האם ברצלונה מתאימה לו?
לא תהיה לו בעיה להשתלב בספרד מכיוון שהוא בילה ב-15 השנים האחרונות בחופשות באי הספרדי הקטן פורמנטרה. אמנם הוא לא דובר ספרדית שוטף כרגע, אבל לא ייקח לו הרבה זמן לשלוט בשפה.
מה שהוא יחפש בכל מקום אליו ילך זה מקום להתחיל פרויקט חדש, שבו יוכל ליהנות מתמיכה של כולם במועדון או לפחות מהאיש הבכיר, שבברצלונה יהיה ז’ואן לאפורטה.
בבאיירן הוא נהנה ממערכת יחסים נפלאה כחבר ועמית עם השחקן לשעבר וחבר ההנהלה קרל-היינץ רומניגה.
בהתחשב בכך שברצלונה היא מועדון כדורגל רווי בפוליטיקה שנראה כי הוא חי לצמיתות במלחמת אזרחים מבולגנת, זה לא תרחיש אידיאלי עבורו, אם כי לא בהכרח גורם מכריע.
הסיבה לכך היא שהוא לא זר לסכסוכים פנימיים, ולמרות הצלחותיו עם באיירן, לא הכל היה חלק במועדון הגרמני.
הוא החליט לא לחדש את החוזה איתם ובחר במקום זאת בתפקיד מאמן נבחרת גרמניה בגלל חילוקי הדעות שלו עם המנהל הספורטיבי דאז במועדון, חסן סליהמיצ’יץ’, שפוטר במאי 2023.
בעולם מושלם, פליק היה רוצה להצטרף למועדון שבו שוררים שלום והרמוניה.
מה שהוא ימצא אם יצטרף לברצלונה זה מועדון שבו כמעט כולם – מאוהדים ועד דירקטורים, ועד לתקשורת תובענית לחלוטין – מצפים שהאדם החדש בהגה יהיה סוף סוף ה”פפ” החדש שהם מחפשים מאז שגווארדיולה עזב את המועדון בשנת 2012.
הם ימשיכו לנתח ולבחון כל הערה שהוא יגיד אי פעם, ואת הסגנון שהוא משחק. פליק מציע כדורגל מודרני, בקצב גבוה, התקפי, לחץ גבוה ואיכות קולקטיבית. אבל הוא לעולם לא יהיה פפ גווארדיולה. אף אחד לא יהיה.
אם הוא בסופו של דבר ישב בכיסא החם של ברצלונה, הוא ינסה להרגיע את כולם במועדון שזו משפחה, אבל כמו שכולנו יודעים, יש משפחות ויש משפחות.
פליק יהיה הכי מודאג בוודאי כאשר הוויכוחים הבלתי נמנעים יתחילו, עד כה הוא נהנה מהביטחון והתמיכה של אלה שמרכיבים את הצד המנצח, ולא עמד בסביבה אחרת.
איזה סוג של מאמן הוא פליק?
פליק הוא תוצר של בית הספר לאובססיביים לכדורגל.
בעוד שגווארדיולה ודה זרבי מקובעים בשליטה בכדור ובשליטה במשחק, הרעיונות שלו עוסקים יותר בשילוב של גישה ישירה עם החזקה.
למרות החשיבות של ארגון ועבודה על פי תכניות מוגדרות, הוא גם להוט להבטיח שהשחקנים שלו יוכלו לשחק במלוא הפוטנציאל שלהם ולא להיות מוגבלים על ידי יותר מדי חוקים ותקנות. הוא מבין כמה חשוב שכל השחקנים יורשו לבטא את עצמם על המגרש.
בפילוסופיה הזו הוא כנראה מתקשר יותר לאידיאולוגיות של מישהו כמו מאמן ארסנל מיקל ארטטה.
הוא מרגיש בנוח להתמודד עם האישים הבכירים במשחק כמו שהוא מביא צעירים, ומאמין בפילוסופיה שדורשת יושר מכל הצדדים.
פליק מאמין שכל שחקן צריך לדעת על מה הוא צריך לעבוד אם הוא רוצה להשתפר. הוא והצוות שלו היו אלה שזיהו את הכישרון הגולמי של ג’מאל מוסיאלה, שנראה בדרכו להיות אחד הכישרונות המובילים בעולם, אותו פליק גייס לסגל באיירן כשהיה בן 17 בלבד.
ואף על פי שהעבודה שלו עם גרמניה הייתה רחוקה מהצלחה בלתי מסויגת, הוא יכול להתגאות בכמה מהשחקנים הצעירים שהביא לסגל שלו, כולל קשר באייר לברקוזן פלוריאן וירץ, מגן מילאן מאליק טיאו וחלוץ ברנטפורד קווין שאדה.
אבל ככל שפליק אוהב לעבוד עם שחקנים צעירים, הוא גם מודע מאוד לכך שתערובת של גילאים חשובה. הוא יודע שלא כולם יכולים לשחק כמו מוסיאלה ושיש שחקנים שצריכים הדרכה ופרמטרים כדי להיות הכי טובים שהם יכולים להיות.
הוא אוהב לשחק משחק לחץ, עם ובלי הכדור, והכי מאושר כשהוא מחזיק בכדור במחצית של היריבה.
כמאמן, למרות שחי בעידן שנהיה יותר ויותר מונע על ידי נתונים, פליק מאמין מאוד בלסמוך על האינסטינקטים שלו, דבר שבלט כאשר קבוצת באיירן מינכן שלו זכתה בליגת האלופות ב-2020.
זו הייתה החלטה אמיצה עבורו להוריד את איבן פרישיץ’ מההרכב הפותח שלו לפני הגמר מול פריז סן ז’רמן ולהכניס את קינגסלי קומאן, במיוחד לאחר שהקרואטי שיחק כל כך טוב עבורו בסיבובים הקודמים.
אבל פליק הרגיש שהרצון של קומאן מול המועדון הקודם שלו יביא את ההבדל, וככל שההחלטה שלו פגעה בפרישיץ’, אפילו הקרואטי אמר אחרי המשחק שזו הייתה ההחלטה הנכונה.
