אל מאס גראנדה

ליאו מסי ממשיך לשכתב את ההיסטוריה עם שלושער על סביליה בדרך למלכות השערים בכל הזמנים בליגה. על הדרך בארסה גם פירקה את סביליה 1-5.

לפני הכל – כיף לפתוח שבוע עם ניצחון טוב של בארסה. עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה. כמו בכל משחק, יש דברים טובים ויש דברים רעים.
רצוי להודות שוב לאונאי אמרי הדביל המוחלט על ההתפרקות של סביליה במחצית השנייה. ויתר על הקישור, עבר ל 2-4-4 והפקיר את כל האמצע כדי שנתעלל בהם בהתקפות מעבר. יש לו מנהג קבוע להתפרק בקאמפ נואו וליל אמש לא היה יוצא דופן.
השיפור היחסי שלנו הגיע משינוי קטן-גדול בקישור. ראקיטיץ׳ כקשר 50-50 אמיתי ובצד שמאל – במקום להיות הבייבי-סיטר של דני אלבס שהיה הרבה יותר מאופק מהממוצע, ובצדק – צ׳אבי לא יכול לחפות על העליות שלו. בוסקטס התחיל כבלם שלישי ולאט לאט התקרב להיות הצל של צ׳אבי, ואין לכם מושג כמה זה חשוב – כמה זה משחרר את צ׳אבי לדאבל פסים ולמשולשים האלה באמצע. משם זה רק טבעי שיהיה קישור נורמלי שיזין התקפה מפחידה בראשות משיח בן דוד.
שימו לב למעורבות של מסי נגד סלטה ויגו:
ושימו לב לשינוי אמש:
לואיס סווארס צריך לשחק חלוץ, אבל לא כל הזמן, צריכה להיות רוטציה קבועה בין כל הטרידנטה במהלך המשחק. חלק לא מבוטל מהשערים של מסי עדיין מגיעים מהאמצע, מהדאבל פס על סף הרחבה, ופקק של חלוץ בסביבה שם כל הזמן הוא לא מבורך. עוד משהו שלא הרבה התייחסו אליו – מסי כקיצוני, לא עושה ולא יעשה עבודת הגנה ולחץ, מה שצריך לסרס את דני אלבס לגמרי (לי אין בעיה עם זה
אני גם רתחתי מהקלות בה אלבס ופיקה ויתרו אמש על ההרמה של סביליה בדרך לשער, וגם נעתי בחוסר נוחות בהתקפות של סביליה, גרועות ככל שיהיו. אנחנו לא שם מבחינת הייצוב של ההגנה.
׳אל מאס גראנדה׳ – כל מילה מיותרת. לא יהיה עוד שחקן כזה. סוף סוף הוריד את הקוף הבאסקי הזה מעל הכתפיים.
הטוב: פתיחת שבוע נהדרת.
הרע: ולנסיה ביום ראשון מחכה לנו במסטאייה.
המכוער: פנאלדו.
ההרכב:
בראבו (6).
אלבס (5), פיקה (6), מאתייה (5), אלבה (7).
צ׳אבי (7), בוסקטס (7), ראקיטיץ׳ (7).
סווארס (7), מסי (10), ניימאר (8).

סשה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו