אה, סליחה, קפצתי לרגע לעולם של זובי. נו, זה שמתרץ את ההפסד – אופס, תיקו – בשעת המשחק. תצחקו עליו כמה שתרצו, אבל הרסו לו את מנוחת הצהריים. אין להם בושה שם בהתאחדות, אני אומר לכם. וזה לא שלוצ’ו נראה פחות מעופף. “אם היינו מנצלים את המצבים שלנו, היו מדברים על המשחק הטוב שלנו”, הוא טען בסיום. איך אומרים – לא נגענו. אה, רגע והיה גם את ההזיה הבאה: “שיחקנו כל העונה עם אותה שיטה”. ובעניין אחר: זה היה משחק רשמי מספר 22 של בארסה העונה. וכמה הרכבים שונים היו במשחקים האלה? 22.
אני לא לא אנסה להסביר עד כמה התירוצים של לוצ’ו וזובי מגוחכים ולא לעניין כי זה ברור כמעט כמו זה שפדרו ודני אלבס הפכו כבר מזמן לנטל עבור בארסה. חבל רק שזה לא ברור לאנשים שבאמת מחליטים. אבל היי, הם יודעים מה הם עושים. מהאנשים שהביאו לכם את דני אלבס (ודוגלאס!) ולא מונטויה, מתייה על חשבון בארטרה, פדרו ולא אלכסיס. או דאולופאו. או אדאמה. הגיוני סך-הכל.
זוכרים שכשבארסה חיפשה מאמן התברר שאוסביו התרגז שלא לקחו אותו בחשבון? נו, פתאום זה לא נראה כזה מנותק מהמציאות, אה? אנחנו במחזור ה-15 וזה היה המשחק השלישי שבו בארסה לא הצליחה להבקיע. בפעם האחרונה שזה קרה לה בסיבוב הראשון של הליגה (שכמובן עוד לא הסתיים), העונה הייתה 2007/08. לא במפתיע, זה קורה כשניימאר בחוץ. לא שהיה צריך את זה, אבל אם מישהו רצה עוד הוכחה שבארסה הזו היא אך ורק יכולת אישית ולא שום דבר קבוצתי או איזו טביעת אצבע של מאמן, אז הוא קיבל אותה.
אמרו בתקשורת שהמערך המפתיע של לוצ’ו נתן לו הרבה נקודות זכות בחדר ההלבשה. אני בטוח שזה השפיע גם על חלק מהאוהדים. גם אני התעודדתי מזה והייתי קצת אופטימי אחרי כל הדברים השליליים שהיו מתחילת העונה, אבל יש דברים שלא משתנים. שוב, בפעם המי-יודע-כמה העונה, הוכח שמה שקרה במשחק הקודם, כבר לא רלוונטי ברגע שהוא הסתיים. טוב, לא כזה מפתיע כשבכל משחק השחקנים צריכים להתרגל מחדש לזה שפותח מאחוריהם ומצדדיהם, כולל זה שעומד בין הקורות.
עצוב שהגענו למצב שבארסה מובלת על-ידי חבורת אנשים שהעסק גדול עליהם ושמזלזלים כך באוהדים. חבל שהמאמן שלה בטוח שדני אלבס הוא עדיין אחד המגינים הטובים באירופה גם בגיל 31, עד כדי כך שכדי להמשיך לתת לו דקות של קראק, הוא מזיז את צ’אבי שמאלה ושולח את ראקיטיץ’ לעשות בייביסטר לליצן הברזילאי. אבל אח”כ, כשהקרואטי נראה בהתקפה כמו הצל של מי שהוא היה בסביליה, אז הוא אשם. וגם מוניר אשם כי הוא עולה מהספסל לרבע שעה ולא מסוגל לכבוש צמד ולבשל שלישייה. אז מה אם זרקו אותו לקצה הספסל לטובת פדרו המדהים וקברו אותו במשך חודש שלם, זה לא תירוץ.
והרחק משם, באנגליה, ארסנל הביסה 1:4 את ניוקאסל. את אחד מהשערים בישל המגן הימני שלה – הקטור ביירין, אחד משלנו, תוצר לה מאסיה. בעוד חודש – אולי פחות – גם מונטויה יצטרף אליו וימשיך את הקריירה שלו מחוץ לבארסה. והסיפור שלו – שהוא לא רק על מונטויה עצמו, אלא על הגישה שהשתנתה בנוגע לקנטראנוס – הוא רק עוד אחד מהדברים השליליים שיש היום במועדון. ואנחנו? אנחנו נישאר עם דוגלאס.
רק לאפורטה.
