בארסה מאניה
1. בכלליות היה לנו משחק טוב. לא מדהים, לא מצוין, טוב. פי 10 יותר טוב מהזוועתון נגד ויאדוליד. חלק מכם חושבים שליון היא קבוצה של איכרים מדרום צרפת ומתפלאים כיצד לא רמסנו אותם אמש. חלק מכם לא טרחו לראות את המשחקים הטובים שלהם מול סיטי ופאריס. זה לא פשוט לבטל אותם כמעט לחלוטין, ובארסה
פיקה (המצוין) אמר אמש בכנות ויהיה קשה למצוא אוהד שלא יסכים איתו: “אם אנחנו לא מניעים את הכדור מספיק מהר, אנחנו נחלשים משמעותית. אנחנו יודעים את זה, והקבוצה היריבה יודעת את זה. לא שיחקנו היטב וזה לא היה משחק טוב, רחוק מזה. התחושות אינן טובות. 3 הנקודות הן הדבר הכי טוב שיצא מהמשחק הזה.
כמה פנינים מראיון עם ז’ואן בוישאדר, ‘הסבא של בארסה’: “נולדתי בכפר גווארדיולה דה בורגוודה, ב 1933, אני בן 85. אני מגיע ממשפחה של איכרים, עזרתי לאבא שלי עם הפרות, עם הגינון”. “העבודה האמיתית הראשונה שלי הייתה בגיל 12, חילקתי משקאות קלים למסעדות ובארים. בהתחלה ברכב של קרוב משפחה, ואחר כך על סוס”. “ההורים שלי שלחו
בפעם הראשונה העונה, שמענו מהשחקנים (ראקיטיץ’ וסווארס) תלונות על עייפות. עייפות שעם כל הכנות, גם סטיבי וונדר היה רואה מרחוק. ה 1-6 המהדהד על סביליה בקאמפ נואו היה לפני פחות משבועיים ונדמה כאילו עברו כבר 3 חודשים. המשחק הזה סחט מאמץ עילאי מהקבוצה (בגלל הרכב שערורייתי במשחק הראשון) ואת התהודה מהמאמץ הזה אנחנו חווים עד
שי: ״ארתור פצוע? תעביר את קוטיניו לקישור!!״ בפיפא זה פשוט, במציאות זה קצת יותר מורכב; אני אסביר: בבניית המשחק זה אומר שקוטיניו יצטרך לצמצם את המזמוז הקלאסי שלו על הכדור למינימום ולשחק בנגיעה, יכול לעשות זאת? כן. התקפית, אין לאף אחד ספק שהוא מסוגל לתרום להתקפה מהקישור ולנצל את האיום שלו מרחוק בהתקפות גל שני.
