תרופה למכה

תכף נתייחס למשחק, אבל לפני זה, ביקורת עניינית עבור “הפרשן” שגיא כהן. בדרך כלל את המשחקים אני רואה בטלוויזיה על השתק עם רדיו קטאלוניה ברקע. היום בגלל שראיתי עם חברים (טרמפיסטים כמובן) את המשחק, שמענו את השידור של החזרזירון ודם השפריץ מאוזניי. 10 דקות מתחילת המשחק ושומעים בפיד של המשחק מספרד את שדרן הקווים מודיע שפפ ביקש מוייה לעבור למרכז ולמסי לעבור לצד. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן ובצורה הרבה יותר קונסיסטנטית, בארסה שיחקה כמו בתחילת עונת הטריפלט’, עם מסי בצד שמאל, כמעט קבוע, ועם החיתוכים של וייה בין הבלמים קדימה, כפי שעשה שמוליק אטו. זה שינוי שמחייב היבט של הפרשן, אך במקום זה אנחנו שומעים “כמה חמום מח דני אלבס”, ומה שלום מלנה קוסטה, האקסית של פויול.

 

הגדיל וחטא המר”ן כהן כשאמר שוייה הלך לאיבוד בתזוזה משמאל לימין, כשכמעט כל המשחק הוא משחק באמצע. לא קשור לכלום החזרזירון.

 

היה גם משחק, וראסינג הייתה טרף קל מדי עבור בארסה. נגיעות נאות פה ושם, עקבים, סיבובים, השחלות. ערב נאה בקאמפ נואו לאלפי התיירים הישראלים ששצפו בסוכות את המקדש.

 

ומקום ראשון 🙂

 

הטוב: מול הרקורד שלנו אחרי וירוס פיפ”א, זה שווה לפחות מאניטה.

 

הרע: עוד שבועיים בחוץ לפיקה, עם פציעה שרירית בדיוק באותו מקום.

 

המכוער: מנדרילים מחייכים.

 

ההרכב:

 

ואלדס (6).

אלבס (6), פיקה (-), פויול (6), מקסוול (5).

צ’אבי (7), תיאגו (7), אינייסטה (7).

מסי (8), וייה (5), פדרו (5).

 

חילופים: אבידאל (6), קייטע (5), אדריאנו (5).

 

82,225 צופים בקאמפ נואו

סשה

מה אוהדי בארסה אומרים

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום