הקרואטי שתלה את הנעליים באופן רשמי השבוע, התראיין לפודקאסט של דוד ברנבאו. הנה הדברים המאוד מעניינים:
🎙️ איבן, כפי שאמרנו על צ'אבי ואינייסטה, היית מהשחקנים שתמיד צריכים להיות על הדשא. אבל הזמן עובר והחלטת לתלות את הנעליים. ההחלטה הייתה ברורה לך?
🗣️ אני חושב שברור, זה אף פעם לא ברור לך לגמרי. היו רגעים שאמרתי 'יאללה, זהו', ויום למחרת אמרתי 'אולי לא'. אני רוצה להודות מאוד לכדורגל על מה שהוא נתן לי
רציתי לעזוב אני את הכדורגל, ולא שיקרה מצב שהכדורגל יעזוב אותי. האמת היא שאני מרגיש טוב מאוד ויכולתי לשחק עוד שנתיים-שלוש. אבל זה לא העניין, העניין הוא למצוא את הרגע המושלם, ובסוף, אחרי שדיברתי גם עם אשתי ועם הבנות, שהן כבר לא כל כך ילדות, החלטנו כולנו יחד שזה הרגע המושלם.
בעיקר כי אני רוצה להתחיל ללמוד. אני הולך ללמוד 'ניהול ספורט' עם אופ"א. אני אתחיל לעבוד כמנהל בהיידוק ספליט.
🎙️ יכולת להתקשר לחברים שלך ג'ורדי אלבה ובוסקטס ולהגיד להם: 'רוצים שותף לקישור?'
🗣️ חחחח זה קשה מאוד… כבר אמרתי לאשתי שאני קצת חושש מכל מה שעומד לבוא, כי כל חיי שיחקתי כדורגל. אבל כן, כבר יותר מעשר שנים רציתי להתחיל ללמוד קצת על החיים שאחרי הכדורגל כדי שהדרך שלי תהיה ברורה ולא אחכה לראות מה יקרה. זה משנה לך לחלוטין את השגרה. השגרה שהייתה לך של לקום, לאכול ארוחת בוקר, ללכת להתאמן… ועכשיו זה בעיקר טלפונים, מהבוקר המוקדם שיחות עם סוכנים, עם קבוצות, עם שחקנים, עם הצוות המקצועי שלי, שיש לנו גם מאמן ספרדי… זה מעניין, האמת, אני מרוצה.
🎙️ כן?
🗣️ אני מלא שמחה להמשיך לעשות את אותו הדבר, שזה לעזור. הלוואי שאוכל להוביל את היידוק לשלב הבא. זה ממלא אותי גאווה, כי לפני כמה ימים, למשל, הצגנו שחקן שהוא גם קשר, והבחור אמר במעמד ההצגה שהוא בחר את המספר 4 כי אני האליל שלו מהתקופה שלי בבארסה. אלה הרגעים שבאמת ממלאים אותי גאווה. לדעת שעשית הרבה דברים נכון, האמת, זה עושה אותי מאושר במיוחד.
🎙️ היית אדם שמקבל כבוד בכל המגרשים, נכון?
🗣️ האמת שכן. בסביליה, עם היריבות בין סביליה לבטיס וכל זה… אבל אני אף פעם לא הייתי 'אנטי' אף אחד. אני רוצה את מה ששלי: אני אוהב את סביליה, אוהב את בארסה, אוהב את הקבוצות שהייתי בהן. וגם כשקבוצה ספרדית משחקת באירופה, אני עם האנדלוסים. זה כבוד.
🎙️ בוא נדבר על התקופה שלך בבארסה. אנחנו ב-2014: בארסה מגיעה אחרי שנה כמעט כושלת עם טאטה מרטינו, ולואיס אנריקה מגיע. בארסה מתקשרת אליך. איך כל זה קרה? בטח לא חשבת פעמיים.
🗣️ כל זה קרה בדיוק במונדיאל בברזיל. היה לנו את המשחק הראשון, משחק הפתיחה נגד ברזיל. הייתי במטוס עם הנבחרת רגע לפני ההמראה לברזיל, ואחי התקשר להגיד לי: 'אנחנו צריכים לדבר מהר, זה נושא חשוב'. בדיוק המראנו והדיילת לקחה לי את הטלפון, אבל אחי הספיק להעביר לי את זוביזארטה. הוא הודיע לי שבארסה מאוד מעוניינת. אמרתי לעצמי 'פאק'. אבל לא היה לי זמן ונאלצתי לנתק, כשבפניי טיסה של 10 שעות.
🎙️ ישנת?
🗣️ תאר לעצמך את המתח חחחחחח, הייתי צריך לחכות 10 שעות… ניסיתי לנוח קצת, אבל לא ישנתי דקה, רק חיכיתי לנחות בברזיל כדי להתקשר שוב, לראות מה המצב. ואחרי זה, האמת, הכל קרה מהר מאוד, בעיקר בזכות לואיס אנריקה וזובי. הגענו להסכמה ומהרגע הראשון רק רציתי להצטרף לבארסה.
🎙️ 310 משחקים, 36 שערים, 13 תארים, כולל ארבע אליפויות, ליגת האלופות, סופר קאפ אירופי וגביע העולם למועדונים… והכל מתחיל עם לואיס אנריקה. אתה יודע מה שתמיד סיפרו, שלואיס אנריקה יכול היה להחתים את קרוס ובחר בך.
🗣️ בטח היה משהו בעניין שהוא גילה בי. ואני, במחשבה לאחור, הבנתי שהוא שם עליי עין עוד בתקופה שלו בסלטה ויגו. במקרה, שני המשחקים הכי טובים שלי באותה עונה היו סביליה-סלטה וסלטה-סביליה. אולי שם הצלחתי למשוך אותו קצת לצד שלי. אבל בסוף, אלו רק תחושות. באותו רגע, האמת, היו המון דברים. אבל ברור, כשדיברתי פעם ראשונה עם זובי ואחר כך גם עם לוצ׳ו, היה לי ברור שאני רוצה לחתום רק בבארסה.
🎙️ אתה זוכר את השיחה ההיא עם לואיס אנריקה?
🗣️ בטח, ברור. אני זוכר שהייתי בחצר המלון בברזיל. יותר מתוח מכל דבר אחר. הוא היה מאוד תמציתי, מאוד ברור. הוא אמר לי שהוא רוצה אותי בקבוצה שלו. שהוא כבר אמר את זה בצורה ברורה למועדון והם רוצים לסגור את העסקה כמה שיותר מהר. הם ידעו על המצב שלי, שנכנסתי לשנה האחרונה בחוזה ובדיוק זכינו בליגה האירופית. זו הייתה עונה חשובה מאוד עבורי. ואני מניח שהם רצו לסגור את זה מהר, לכן הוא התקשר אליי ישירות והגענו להסכמה תוך רגע.
🎙️ עכשיו מדברים הרבה על לואיס אנריקה מסיבות ברורות…
🗣️ הוא בונה קבוצה היסטורית בפריז סן-ז'רמן. הם משחקים כדורגל מדהים.
🎙️ מה הדמות שלו סימלה עבורך?
🗣️ הכל. פגשתי מאמן שסמך עליי ב-100% וגרם לי לראות את הכדורגל בצורה קצת אחרת. בעיקר גם באופי שלו, איך שהוא היה מחוץ למגרש והכל. הוא היה ברור מאוד. בנוסף, עד היום הנשים שלנו מסתדרות מצוין.
כל הפרטים האלה היו חשובים מאוד עבורי ועבור משפחתי. בסוף, זו לא הפתעה שהוא מצליח כמו שהוא מצליח עכשיו. כששואלים אותי על המאמן הכי חשוב שהיה לי, תמיד אמרתי שזה לואיס. היחיד שיכול להתקרב אליו מבחינתי הוא אונאי אמרי, מהתקופה שלי בסביליה, אבל מי שהכי השפיע עליי הוא לואיס אנריקה. הוא גם שכנע אותי במשחק שלו.
🎙️ תראה את פ.ס.ז'…
🗣️ אם נשאל עכשיו כל שחקן בפ.ס.ז', הדבר הכי טוב הוא שהם מבינים אותו עד לפרט האחרון. ואם נדבר על האופי וצורת העבודה שלו, אפשר להגיד שהוא מאמן שונה. זה פשוט ככה. הוא יצר מכונה בבארסה, ומה שהוא עושה עכשיו בפ.ס.ז' זה לאשר פעם נוספת שהוא המאמן הטוב בעולם.
🎙️ כשהגעת לבארסה, נאלצת להחליף את חליפת הערב שלבשת בסביליה בסרבל עבודה. עברת מלהיות שחקן אלגנטי, עם הגעה לרחבה וסיומת, לכיסוי שטחים שדני אלבס וליאו מסי השאירו. כבשת 36 שערים, שזה יפה מאוד, אבל עברת הסבה מקצועית…
🗣️ טוב, זה היה עניין של להבין את הדברים. אני זוכר שאונאי אמרי תמיד היה אומר: 'אם אתם לא יודעים למי למסור את הכדור, תנו אותו לראקיטיץ". ובבארסה זה היה שונה. ידעתי שכשאגיע לבארסה, התפקיד הזה לא יהיה שלי. זה הגיוני. תמיד אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להשתנות: 'אני רוצה לנסות להיות אני, לנסות לשכנע את השחקנים שכבר זכו בהכל, שהם כבר ברמה הגבוהה ביותר. אם אני יכול לעזור להם, אפילו קצת, זה כבר הרבה. אני לא רוצה לדחוף, אני רוצה שהם יידעו שהם יכולים לסמוך עליי, שגם לי הכדור לא שורף ברגליים, אבל שאין בעיה אם אני צריך לכסות שטח ולעשות ספרינט של 70 או 80 מטר. אני אעשה גם את זה'.
🎙️ והצלחת.
🗣️ זו הייתה המחויבות שרציתי להראות באימונים. זה היה עניין של להבין את המשחק, כי בארסה מיוחדת במובן הזה. לבארסה היה בסיס בנוי והייתי צריך להבין את חבריי לקבוצה. כן, ברור, ידעתי שיש לי את דני אלבס מאחוריי, שהיה המגן הימני הטוב בהיסטוריה, שהיה מסוגל למסור יותר ממני. הייתי צריך להבין שהוא אוהב לעלות, להיכנס לאמצע והכל. חשבתי: 'אז בוא נהנה יחד בדרך הזו, לא?'. לקח לנו קצת זמן לתפוס את הפרטים האלה, אבל ברגע שזה קרה, כולנו התחלנו ליהנות.
🎙️ קראתי שיש לך שני חברים גדולים מהתקופה ההיא: צ'אבי ואנדרס אינייסטה. אמרת לא פעם שצ'אבי היה חשוב לך מאוד בשנה הראשונה. למה?
🗣️ כן, הוא היה. אני חושב שכל מה שפספסנו בשנים הבאות היה בגלל שלא היה לנו את צ'אבי בחדר ההלבשה. למה? כי מצ'אבי למדתי. אני חושב שכולנו למדנו ממנו. טוב ממנו בקישור לא היה, אבל זה לא היה רק מה שהוא עשה על המגרש. אותי הרשים במיוחד איך הוא שלט בחדר ההלבשה, איך הוא שלט בתקשורת, איך הוא שלט במחלקת השיווק של המועדון. איך הכל היה בשליטתו כשטסנו. תמיד אמרתי שגם אני אוהב את תפקיד המנהיג הזה ששולט בהכל. והוא עזר לי להתמקם, לראות דברים קצת אחרת. כשאיבדנו את כל זה, זה היה חסר לנו בפרטים הקטנים כדי לנצח משחקים בשנים הבאות.
🎙️ כמאמן, צ'אבי זכה באליפות ובסופר קאפ, אבל העזיבה שלו הייתה מה שהייתה. תתכונן, כי להיות כדורגלן זה לא אותו דבר כמו להיות מאמן…
🗣️ זה ברור, אבל אם צ'אבי לא היה מגיע לקבוצה ברגע שבו בארסה הייתה, המצב היה הרבה יותר גרוע. היכולת שלו להוציא את הקבוצה הזו מאיפה שהייתה היא בחלקה בזכותו. אם לא היו מחתימים אותו כשהיה בקטאר, לכל האוהדים הייתה בעיה גדולה. לכן כואב לי שבסוף הוא עזב ככה. הוא נתן את הבמה לכל הילדים האלה שעכשיו כל כך זוהרים, שבלעדיהם גם הייתה בעיה גדולה. הם יצאו בדיוק ברגע המושלם, אבל הייתה לו היכולת הזו לשים אותם איפה שהיה צריך. ורק צ'אבי עשה את זה.
🎙️ אינייסטה הוא עוד אחד מהחברים הגדולים שהכדורגל השאיר לך.
🗣️ בסוף, הכדורגל עובר מהר מאוד. היו לי 20 שנות קריירה… אבל הדבר היפה הוא שהוא משאיר לך חברים לכל החיים, אנשים שאתה יודע שמחר, כשנגיע לגיל מבוגר, נשב ונדבר. מאנדרס הרווחתי חבר, אח גדול לכל החיים. באמת, עד היום אנחנו מדברים הרבה. לנשים שלנו יש קשר קרוב מאוד. הוא החבר הכי טוב שהכרתי בתקופתי בברצלונה. והוא אדם שצריך לאהוב, ליהנות איתו. חוץ מזה, יש לנו המון דברים משותפים שאנחנו אוהבים לעשות, אז הלוואי שיבואו עוד הרבה רגעים עם אנדרס בעתיד.
🎙️ וגם הוא נתן לך את המסירה בגמר ליגת האלופות בברלין. אז זה כבר מדהים… איפה ברלין נמצאת בחיים שלך?
🗣️ מאוד גבוה, חשובה מאוד. חשובה מאוד כי אלו רגשות שבסופו של דבר הלוואי שכל הילדים שאוהבים כדורגל יוכלו לחיות. רגעים מדהימים. גם כי עבורי זה הגיע אחרי שתי עונות רצופות שהיו מטורפות. קודם כל שינוי גדול בסביליה, שנגמר בזכייה בליגה האירופית כ-MVP. אחר כך המונדיאל, חתמתי בבארסה וסיימתי את העונה בצורה כזו… אחרי ברלין רציתי שהמחזור הראשון של הליגה יתחיל שוב כדי שאוכל להמשיך.
הרגשנו כל כך טוב והייתה לנו אווירה כל כך מדהימה, שמה שהיינו צריכים זה פשוט לשחק כדורגל בבארסה ההיא.
🎙️ שיחקת עם מסי. אני מניח שתספר על זה לנכדים שלך… איזו מערכת יחסים הייתה לך עם ליאו?
🗣️ הוא אפילו לא ידע איזו יכולת יש לו להרשים אנשים בנוכחותו. זו גם האצילות שיש לו. כי תמיד אמרתי לו: 'ליאו, אתה לא יודע מה אתה יכול לעשות במחווה אחת לחבר לקבוצה. אתה לא יכול לתאר לעצמך'. רבים מאיתנו כאן, כמובן, כי אנחנו אוהבים את בארסה, אבל גם כי אנחנו אוהבים להיות בקבוצה איתך. כי ידענו שאיתו אנחנו נהנה. מהילד הזה נהנים… נהנים באימונים. סבלתי ממנו לפני כן במשחקים נגדו עם סביליה ואחר כך יכולתי ליהנות ממנו בבארסה. ועכשיו גם רואים למה הוא מסוגל. הוא הרים מדינה ענקית כמו ארצות הברית ורומם את הכדורגל. ורואים אותו שמח מאוד, רואים שהוא נהנה מאוד.
🎙️ הוא הכי טוב שראית?
🗣️ ברור איזו שאלה. ממה שראיתי וממה שלא ראיתי. חבל שלא ראיתי גדולים אחרים כמו מראדונה או פלה, אבל יש רק אחד שהתחיל בגיל צעיר וכבר יותר מ-20 שנה עושה את אותם דברים. אני תמיד זוכר כשעשינו משחקונים קצרים נגדו באימונים. לואיס תמיד היה אומר: 'תיזהרו, הוא שמאלי, הוא שמאלי'. ואני הייתי עונה לו: 'תשמור עליו אתה אם אתה כל כך חכם'. ואז הוא היה הולך ימינה, שם את הכדור על שמאל וכל מה שאתם יכולים לדמיין. הוא היה ונותר בלתי ניתן לעצירה.
🎙️ יש שם גם הרבה אופי תחרותי, לא?
🗣️ הייתה לו בעיה קטנה עם לוצ'ו. אחר כך הם השלימו טוב מאוד. כי כשיש שני אנשים עם אופי חזק, מגיעים רגעים שיכולים להיות מסובכים. כשהדברים הולכים טוב, הרע לא משנה. אבל כשאתה רואה שחסר קצת פה, חסר קצת שם… לפעמים אנחנו לא מסכימים במצב מסוים ובדרך כלל קורים דברים, עפים ניצוצות, אבל זה נורמלי. כי בלי זה היה קל יותר פשוט לשלב ידיים וזהו. זה אני חושב גם מראה מה חשוב לכל אחד, קודם כל הכדורגל ואחר כך כמובן בארסה והמשחק שלנו.
🎙️ איתך הוא תמיד היה קרוב?
🗣️ אני זוכר, הוא היה אחד הראשונים שאמר לי: 'איבן, אם אתה צריך משהו, תגיד לי'. ואני לא יכול להגיד שהייתי חבר קרוב שלו כמו לואיס [סוארס] או ג'ורדי [אלבה], אבל תמיד הרגשתי מגובה על ידו. הוא ידע שמלבד ההערצה שהייתה לי אליו, היה לי כבוד עצום אליו. הבאנו את הילדים לאותו בית ספר, גרנו קרוב מאוד גם בקסטיידפלס. והוא היה עבורי חבר, חבר שיכולתי לדבר איתו, ובאותה מידה אם הוא היה צריך משהו הוא היה אומר לי. והיה לנו כבוד גדול אחד כלפי השני.
🎙️ נראה שוב שלישייה כמו זו שליאו יצר עם סוארס וניימאר? הם כבשו 150 שערים.
🗣️ לא ידעתי על המספר הזה. אבל כן, זה היה טירוף. באימונים לא יכולת לשים אותם יחד. כי לא היה בזה שום היגיון. ובעיקר בבארסה נהנינו מניימאר שונה מאוד מזה שהיה בפ.ס.ז'. זה היה ניימאר קרוב מאוד למסי. זה היה טירוף ששניהם היו שם, האמת. וחוץ מזה היה לנו חלוץ למעלה שכבש שערים מכל מקום, שהיה לו חוש ריח לשערים כמו לאף אחד אחר. מטורף. אני חושב שזה יהיה ייחודי ובלתי ניתן לשחזור.
🎙️ בנוסף, ניימאר חיבב אותך מאוד. נכון שבכל פעם שארגן מסיבה הוא הזמין אותך?
🗣️ היה 'פילינג'. בדיוק. אפילו עד היום. למשל, כשהלכתי לסעודיה, אחד הראשונים שהלכתי לראות היה ניימאר. בסוף, אני גם זוכר הרבה, למשל, שהבת הגדולה שלי הייתה 'משוגעת' על ניימאר כשהייתה קטנה, וכשהוא היה רואה אותה היה לו חיבה מדהימה אליה. וכשהלכנו לסעודיה, כשהוא ראה אותה, הכל היה יפה ומיוחד. יש לנו את החיבורים האלה.
🎙️ ההתקפה הזו זכתה רק בליגת אלופות אחת. ליגת אלופות אחת, איבן… זה עצוב. מה קרה?
🗣️ זה מאוד עצוב. זה מאוד עצוב וזה מכעיס אותנו. ואני משוכנע שליאו, לואיס, ניימאר, בוסי, אנדרס, פיקה והשאר היו רוצים לתת סטירה טובה כל אחד לעצמו, כי אמרתי את זה הרבה פעמים עם כל הכבוד: 'ויתרנו לעצמנו'. לכן אמרתי קודם שהדמות של צ'אבי בעונה הראשונה ההיא הייתה חשובה מאוד. באותו רגע לא הבנו את זה, אבל עכשיו עם הזמן אני חושב שאנחנו כן מבינים. בלעדיו, כל הפרטים האלה שהיו לו בשליטה ברחו לנו בדרך. וזה חבל, זה חבל מאוד כי אני חושב שיכולנו לזכות בקלות בשלוש או ארבע ליגת אלופות.
🎙️ ומה קרה שוויתרתם לעצמכם?
🗣️ אני לא יודע. אם זה היה כל כך קל להסביר או לתקן, היינו מתקנים את זה באותו רגע. אבל לפעמים קורה שאתה אולי מפסיק לדאוג קצת לפרטים הקטנים האלה. לנצח משחק רגיל בשלב הבתים או להתכונן היטב למשחק גומלין אחרי שניצחת בבירור בבית. אתה נותן לדברים לחמוק ובסוף הכדורגל, במיוחד ברמה הגבוהה ביותר, מעניש אותך. והוא העניש אותנו מאוד, האמת.
🎙️ היית ב-8-2, אבל לא שיחקת. במבט לאחור, אתה "שמח", במרכאות, שלא שיחקת במשחק הזה?
🗣️ לא, לא. אני מקווה שאיתי זה לא היה קורה… צוחק.
לא, לא שמח, כי ידעתי כבר מה המצב שלי והודעתי למועדון שאני רוצה לעזוב, אבל אמרתי בבירור שאני רוצה לעזור. ובאמת ציפיתי לשחק במשחק הזה מההתחלה. אבל בסוף, אלו החלטות שצריך לכבד וזהו. וגם שזה משהו שהקבוצה לא הייתה ראויה לו. גם נפלנו על באיירן בדיוק כשהיא הייתה כמו מכונה, אבל היו רגעים במשחק שהיינו שם. היה חסר לנו קצת איזון, כוח בפרטים הקטנים האלה. זה מעציב אותי כל יום יותר כי רציתי להיות שם כדי לעזור לקבוצה.
🎙️ זה הכתם הגדול ביותר בקריירה שלך?
🗣️ יותר מכתם, זה יותר מעציב אותי שלא יכולתי לעזור לקבוצה, בעיקר גם כי כך נגמרה התקופה שלי בבארסה. לא רציתי שזה יהיה ככה. אבל לא רציתי שזה יהיה ככה גם אם זה היה 1-0. לא רציתי להפסיד, כי אני רוצה לנצח תמיד וזה כאב לי. כבר ראו בחודשים האחרונים שהלכנו לכיוונים שונים, אבל כאב לי כי ראיתי שיכולתי לעזור לקבוצה.
🎙️ העזיבה שלך השאירה אותך מרוצה?
🗣️ לעזוב את בארסה זה אף פעם לא נעים לאיש מקצוע. אבל, אם חושבים על עזיבות, תראה איך מסי עזב… תאר לעצמך, אם מסי עוזב כמו שהוא עזב, אז מה יכול לקרות לאחרים. איך סוארס עזב… ולעומת זאת, אני זוכר מילים טובות שלו כלפי המועדון, כלפי הנשיא, אפילו באותו רגע, שהיה ברתומאו.
🎙️ זה השאיר לך טעם טוב, לפחות?
🗣️ עבורי היה חשוב מאוד, קודם כל, להבין שזמני בבארסה הסתיים. ולכן אמרתי בצורה ברורה לנשיא שהיינו צריכים למצוא פתרון. 'לא משנה אם יש לי עוד שנתיים בחוזה, בוא נמצא פתרון שטוב לכל הצדדים', אמרתי לו. וזה הדבר הכי חשוב עבורי. אני גם רוצה להודות לנשיא, למאמנים שהיו לי, לעובדים, לאוהדים… על החיים שלנו שם במשך שש שנים. האמת היא שאין לי מה לעשות חוץ מלהגיד תודה.
🎙️ לגבי המצב הנוכחי של בארסה, שאני יודע שאתה אוהב לנתח, אתה חושב שבארסה חזרה?
🗣️ היא חזרה ובצורה יפה מאוד. בשנה שעברה הדבר היחיד שהיה חסר היה מישהו עם קצת יותר ניסיון, שמסוגל לפעמים לתת אגרוף איפה שכואב. אבל אני חושב שבארסה מפחידה מאוד, לא רק בליגה, אלא גם באירופה.
🎙️ לאמין ימאל הוא השם הגדול של בארסה…
🗣️ הוא העתיד של המועדון. ברור. אנחנו צריכים לתת לו ליהנות, להמשיך לרקוד. כי כולנו עשינו את זה בגיל 17. שיהנה. הוא יידע מה הוא צריך לעשות ויודע שיש לו את החיבה של כולנו.
🎙️ אמרת בעבר, כמו פיקה, שבבארסה שלכם כנראה היה לו קשה להיות בהרכב.
🗣️ הוא היה נלחם עם האליל שלו, ניימאר. אבל לא רק הוא. כל אחד. היה קשה, קשה מאוד. אבל ברור שהיינו שמחים שיהיה לנו ילד כמוהו בקבוצה, כמובן.
🎙️ אתה רואה משהו מאינייסטה בפדרי?
🗣️ לא, אני רוצה לראות את פדרי. קודם כל, אנדרס הוא ייחודי ושונה מאוד, אבל לפדרי יש את האיכויות שלו, שהן מאוד 'בארסה'. לכן הוא נהנה ולכן זה עובד כמו שזה עובד. הרבה פעמים, יש שחקנים שקצת בנויים לקבוצה מסוימת, למועדון מסוים. אני חושב שעם פדרי ובארסה זה קורה ב-100 אחוז. הוא מבין את המשחק, את המיקום, ולכן זה עובד. חוץ מזה, תודה לאל, השנה לא היו לו פציעות משמעותיות והוא יכול היה ליהנות באמת מקצב תחרותי. הוא יכול היה לשחק עשרה משחקים רצופים בלי שום בעיה. ובסוף זה מורגש, כי אתה תופס קצב, אוטומטיזם… ואני חושב שכולם, לא רק האוהדים, נהנינו מפדרי. זה פשוט תענוג לראות אותו משחק.
🎙️ מקרה ניקו וויליאמס. היית מבקש סעיף שחרור במצב כמו הנוכחי? או שהיית אומר: 'לא, לא, החלום שלי הוא לשחק בבארסה ואני קופץ ראש'?
🗣️ כל אחד צריך לדעת מה חשוב לו. עבורי, בסופו של דבר… זה היה ככה. כשהתקשרו אליי, היה לי ברור: 'אני חייב למצוא הסכם, יהיה אשר יהיה'. זה לא שאני צריך סעיף או לא. ברור שאפשר לבקש דברים. אם שני הצדדים באמת רוצים, מוצאים פתרון בכל דרך.
🎙️ זאת אומרת, אתה, במצב כמו של ניקו, עם החלום שהיה לך לשחק בבארסה, היית דוחף עד הסוף כדי לנסות להגיע להסכם.
🗣️ כן. אם אני רוצה את השחקן ב-100% והשחקן רוצה לבוא ב-100%, אז אנחנו צריכים למצוא פתרון. נמצא פתרון בוודאות, לא? אם כולנו משוכנעים ואנחנו יכולים לעשות את זה גם כלכלית…
🎙️ בארסה החתימה את ז'ואן גארסיה ואתה מכיר את מארק-אנדרה טר שטגן. שיחקת איתו. איך אתה חושב שהמצב הזה ייפתר?
🗣️ הלוואי שטוב. להאנזי תהיה שם סיטואציה די לחוצה, כי רק שוער אחד יכול לשחק. אנחנו כבר יודעים איך הם. לא משנה אם זה הראשון, השני, השלישי או החמישי: מי שבא להתאמן רוצה לשחק. זה לא יהיה קל. מבחינתי זה ברור. ז'ואן גארסיה טוב, הוא שוער עם המון כישרון. אבל הוא מתחרה במארק. אם יש לי את טר שטגן בקבוצה שלי, טר שטגן ישחק. זה ברור מאוד. חוץ מזה, הוא הקפטן, יש לו את הכבוד של כולם והוא חשוב מאוד. אני משוכנע שלהאנזי יש תוכנית, הוא הכין אותה היטב. נראה אם הוא יצליח ליצור אווירה בין כולם כדי שזה יעבוד, כי בסוף הדבר הכי חשוב זה הקבוצה והיא צריכה לתפקד טוב.
🎙️ טר שטגן על הספסל זה לא עסק טוב…
🗣️ מי שחושב שלהיות מחליף זה עסק טוב צריך לעזוב את זה. כולנו רוצים לשחק. הדבר הזה של 'לא נורא, בפנים אוכלים, לא משנה' לא קיים. אבל חשוב רק שההיררכיה תהיה מסודרת היטב ושהדברים יהיו ידועים מהיום הראשון. עדיף ככה מאשר לתת לזה להתפתח לאט לאט. אני משוכנע שהאנזי יודע מה הוא צריך לעשות, אבל מבחינתי, ברור, אם מארק בקבוצה שלי, הוא תמיד ישחק.
