בוסקטס, הקשר המושלם

לי רודן עם כתבה אדירה על בוסקטס במגזין הנהדר FourFourTwo, בטענה שצריך להכיר בו כקשר הטוב בעולם כיום:

האם זה הזמן להכיר בסרחיו בוסקטס כקשר הטוב בעולם? 

חוסר ההכרה התמידי בכישרון של סרחיו בוסקטס חייב להיות אחד מהתעלומות הבלתי פתורות הכי גדולות של הכדורגל.

נגד ולנסיה ב-3 בפברואר, הקטלאני הראה תצוגה של משחק קישור הגנתי ואופנסיבי, שהייתה מרשימה בדיוק כמו כל תצוגה של אחד מהחלוצים של ברצלונה. זו הייתה אחת מאינספור ההופעות שלו בסגנון הזה העונה. אם ההד של המחוקקים במדיה החברתית הייתה נלקחת כאינדיקציה לאמת, המסקנה תהיה שההכרה באיכות השחקן אינה במחסור. בכל זאת, בוסקטס הוא עדיין שחקן שנתקל בהתעלמות בפרסים.

בעוד נשלל ממנו מקום בהרכב השנה של פיפ”א, הוא גם אפילו לא הגיע ל-23 המועמדים האחרונים של כדור הזהב 2015. שני הפרסים מערבים הצבעות מן העמיתים למקצוע, המוכיחים כי עדיין קיימת קבוצה משמעותית של אנשים ומאמנים שחושבים שהוא לא-משהו מיוחד.

 “בכושרו הנוכחי, סרחיו בוסקטס הוא הקשר הטוב ביותר בעולם”

חברו לקבוצה של בוסקטס, ליאונל מסי, שולט באופן קבוע בטקסי קבלת הפרסים

עם הצורה שבה הוא משחק העונה, הפיבוט בהחלט לא יכול עוד להידחות למשך זמן רב. הספק האולטימטיבי של האיזון עבור הקבוצה, שגם פורח בתפקיד יצירתי, כשהוא הופך בשקט בשקט לפעימות הלב של ברצלונה 2015/16 של לואיס אנריקה.

בכושר הנוכחי, סרחיו בוסקטס הוא הקשר הטוב בעולם.

https://twitter.com/TheWMformation/status/693781734769324032?ref_src=twsrc%5Etfw

מוצג א’: המאסטר-קלאס

מס’ 5 היה הסיוט הגרוע ביותר של גארי נוויל בקאמפ נואו בתבוסה 7-0 של בארסה, לכאורה ללא יכולת לעשות טעויות. עם כיסוי של שטח עצום, הוא למעשה באורח-יעיל מילא את כל משולש הקישור של ברצלונה בעצמו, כשהוא מתקן טעויות בחלק האחורי דקה אחת ואז כופה אותם על קבוצת החוץ לאחר מכן.

במספרים לבד הערב שלו היה מדהים. מתוך 106 ניסיונות למסירה, 97 הושלמו בהצלחה, בעוד שהוא גם זכה בכדור בחזרה 27 פעמים – בסביבות 25% מהמקרים שבארסה החזירה את הכדור. זה גרם לכך ווידא את זה שוולנסיה היו נתונים ללחץ מתמיד, ואפילו העבירה הבודדה שהוא ביצע הייתה בעצם החלטה נכונה, כשהוא עשה מאמץ טקטי שפירק מהלך לא-רגיל של האורחים.

 “מס’ 5 היה הסיוט הגרוע ביותר של גארי נוויל בקאמפ נואו, לכאורה ללא כל יכולת לעשות טעויות”

בוסקטס היה חיוני ביותר והמנוע בתבוסת ה-7-0 של בארסה על ולנסיה במשחק אמצע-שבוע  

תמיד ממוקם במקום הנכון ומגיע בזמן הנכון והמתאים, הוא החזיק את בארסה בחצי של היריבה למשך רוב שלבי המשחק, כשהוא משלב יציבות ו’מוצקות’ הגנתית עם שילוב יעיל וחסר-רחמים של החזקת-כדור.

מה שבלט במיוחד וראוי-לציון הוא מה שהקטלאנים מכנים “passades de merit”: הסוג הקשה ביותר של מסירות ששוברות את קווי היריבה ומגיעות היישר לרגליהם של חבריו לקבוצה. בוסקטס השלים 5 כאלה נגד ולנסיה, יותר מכל שחקן אחר על המגרש.

שניים בלטו במיוחד. הראשון היה בבניה של השער השני של ברצלונה; בוסקטס אסף את הכדור בקישור ואז ‘השיט’ אותו באופן מושלם מעל קו ההגנה של היריבה לתוך הנתיב של אלייש וידאל, כך שהמגן-הימני יוכל לקחת אותו ללא-קושי ולייצר הגבהה בחזרה לתוך הנתיב של לואיס סוארס.

השני הגיע רק רגע לפני ההפסקה, כשהקשר פיצח את הפתחים של ולנסיה עם כדור ‘גורף’ שאפשר לליאונל מסי לכפות אחד-על-אחד עם שחורדאן מוסטאפי. פנדל וכרטיס אדום היו התוצרים הסופיים.

הייתה תקופה שבה בוסקטס היה די שמרן יחסית, תוך התמקדות בשמירה על דברים פשוטים ובכך לאפשר לשחקנים אחרים לעשות את העבודה היצירתית. התקופה הזאת חלפה מזמן. בימים אלו, הוא מייצר באופן קבוע מסירות שהיו גורמות לצ’אבי להיות גאה. העקביות שלו בתפקיד יצירתי מאפשרת לבארסה להמשיך הלאה מהעזיבה של אגדת המועדון.

מוצג ב’: התכנון

בעוד הוא ניסה לאסוף גופים כדי לשמור על החלוצים של ברצלונה שקטים, אחת מהטעויות הגדולות ביותר של נוויל הייתה הכישלון לשמור על הקשר המעמיק ביותר שלהם, והתוצר הסופי של להניח לו לשחק בחופשיות היה ברור לעין כל.

מאידך, מאמנים אחרים מנוסים יותר הבינו שתוכנית משחק ספציפית היא הכרחית כדי להתמודד עם בוסקטס, וההופעות הטובות ביותר נגד בארסה העונה נטו להגיע בנסיבות אלו.

כשדפורטיבו הוציאה תיקו 2-2 בקאמפ נואו ב-12 בדצמבר, חלק ענק מההצלחה שלהם היה בזכות תוכנית אנטי-בוסקטס של ויקטור סאנצ’ס. מאמנה של דפור הורה על שלושת החלוצים שלו להישאר ‘ערים’ על המגרש לאורך כל המשחק; ג’ונתן רודריגס ולוקאס פרס הפעילו לחץ אינדיבידואלי על הבלמים של ברצלונה, ופייסל פאג’ר נתקע עם ציר הקישור שלהם.

כתוצאה מכך, רק לעיתים רחוקות היו מסירות קווים ברורות אל בוסקטס או ממנו, והשפעתו צומצמה משמעותית בהשוואה למשחקים אחרים.

השפעתם של שחקני בארסה נגד דפורטיבו (משמאל) ונגד ריאל סוסיאדד (מימין)

השתקתו\נטרולו של יליד סבדל היא קלה יותר לומר מאשר באמת לבצע, עם היותו קורא מעולה של המשחק. כשאתלטיקו מדריד ביקרה בקאמפ נואו ב-30 בינואר, דייגו סימאונה הורה בבירור על אנטואן גריזמן לעזוב את קו ההתקפה של ברצלונה וללחוץ על הקשר המחזיק בכדור של ברצלונה בכל הזדמנות אפשרית.

זה עבד בסביבות ה-25 דקות, עד שבוסקטס הבין ששילוב בין ליטוש המגע שלו וירידה עמוק יותר בין ג’רארד פיקה לחאבייר מסצ’ראנו יקנה לו את מרחב הנשימה לו הוא זקוק. כשזה קרה, המסירות שלו הפכו להרבה יותר זורמות, והמשחק של הקבוצה הביתית השתפר במידה ניכרת.

 “מאמנים מנוסים יותר הבינו שתוכנית משחק ספציפית היא הכרחית על-מנת להתמודד עם בוסקטס”

משחק המסירות של בוסקטס נגד אתלטיקו

מצרך שלא יסולא בפז (פריסלס)

המדד הגדול ביותר לאיכות האמיתית של בוסקטס הוא כמה שהוא חסר-תחליף עבור הקבוצה שלו. תשישות היא בעיה פוטנציאלית עבור פליימייקר בדיוק כמו שהיא עבור כל כדורגלן אחר, ובחודש ינואר שקשה לשחק בו, עם ההופעות שלו נושרות במעט ובארסה נופלת עם זה.

הבעיה עבור לואיס אנריקה היא שכמעט בלתי אפשרי לתת לו לנוח. כשמשתמשים במסצ’ראנו בתפקיד שלו, ברצלונה נראית כמו קבוצה אחרת לגמרי, ולא במובן הטוב של המילה. צריך לזכור שהארגנטינאי היה פיינליסט מונדיאל וקופה אמריקה כשהוא משחק בקישור – והנחיתות הברורה שלו אומרת משהו על האיכות של חברו-לקבוצה.

מסצ’ראנו מתקשה לשחק בתור מחליף הולם לבוסקטס

אם ברצלונה רוצה להמשיך לזכות בתארים, הם צריכים לשמור על בוסקטס במצב אופטימלי. הם גם צריכים לשמור אותו מאושר. בניגוד לבורות של כמה ממצביעי פרסי הכדורגל, פ.ס.ז’ יותר ממודעת לאיכות הייחודית שלו ומוכנה לזרוק כמויות אינסופיות של כסף על הקטאלוני.

המאמן הבא של מנצ’סטר סיטי גם יודע דבר או שניים עליו. אם בבארסה חכמים ומודעים למצב הם צריכים להזדרז עם חידוש החוזה שהובטח לשחקן, אבל עדיין לא הונח על השולחן. החתמה של מחליף שלו לא תהיה יקרה – היא תהיה בלתי אפשרית.

עידן