נפתח בציטוט:
את המילים האלה אמר חאבייר מסצ’ראנו בראיון ל ESPN בארגנטינה. הוא רצה לעזוב כבר בקיץ החולף, אבל שוכנע להשאר לעוד חצי עונה. הדבר שהכי הפחיד את “החפסיטו” היה שהקהל בברצלונה ישרק לו בוז ושהוא יעזוב את בארסה מהדלת האחורית, כמו לא מעט אגדות אחרות בבארסה. הוא אולי לא קיבל בוז בקאמפ נואו, אבל ברשתות החברתיות היו מספיק אוהדי בארסה שקבעו שהוא אחראי למחדלים בהגנה, לעיתים בצדק, לעיתים לא. השחקנים מודעים לשיח הזה, שלא יהיה לכם ספק.
מסצ’ראנו הוא מראה פרסונלית לויקטור ואלדס. בדומה לשוער האגדי, הוא שחקן שהצהיר כמה פעמים שהוא ממש סובל להיות מפורסם, מעדיף פי 10 להשאר בבית על פני יציאה עם חברים. כמעט ללא נוכחות ברשתות החברתיות ו-0 קעקועים: “הבת שלי קוראת לי חננה, והיא צודקת”.
מסצ’ראנו אהב את בארסה. הוא מרד בליברפול ובאוהדיה כדי להגיע לקאמפ נואו למרות שפפ גווארדיולה אמר לו שיהיה לו מאוד קשה להדיח את בוסקטס מההרכב. “הייתי יכול לוותר ולשחק במקום אחר, אבל רציתי להצליח פה, בכל מחיר”. פפ גווארדיולה הפך אותו לבלם, ואחרי חבלי לידה לא פשוטים, הוא הפך לאחד הבלמים הגדולים בהיסטוריה של המועדון, מקום שלישי במניין ההופעות של הזרים, ושחקן הרכב ברגעים הגדולים ביותר של המועדון. “לבוסקטס אין תחרות, הוא הקשר האחורי הטוב בעולם. ההחלטה של פפ להפוך אותי לבלם הייתה מהטובות בקריירה שלי, למדתי כל כך הרבה ממנו. כל אימון היה שיעור”.
הוא סיפר בראיון ל’אל פאיס’: “אחרי משחקים בהם טעיתי, גם אם ניצחנו, הייתי יורד לחדר ההלבשה עם ראש באדמה. הייתי הולך לבית ומריץ הילוכים חוזרים, איפה הייתה הטעות, מה יכלתי לעשות אחרת. בבוקר למחרת הייתי מוכן לשיחת נזיפה עם פפ”. אמרתי לו: “בדקה 20:23 הייתי צריך לסגור את התנועה של שחקן Y במקום לצאת לריצה האלכסונית של X, הוא היה מת על זה”.
בדבר אחד אי אפשר להטיל ספק, חאבייר מסצ’ראנו נתן הכל על המגרש הכל. בגליץ ההוא על בנדטנר הוא נפצע בכף רגל שמאל והמשיך לשחק. “בגוף שלי יש יותר חבלות וצלקות מאשר קעקועים, זה נכון. תמיד האמנתי שבשביל החולצה שאתה מגן עליה אתה צריך לתת 300 אחוז”.
אשרינו שזכינו. תודה חפסיטו.
