהפסד – סליחה, תיקו – הזה. הוא רשום על שם מישהו אחר – זה שחילץ מהקבוצה שלו נקודה. באנגה צימק, קווין גאמיירו אולי השווה, אבל על הבישול חתום אחד משלנו. תוצאת הסיום: בארסה 2 – סביליה ולוצ’ו 2.

 

כן, זה די קל להפיל הכל על המאמן אחרי משחק כזה – ולאוהד נייטרלי שמסתכל על זה מהצד זה אולי גם ייראה ככה – אבל אלה טענות שלא מבוססות רק על התיקו הזה מול סביליה. אלה דברים שהתגבשו לאורך העונה הזו. אחרי הכל, לא נראה לי שיש הרבה קולס – אם בכלל – שמופתעים מההחלטות של לוצ’ו. מאוכזבים? ברור. מופתעים? לא ממש.

 

מאז המהפך הגדול שעברה בארסה אחרי הביקור בסן-סבסטיאן בתחילת 2015, יש איזשהי תעלומה: מה גרם לזה? חלק טוענים שזה בעיקר לוצ’ו וחלק שמאמן בארסה פשוט לקח צעד אחורה, מסי הדליק את המתג של ה-God Mode וכל השאר היסטוריה. אלה שנוטים לצד של ליאו, מתחברים די בקלות לתיאוריה נוספת. היא אומרת שבגלל שהדיוס כל-כך טוב, לואיס סוארס נכנס לעניינים, ניימאר סיפק את המספרים וההגנה ננעלה הרמטית בראשות פיקה, לוצ’ו פשוט לא הפריע. הקבוצה רצה וההתערבות שלו לא הייתה נחוצה.

 

ואז מגיעים משחקים שבהם אתה כן צריך איזה שינוי טקטי או חילוף נכון, זה לא קורה וזה מורגש. ממש מורגש. המשחק בפיחואן הוא דוגמא מצויינת. בארסה הייתה צריכה עזרה מהמאמן שלה, והיא פשוט לא הגיעה. ולא רק זה – ניהול המשחק שלו של לוצ’ו רק פגע בקבוצה.

 

שער, בישול, יצירה של 3 מצבים, 6 דריבלים מוצלחים ו-88% במסירות. זה מה שניימאר עשה במחצית הראשונה, שהייתה מהטובות של בארסה העונה. חצי השעה הראשונה הייתה באמת לספרים. משחק לחץ מצויין – וזה לא מובן מאליו מול קבוצה ביתית כזו בחוץ, יצירת הזדמנויות אחת אחרי השנייה, משחק מסירות מהיר, הקישור קרוב יותר ומעורב, וכמובן 2 שערים. בוסקטס ואינייסטה היו אדירים, פיקה היה גדול מאחורה (גם בהמשך המשחק, פרט לטעות) וניימסי עשו קסמים מקדימה. אם סוארס לא עסוק בלעשות חיקויים של פדרו, זה גם היה יכול להיגמר בשלישייה בהפסקה.

 

סביליה חזרה לתמונה משום מקום בעזרת הטעות של בראבו, אבל התחושה הייתה טובה במחצית כי בארסה באמת שיחקה טוב. המנוחה עשתה טוב לניימאר שחזר לעניינים בגדול וגם כבש שער ליגה ראשון מזה כמעט חודשיים. זה נראה לא רע, אבל ספורט זה עניין של מומנטום ובמחצית השנייה הוא התחיל להשתנות. עם ההתלהבות, הקהל ולאחר מכן גם החילופים – בעיקר הכניסה של רייס – סביליה השתלטה יותר ויותר על המשחק, והיה דרוש שינוי. חילוף, שינוי טקטי, משהו מפתיע – לא משנה מה, אבל זה זעק שצריך לעשות משהו.

 

אז לוצ’ו באמת שלח את צ’אבי להתחמם – שזה סבבה לגמרי – ובדקה ה-74 (באיחור) הגיע סוף סוף החילוף. ומי יוצא? השחקן מספר 1 על המגרש. זה לא היה ניימאר של המחצית הראשונה, אבל כל אחד משחקני בארסה היה טוב יותר לפני ההפסקה. מיותר לציין ששחקנים כאלה יכולים בשנייה לגמור את המשחק, בטח אחרי שהוא כבר חזר לעצמו ושיחק טוב. אחרי שני החילופים של סביליה, היא יצאה הרבה יותר קדימה והשאירה יותר חורים מאחורה. מה יותר קלאסי מזה להשאיר את ניימאר, מסי וסוארס מקדימה כדי לנצל את זה?

