באחד המשחקים הגדולים ביותר שלה בעידן גווארדיולה, לבטח במעמד הגמר, בארסה הציגה את כל מרכולתה על פרצופה האומלל של מנצ’סטר יונייטד בדרך לגביע אירופה מספר 4 וה-3 ב-6 שנים.
את בארסה בגמר ליגת האלופות 2011 בוומבלי אפשר לנקז לרצף של תמונות שהחסירו פעימה לכל אחד ואחת מכם.
תמונה ראשונה:
זה התחיל באגרוף הקמוץ של הקפיטא’ קרלס פויול מהספסל, כלפי צ’אבי. “אמרתי לו שאנחנו קבוצת כדורגל טובה יותר, ובכדורגל אנחנו ננצח” הודה בסיום הטרזן, שנותר מחוץ להרכב שוב בגלל השרירים הדואבים. לשמחתנו, הוא יעבור ניתוח בחמישי הקרוב שכולם מאחלים שיסיים את הפציעה שהחסירה לו כמעט חצי עונה.
תמונה שנייה:
החגיגות בשלושת השערים של בארסה היו כולן מרגשות. החל בנפילה של וייה על הברכיים אחרי סיום הקרח של פדרו מול וואן דר סאר, ועד לכריעת ברכיים זהה של ליאו מסי והחיבוק עם בוסקטס אחרי הבננה המטורפת של ה”גוואחה” לרשת של השדים האדומים. בין לבין, בשער השני, קיבלנו את התמונה של הגמר: ליאו מסי רץ אל 25,000 הקולס הגועשים, לש את הסמל הכל כך יקר לליבו ולליבנו, בועט במיקרופון באקסטזה וצורח לשמיים. שאר השחקנים רצים אליו עם ידיים מונפות ליצירת תמונה שתחרט בליבנו לעד.
אינייסטה אמר בסיום שכמו בגמר בפאריס: “אחרי השער של ליאו ידענו שהגביע יהיה שלנו. זאת לא תחושה של שחצנות, אלא הידיעה שאנחנו טובים יותר”.
תמונה שלישית:
ההקפצה (הפכה לרוטינה) של פפ גווארדיולה על ידי השחקנים מרגשת, הנשיקה הצרפתית של אלבס לגביע משעשעת, אבל שום דבר לא יכול להשתוות לקרלס פויול מעניק לאריק אבידאל את הזכות להניף את הגביע. עם ה’בראסאלט’, סרט הקפטן של בארסה, במה שגרם לכולנו לפתח תחושת מליחות בזווית העין. יותר מהקישור האסוציאטיבי (והבנאלי) ל”מס קה און קלוב”, זה מעיד על אחוות רעים יוצאת דופן שקיימת בקבוצה הזאת, ודברים שמתקיימים בתוך חדר ההלבשה, מתבטאים גם על המגרש.
היה גם משחק:
המכונה חרקה בדקות הפתיחה. בדומה לגמר ב 2009, מנצ’סטר יונייטד פתחה נהדר את המשחק, עם לחץ יעיל על החלק האחורי של ההגנה ועל קו הקישור. ברומא היינו צריכים את השער של אטו כדי לקבל את הביטחון הראוי ולהתחיל לשחק, אתמול בסה”כ ניערנו חלודה של כמעט חודש בלי משחק ברמה הזאת. צ’אבי ואינייסטה חזרו טיפה אחורי להקל על בוסקטס, פיקה ומסצ’ראנו, ומשם המכונה החלה לדפוק.
הגדולה של המכונה היא לא רק בטיקי-טאקה ומשולשים, אלא בכל מה שקורה מסביב לכדור, ולראות אמש את כל ההכנה הטקטית של גווארדיולה יוצאת למגרש, היה עונג צרוף של ממש. משחק הלחץ כרגיל היה אלוהי, התנועה העדינה של השחקנים בכדי לפנות שטחים ולהוות אופציית מסירה נוספת, וקריאת המשחק צעד אחד לפני אלופת אנגליה, במה שהותיר לה רק להעיף כדורים למעלה לרוני ולרדוף אחרי צללים.
“ברצלונה היא הקבוצה הטובה ביותר שאני שיחקתי מולה. כולם יודעים את זה, ואני מסכים איתם. אף אחד עוד לא עשה לנו שיעור כמוהם. זה רגע גדול עבורם, וזה מגיע להם בגלל שהם משחקים בדרך הנכונה והם נהנים מהכדורגל שלהם” אמר אלכס פרגוסון בסיום המשחק. גארי ליניקר שב ואמר באולפן של SKY: “כשבארסה משחקת בהרכב מלא, אפשר רק לנסות להפריע לה. אי אפשר לנסות לשחק במשחק שלה, כי הם משחקים על פלאנטה אחרת”. אין מחמאה יותר גדולה מזו.
אינבדואליזם:
קשה עד בלתי אפשרי להתחיל לבודד את הגמר הזה לשחקן שחקן, היות והמכונה עבדה אתמול קולקטיבית בצורה יוצאת דופן, אבל בכל זאת:
ואלדס: בשער של רוני (עם קורטוב נבדל של גיגס) הוא לא יכל לעשות הרבה. את התיפקוד שלו כבלם שלישי ביציאה לכדורים מסוכנים והכדורים המדודים לאגפים הוא עשה כרגיל מצוין. ציון 10.
דני אלבס: הוא נהנה מחופש יחסי ללא קשר תוקף ראוי בצד שלו עד הכניסה של נאני, וגם אחריה עשה את העבודה ההגנתית ללא דופי. יש לנו טיפה ביקורת על אגואיסטיות בכמה כניסות לרחבה, אבל לאף אחד לא אכפת מזה אחרי שריקת הסיום. ציון 10.
חאבייר מסצ’ראנו: הדבר שכולנו צריכים להמשיך להתפעל ממנו, הוא שהוא מעולם לא שיחק בעמדה הזאת עד העונה הזאת, והוא מבצע אותה כאילו הוא בלם 10 שנים. ציון 10.
ג’רארד פיקה: תמיד במקום, הפסיד במעט מאוד קרבות אוויר, חילק את הכדור קדימה בצורה מצוינת. ציון 10.
אריק אבידאל: כמו הרבה קיצונים ימניים, גם אנטוניו ולנסיה התנקנק מול תופעת הטבע הצרפתית. הנפת הגביע בסוף הייתה ללא ספק ה”אייסינג און דה סאנדיי”. ציון 10.
צ’אבי: עוד יום בעבודה של הפנומן: 11.95 ק”מ בכיסוי שטחים והנעה (יותר מכל שחקן אחר), 124/136 (91%) במסירות (יותר מכל שחקן אחר), וכמובן בישול הפתיחה הנדיר לפדרו. ציון 10.
בוסקטס: התיקולים, קריאת המשחק, שבירת קו הלחץ הראשוני, השמירה על הכדור. ציון 10.
אינייסטה: “8 זה בדם” עם עוד משחק לפנתיאון עם כל הרפרטואר שלמדנו להכיר ממנו. ציון 10.
דוד וייה: האם זה שער של 40 מיליון יורו? יש מצב שכן בהתחשב שבארסה מקבלת 30 על הזכייה עצמה. גולאסו מארץ הגולאסואים שמקנח בצורה מתוקה במיוחד מחצית עונה עגומה במיוחד. מצטרף לצ’אבי ואינייסטה כשחקנים הבודדים היום שמחזיקים בתואר אלוף יבשת ועולם בינלאומי ואלוף אירופה בקבוצות. ציון 10.
פדרו: הוא שרף יותר דשא מדני אלבס (10.27 ק”מ), הציק, שרט, חבט וברח לוידיץ’ בדיוק ברגע הנכון בשביל לסיים בצורה מעולה מול VDS. ציון 10.
ליאו מסי: אין ספק. הילד לא מגיע למעמדים גדולים, כושל מול קבוצות אנגליות ופוחד מעימותים פיזיים מול בלמים גדולים וחזקים. פחחחחח. מסי הבטיח כמעט סופית כדור זהב שלישי היסטורי בניון בינואר 2012, כבש בצורה נהדרת, סיחרר את ההגנה והקישור של היונייטד ועשה מה שבראש שלו. ומעט מאוד שחקנים בהיסטוריה יכולים לעשות מה שבראש שלהם. שער 53 העונה, ה-18 שלו בשלבי נוק-אאוט באירופה (משתווה לרעול במקום הראשון) וה-180 שלו בבלאוגרנה. יש שחקנים שכובשים במשחקי גארבדג’, ויש כאלה ששומרים את התחמושת למשחקים חשובים באמת. ציון 10.
פויול, קייטע, אפלאיי: עשו עבודה יוצאת מן הכלל בתור מבזבזי זמן. ציון 10.
פפ גווארדיולה: 2/2 מול פרגוסון, 10 תארים ב-3 שנים, אין עוד מאמן כזה. ציון 10.
הקהל בוומבלי: בזמן שקהל הקונצרטים נשאר בבית (“נראה בטלווזיה”), האוהדים האמיתיים שצפו את וומבלי ועודדו בצורה מופלאה לאורך כל המשחק. ציון 10.
זה הזמן לנוח ולהרגע מגודל ההישג ומגודל העונה. בשבועות הקרובים נסכם את השנה המופלאה הזאת, תחת הכנפיים של האתר החדש ו”המאמם” שלנו. ויסקה בארסה!
הטוב: גביע אירופה רביעי!
הרע: מה יכול להיות רע בגביע אירופה רביעי!?
המכוער: המתוסכלים המנדרילים שממשיכים לבכות על פפה. לא יאומן כי יסופר.
ההרכב:
ואלדס.
דני אלבס (פויול 86′), מסצ’ראנו, פיקה, אבידאל.
צ’אבי, בוסקטס, אינייסטה.
וייה (קייטע 88′), מסי, פדרו (אפלאיי 90′).
87,695 צופים בוומבלי, לונדון
