** אפשר למצוא את הסיכום בפרטי הכותרת, אבל בכל זאת כמה מילים על החגיגה בקאמפ נואו אתמול. לפני זה רק סייג קטן/גדול לפארטייה הזו, כי זו לא חכמה גדולה לחגוג בבית על מאיורקה החלשה. אז נכון שהיריבה חלשה, אבל בארסה פגשה כבר יריבות חלשות ולא שכנעה כמו אתמול. ולכן אפשר לקחת מהמשחק כמה דברים חיוביים
בארסה מאניה
חדשות
הרבה הייפ סביב כדור מזהב השבוע, בטקס שככל שהוא יוקרתי, כך הוא שרירותי. אם נניח לרגע בצד את תחרות הפופולריות והסטנדרטים הסובייקטיבים מאחורי הגאלה, אז יש דיון מעניין בהרבה: מסי / ואן דייק היה הכי צמוד ב 20 השנים האחרונות. ובצדק. ואן דייק סבל מקניבליזציה של חבריו בליברפול, ובצדק. ואן דייק הוא לא רק החלק
מזלטוב וביג לייק לליאו מסי על כדור זהב שישי. אחרי יותר מדי זמן בשדות זרים, כדור הזהב חוזר לידיים של מי שראוי להחזיק בו: שחקן הכדורגל הטוב ביותר בעולם. הסטטיסטיקה של מסי מחווירה מול המעשים שלו במגרש, אבל היא עדיין מרשימה יותר מכל כדורגלן אחר שאי פעם דרך על הדשא. 839 משחקים 🏟 684 שערים,
בחלק מהקבוצות שאני חבר בהן בווטסאפ דיברו אחרי המשחק נגד דורטמונד על כך ש״הנה חזרנו!״ ו״יש סיבה לאופטימיות״. יש סיבה קלה *מאוד* לאופטימיות, מהסיבה הפשוטה שראינו רצון של השחקנים ולפרקים משחק לחץ ברמה סבירה. אבל כפי שעניתי להם בקבוצות האלה: התרגלנו לראות סטנדרט קבוע של זוועתוני ביבים, אז כל דבר שנראה מעל היכולת הזאת נדמה
ביקשתם הרבה מידע על ה׳קלוב דה אמיגוס׳, הנה הם בתמונה. עכשיו בואו נשים דברים בקונטקסט. 1. בכל קבוצת ספורט, במיוחד בקבוצות גדולות, יש גרעין חזק של שחקנים שמכתיב דברים בחדר ההלבשה. זה דבר מוכר, ידוע וסופר לגיטימי. 2. הביטוי (בברצלונה לפחות) נוצר בעונת 94/95: עונת ההתרסקות של הדרים טים של יוהאן קרויף. קריסה שהחלה בתבוסה
האפליקציה שלנו
התוסף שלנו לכרום