 

רוצה לעבות את הקישור ולהוציא שחקן התקפה? אחלה, תוציא את מי שהיה הכי חלש (סוארס) ותשאיר את מי שחם. בחיי, ניימאר עבר שם שחקנים ברמת מסי בשיאו. ההעדפה של סוארס על ניימאר במשחק כזה החזירה אותי להחלטות שלוצ’ו היה מקבל בבארסה ב’. באותם ימים הוא אהב בעיקר שחקנים פיזיים על-פני טכניים. מי יודע, אולי זה עדיין יושב לו בראש איפשהו.

 

בכל אופן, באופן אישי, לא אהבתי את הגישה של לעבות את הקישור כי זה שידר לשחקנים להעביר את הדקות שנותרו וש”יהיה בסדר”. זה היה מאוד מוקדם להתחיל לשחק ככה באש, יותר מ-10 דקות לפני הסיום. לא עושים דברים כאלה ולא מתגרים ככה בגורל מול סביליה, בבית, במומנטום.

 

הכי פשוט היה לא להתחכם ופשוט להכניס קשר על קשר – צ’אבי במקום ראקיטיץ’ שהיה די חלש מול האקסית. לוצ’ו עשה בדיוק ההיפך, נאלץ להתערב ועשה את כל השגיאות האפשריות. שימו לב מה הוא עשה בהכנסה של צ’אבי על חשבון ניימאר: גם ויתר על השחקן הכי טוב שלו במשחק וגם הסיט את אינייסטה לעמדה שבה הוא לא שיחק, לדעתי, מאז העונה שעברה. מה, הוא היה באמצע מדי ומעורב מדי שהיה צריך לשלוח אותו לשחק קיצוני שמאלי? זה גם פגע ביכולת של בארסה לצאת קדימה כי אינייסטה הוא שחקן שמקבל כדור לרגל, לא לעומק. ואז מה היה החילוף ההתקפי? פדרו! הוא החליף את אנדרס כדי להציל את המולדת, ויש לציין שזו לא הפעם הראשונה שהחילוף הזה נערך. אז למה אתה חוזר לשחק עם 3 שחקני התקפה כשאין לך ברירה? למה לא להישאר ככה מלכחתחילה? ועוד איזה שחקני התקפה – במשחק כזה של סוארס, מסי הוא בעצם השחקן היחיד שנשאר על המגרש ואשכרה יכול היה להכריע את המשחק.

 

או שבעצם סמכו על דני אלבס שיעשה פעולה חיובית בתוספת הזמן? בחייאת, זה נראה כאילו הוא קיבלא את הכדור שם באגף, החמצן כבר עשה את דרכו למוח ואז הבין עם מי יש לו עסק ואמר לעצמו: “עזוב אותי, באמא ש’ך”. וזה דווקא היה במשחק טוב של דני – ויסלח לי אלוהים שאני מחמיא לליצן הברזילאי. הוא סגר טוב, עשה כמה פעולות הגנתיות גדולות, ראו שהוא רוצה להרוויח הצעה חדשה עם שכר גבוה יותר. ואז הוא מצטרף להתקפה, אתה חושב שיש עם מי לדבר ושוכח שאין. למתייה, אגב, היה משחק נוראי וגם זה שבארטרה לא החליף אותו, זו גם טעות. הוא פספס יותר מדי מסירות/הרחקות שלא הגיעו לכתובת. השערים שלו הם אחלה, אבל מה שחשוב זה מה שאנחנו מקבלים ממנו בהגנה. ואיך לומר בעדינות – זה לא משהו.

 

האליפות ממש לא הלכה לאיבוד ואנחנו עדיין במצב טוב, אבל יותר ממדריד, מטרידה אותי העובדה שאין לנו שום שפן לשלוף מהכובע. לא בשחקן מחליף כלשהו לחלק הקדמי – כלומר יש, אבל הוא נמצא בבארסה ב’ – ולא באיזשהי הברקה טקטית של מאמן. זה פשוט לא קיים. השורה התחתונה היא שלפחות אחד מבין מסי, סוארס וניימאר יהיה צריך להיות ביכולת שיא בכל אחד מהמחזורים שנותרו. לוח המשחקים של בארסה קצת יותר קשה משל מדריד, אבל השלישייה הזו מסוגלת לקחת אותנו עד הסוף. היא עשתה את זה עד עכשיו ואין באמת ברירה אחרת.

סשה

מה אוהדי בארסה אומרים


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום