כעיקרון, אפואל עם כל הכבוד אליה, אינה מדד. הוא קבוצת בונקר שעשתה את מה שמצפים ממנה: בונקר. למזלה של בארסה, היא השיגה שער ראשון מוקדם יחסית ומנעה פיגור מקרי שהיה מסבך את העניינים מול האוטובוס הקפריסאי. מסי דאג להכפיל וביתרון כפול לא היה ספק כבר מי ינצח.
אפשר לקחת מהמשחק הזה כמה דברים טובים:
משחק הלחץ – בארסה ניצלה את המשחק הטכני הלוקה של הקפריסאים כדי לחטוף כדורים בשליש המגרש האחרון ולצאת להתקפות מאוד מסוכנות. משחק הלחץ שלנו באופן כללי לא עקבי מספיק, אבל לפחות הוא מופיע מפעם לפעם.
הקטשופ של סווארס – בשעה טובה, ואחרי מבצע אישי מזהיר עם השחלה לבלם שלו. ולא סתם שער, אלא שער ראשון שובר שיויון. מכאן זה רק ישתפר.
מסצ׳ראנו הקשר האחורי – כרגיל בכל מקום. כשהיה בליברפול, מסצ׳ה היה בעיקר בולדוג. בבארסה עם החינוך, הוא מסוגל להניע גם התקפות ולשלוט בקצב, עוד לא ברמה של בוסקטס, אבל ברמה מספיק טובה, ועם יכולת דפנסיבית טובה יותר משל התמנון מבדאיה.
ראפיניה – ההרחקה בסוף לא תשנה משחק טוב למדי של האח של תיאגו. זז עם הרבה יותר ביטחון מהרגיל והרשה לעצמו לכדרר עם חלוף הדקות. עדיין לדעתי הוא יתפקד טוב יותר כשיגיע מצד ימין ויחתוך לאמצע עם רגל שמאל.
פיקה וברטרה – משחק כמעט מושלם, אבל בכל זאת – זאת אפואל.
טר שטגן – הגדולה של שוער בבארסה נמדת כאשר הוא על תקן ניצב במשך 89 דקות, ונדרש להצלה אחת גדולה – אמש הוא עשה את זה מצוין. וגם עם 24 מסירות מדויקות ברגל שמאל, ברגל ימין, ולמרחקים של 40 מטר.
ליאו מסי – מה יש עוד להגיד שלא נאמר? תהנו כל עוד הוא פה.
אפואל 0 – שיחזירו את כדור הזהב לבעלים שלו – 4.
ביום ראשון, מבחן אמיתי למומנטום שלנו אצל ולנסיה.
הטוב: היכולת.
הרע: צריך עקביות.
המכוער: לא ראיתי את השידור ואת הפנינים של זוהר, אז אין היום.
ההרכב:
טר שטגן (7).
אלבס (6), פיקה (7), ברטרה (7), אלבה (6).
ראקיטיץ׳ (6), מסצ׳ראנו (8), ראפיניה (7).
מסי (9), סווארס (8), פדרו (6).
