אני לא מסמפט את סלטיק. אני מלא הערכה לקהל המדהים שלה, אבל הביצורים הקבועים שלה נגדנו בתוספת משחק כסחני ושחצנות מעבר לקווים (במיוחד אחרי שהם ניצחו בפוקס בשנה שעברה) פשוט דרשו את הפירוק של אמש, ואני כל כך שמח שהוא הגיע.
מעל ההופעות האינדבדואליות של כל שחקן, הייתה נוכחות טובה של משחק הלחץ. לא היסטרי, אבל גם לא המנומנם שהיה לנו בתקופה האחרונה. שמשחק הלחץ עובד טוב, הוא משדרג אוטומטית את השחקנים, יש עזרה ויש חיפוי, ושם במיוחד בוסקטס האלוהי זוהר.
אני מצטרף לעליהום החיובי על אלכסיס, ובוחר בו לאיש המשחק. קצב קילומטראז’ אתמול שהתקרב לצ’אבי (110 מול 124), והעניין שהוא באמת היה נקודת מוצא להרבה התקפות, עם משיכת מגנים אליו ולשם שינוי, כמעט ללא איבודים בכלל. בנוסף לאלכסיס, מונטויה היה טוב מאוד בחיפוי ובקריאת המשחק, יחד עם פיקה, שהגלאח אולי הוריד את הקארמה הרעה שלו.
ניימאר עצמו הודה שהשער הראשון היה מאוד חשוב לביטחון שלו, והוא לא משקר. השער השני שמור לשחקנים שבאמת יש להם את הטאץ’, החל מהמודעות למיקום, איסוף הכדור בנגיעה ראשונה ובעיטה ברגל השנייה בשיא הדיוק. גולאסו.
אשאיר אתכם עם התנועה הנאה של סרג’י רוברטו:
ושל המאסטרו בוסקטס:
בברכת טאטה, תן כבר מנוחה לצ’אבי ואוחנה סתום את הפה.
הטוב: שישיה אחרי הרבה זמן.
הרע: שישיה עם פסקול של אוחנה.
המכוער: טרמפיסטים שחושבים שאוחנה מבין יותר טוב מאיתנו. חחחח.
