אליה וקוץ בה

מסי (גולאסו) ואדריאנו קבעו 0-2 של בארסה באלמריה וניצחון שביעי (היסטורי) רצוף. המשיח פרש קצת אחרי השער בגלל אותה פציעה ארורה בשריר הירך.

בלי מסי, בזוועתונים כאלה צריך פשוט לקחת את הנקודות. להרוג אתהיריבה, הקהל והצופים בבית בהנעת כדור למוות, ולגרום לאוחנהלהתפלץ כמה זאת בארסה שהוא לא מכיר, וכמה איבודי כדור ואיך יכוללהיות במשחק של ברצלונה לקראת המחצית ועוד לא חמש אפס

ברטרה צריך המשכיות והביטחון שלו יעלה, לקח לו זמן להכנס למשחק(עע הסיבסוב שקיבל מהחיקוי של וידאל), אבל במקרה הנקודתי שלו,הסטטיסטיקה מדברת בפני עצמה. פיקה בצד שמאל הוא ורסיה פחותטובה שלו בצד ימין, למזלנו, אחרי השער השני אלמריה פשוט ויתרהולא העמדנו במבחן ממשי את כל מכלול ההגנה

כן אאזכר פה את אלכסיס שבלט מעל הטרידנטה מקדימה אחרי שאלוהים פרש להריץ דחקות עם פינטו עלהספסל, וצאבי. אולי בשביל אוחנה, צריך לכתוב צאווי, ואז הוא יקרא לו כמו שצריך. דביל.

 

מילה אחרונה על מסי וכוונת הלייזר שלו ברגל שמאל, כששחקן עושה בעיטת פינס כמו בפלייסטיישן, פעםאחרי פעם אחרי פעם, באמת אפשר ללכת הביתה. מכונה.

הטוב: מסי כובש. מספר חמש בכל ההיסטוריה של הליגה.

הרע: מסי נפצע באותו שריר ירך של פאריס סן ז’רמן ובאיירן, נראה מה יגידו הבדיקות מחר.

המכוער: טרמפיסטים ואוחנה שמצפים שניתן מאניטה בכל משחק.

סשה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו