תודה בארסה

בתוך כל קלחת הרגשות שעוברת על כל אחד ואחד מכם (למה טייו, היה נבדל? למה 4 דקות תוספת וכו’), וגם בתוך הקלחת שעוברת עליי, אני שוב מבין כמה אני אוהב את המועדון הזה. אני ממולל את הסמל הזה בצמד אצבעות, נוקש עליו בעדינות של אמת, ומנשק. מבין שלא משנה מה, האהבה שלי אליו תהיה לנצח, ומפלס הכאב והאכזבה, גבוה ככל שיהיה, מתגמד מול האהדה הכבירה שיש לי, ושיש לנו לבארסה, ומה שהיא העניקה לנו בארבעת השנים האחרונות. וזה לא סוף של עידן. בפירוש לא.

 

הרב המוחלט של משחקי הקלאסיקו אינו מוכרע בקונצרט וגוליאדה, אלא בפרטים הקטנים. ה”דטאייס” כמו שקוראים להם הספרדים. “המפתחות” של רעל מדריד עבדו להם כמו שעון. שער מוקדם (שוב ויקטור וכדורי הגובה יחד עם טעות פטאלית של פויול), שנתן להם את הזכות להתגונן ולא לרדוף אחרי ברצלונה, ושער במתפרצת מומנטום שמוטט מומנטום של משחק שלם.

 

ב-90 דקות מאוד דינמיות, הכל יכול להתהפך. בטח במשחק כמו הקלאסיקו. בארסה הגיעה לבאר השיויון בשביל להפוך את המשחק לצד שלה, אבל בעטה בדלי שוב ושוב. החמצות של צ’אבי וטייו הם הפרטים הקטנים שמכריעים גורל אליפות.

 

עם הפציעה של אלכסיס, ומול החלופות (פדרו, קוואנקה), אפשר להבין את פפ כשהוא שם את הביצים בסל של טייו. הילד הגיע למצבים שיכלו לקנות את עולמו, אבל הרגליים רעדו, כמו למאות שחקנים צעירים כמוהו במשחקים מהסוג הזה. תיאגו היה בסדר גמור (מסירה מדהימה לטייו) לטעמי ומי שהפתיעו ברמתם מתחת לממוצע היו צ’אבי ואינייסטה עם אחוז מסירות מחריד ללבל שלהם (80 אחוז). הפציעות אכלו אותנו העונה, וזה לא מחדש לאף אחד כלום. הקלנו מאוד על המנדרילים בסגירה של מסי (3-4 שחקנים עליו) עם שלישיה לא מספיק טובה מקדימה. ציינתי בסיקור למשחק עד כמה אבידאל חשוב במשחקים מהסוג הזה, ואדריאנו מה לעשות, אינו ברמה של הרכב ראשון. הפסיד בכל כדור גובה (גם בשער הראשון) וגם שוטט מסביב לאוזיל בדרך לשער השני שלהם.

 

ועדיין, עם כל החסרונות האלה הגענו למצבים שלנו, והמשכנו לשחק כמו שאנחנו משחקים תמיד. וזאת גם סיבה לגאווה, לנצח ולהפסיד באותה דרך.

 

זה מה שפפ אמר בסיום המשחק:

 

“אני רוצה לברך את מדריד על התואר שהם השיגו. שיחקנו טוב, אבל איבדנו הרבה כדורים. עם כל ההתרגשות מסביב, זה משחק קשה לניתוח, אבל אני חושב ששיחקנו טוב. פתחנו את המגרש, היו לנו הזדמנויות. היו לנו יותר מצבים מהממוצע נגד מדריד. אני לא חושב שהיינו פחות טובים מהם, חוץ מ-2 הגולים. ואלדס לא עבד, לקחנו את המשחק לאן שרצינו והתחרנו טוב”.

 

“הבחורים שלי משחקים 4 שנים בכל המסגרות האפשריות ויכול להיות שחסרה להם רעננות. זה יכול לקרות, וגם תלוי באיכות היריבה שמשחקת נגדך”.

 

“אנחנו עצובים קצת, אבל נתאושש ונתפנה לצ’לסי. האפקטיביות הכריעה בצמד המשחקים, אבל זה חלק מהמשחק, אין דבר כזה שתוקעים בחשמל והכל עובד”.

 

“מה שיקרה ביום שלישי יכריע את מה שיהיה בהמשך העונה”.

 

הטוב: בארסה עדיין אהבת חיינו.

 

הרע: המנדרילים שיוצאים עכשיו מהחורים שלהם.

 

המכוער: חלק מהם זכו להיות חברים שלכם.

 

ההרכב:

ואלדס (5).

פויול (6), מסצ’ראנו (7), אדריאנו (5).

צ’אבי (6), תיאגו (6), בוסקטס (6), אינייסטה (6).

דני אלבס (4), מסי (6), טייו (5).

 

חילופים: אלכסיס (6), פדרו, ססק (לא שיחקו מספיק).

 

סטטיסטיקה:

בעיטות לשער: ברצלונה 14, רעל מדריד 13.

למסגרת: ברצלונה 3, רעל מדריד 6.

עבירות: ברצלונה 11, רעל מדריד 20.

החזקת כדור: ברצלונה 66%, רעל מדריד 34%.

 

99,252 צופים בקאמפ נואו.

סשה

מה אוהדי בארסה אומרים

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום