כמה קטעים קצרים מהראיון של אינייסטה בתכנית Salvados ששודרה בערוץ “לה סקסטה” הספרדי:
https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=571006166695266&id=286783245117561&__xts__%5B0%5D=68.ARCbOYOaxPcL_fUv-g8Ux4NVgjFuzsO8pJEhQwfdpexOPIdv1UewUJMNt8cabhgcyWlpL-25qrC3fMH1A7in57R3-OQZindNIzv_9nTO_NU4tdWre-_GYJSQm6OoZIOZiFJ4Bmhxab7F30yHSjl4JzV8axn0Q_uRcmuBirYNKlnmPjiSN82nv_NqqKKU3DEyF-uJy4FHti8DXr1uhNPKKugvVGyov9no_lbgsvpUhpXZntyM7A1Lp_hTjellmrSsycTZlvyaWOOAF1rmocbYju_K5BBDfsZuyCSEx9D-iFzvy4z4XIcbdBHD0msCAgmNbCrgw9jE9v-l2mUfTpGWtPtIAcUvJlsZWxEJKxLAa3FV3AK-0SVnE5KKfNa-fLj8LvhZGfXpYQW080_rZxiYQg7edVA57n9S9gJG4YH2vMBO7bONzP0e1TyrrGorxInpdF6FN1NmcO-loWBCBIzl9B1WnRu8p6ipoxyPF1g4aI35jG_l2Z2eFQ&__tn__=C-R
יש מספר בחורים שחשבו עליך ורצו להגיד לך משהו:
רפא נאדל: “שלום אנדרס, ראשית, אני מקווה שאתה בסדר והכל טוב, ושאתה נהנה מהחוויה שאתה עובר ביפן, ואלו בדיוק הציפיות שהיו לך.
בנוסף אני מאוד רוצה להודות לך שאתה דוגמה מעולה לנוער ובכללי.”
פאו גסול: “טוב, בשבילי אנדרס מלבד להיות גאון בכדורגל, הוא דוגמה למופת.
הוא סימן תקופה בספורט הספרדי, וגם בחיים שלנו.
היה לי מזל להיות בגמר המונדיאל בדרום אפריקה ב-2010, כשאנדרס כבש את שער הניצחון והכתיר אותנו כאלופי העולם, אני מאוד אסיר תודה על כך.
אין לי עוד מה להוסיף, אוהבים אותך.”
https://www.facebook.com/286783245117561/videos/2070440673018721/
“זה שיגעון איך שהם מדברים פה, הם ממש פתוחים פה. לדוגמה: תודה רבה ביפנית זה: ‘אריגאטו קוזאימסו’.
אבל הם מבטאים את האותיות באופן שונה. למשל: לברך לשלום או משהו כזה אתה צריך לבטא בקול של אססס או אוססס, וכנראה שאתה כבר מדבר טוב.
תודה רבה, אריגאטו.”
https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=571006430028573&id=286783245117561&__xts__%5B0%5D=68.ARDM8pSH-ihacl8FKp_NHj-9PgSrMO8ZUFrdbecrkIpuS4UDEGFaDys2Am_sMFDFwlD8tjV8r_hZJ7KTPqj-8kUs-cQp-qRZPjJz_phgGzZfllppEUVWnpzOfgASf0EbcweDsVYCR4w1ucnXW-odckvZOGq_o5_FsXYhhTV0dF6edK-830j3UA41HLgU4wRSNEMm50I-I-ohkhadnC3ozN-gjP4X2gQw8-JPeQYlxnonLDfyTcYEF-5uR8bjWz7PrPSDfLX-9QesbG9Z2KWj8zMOSbAvC1PNCIt2odsMRRl7fcsYzqgejkfb5H_E-otL53_bhH8YeCIBPOTpGAoRBpodyEpHRES1_LHcJ3Zu_RUMlz0JEq_wlLxUuOPyyGCCim-AW69HKJuIMHxhuO_MkOrcizFhhzbDRPtZxYbK8xF20F_4FpFQC48fTw0nWW0NjktEFLtieIvf4QfQPzDesawWMF-2IgDN8TH7P8G9q5yDgpCZmLSxtg&__tn__=C-R
מראיין: “באיזה רגע אמרת לעצמך: אני בשפל המדרגה?”
אינייסטה: “הכול הגיע לי בדיוק אחרי שזכינו בטריפלטה עם בארסה, בקיץ ההוא.
כלומר, לזכות בתארים, לכבוש את השער המכריע נגד צ’לסי, זו היתה שנה בלתי יאומנת. ובקיץ…. לא יודע, אתה מתחיל להרגיש רע, משהו מוזר, לא יודע איך לומר, איך לאבחן אותו. ושם אתה מתחיל תהליך פנימי של מחשבה, ואתה מרגיש רע ואתה לא יודע למה.
ואז עושים לך בדיקות והכול יצא תקין, אבל אתה מרגיש שמשהו אצלך לא בסדר.
ואתה נכנס לתוך לולאה, ואתה מרגיש מאוד ריקני.
הצטרף לזה גם מה שקרה עם דני חארקה…
ואני זוכר שהגענו לתקופה של קדם עונה, ואז בערב הייתי בבית, והרגשתי מאוד רע.
התקשרתי לרופא לד”ר פרונה, על מנת שנעשה משהו או אני, משהו שיגרום לזה לעבור.
ובאותו ערב ירדנו למתחם האימונים, ואמרתי לו “אני צריך עזרה, אני צריך משהו. אם לא, אני לא אצא מהמצב הזה”.
ואני כבר איחלתי שהלילה כבר יגיע בשביל לקחת כדור ולנוח.
אנחנו כבני אדם, מה מניע אותו? החלומות, הרגשות, הציפיות.
אבל במצב כזה, אין לך כלום.”