שערים של מסי וססק (מבישול אדיר של מסי) סידרו לבארסה סופרקאפ שני בעידן גווארדיולה ותואר 12 בסה”כ ב-3 שנים.
תרצו או לא תרצו, יש משהו מסרס באווירה הזאת של כדורגל ביום שישי. הארומה של המדיח אחרי ארוחת שישי יחד עם בלבולי המח הרגילים של “תסכים איתי שגיא, ב-20 הדקות הראשונות, זאת לא בארסה שאנחנו מכירים” מוציאים הרבה ממיץ ההתלהבות של המשחק הזה. ועדיין, היינו במתח, קפצנו בגול של מסי, הודנו למי שצריך שלא נתן פנדל לאבידאל, וקפצנו מאושר בגול של ססק שסגר את הסיפור.
פפ גווארדיולה אמר בסיום המשחק שזהו “דור ייחודי” ו”צריך להעריך אותו ולשמר אותו”, כי מי יודע מתי התקופה הזאת תחזור בשנית.
טקטית, אחרי הלחץ הטוב של פורטו על בארסה בתחילת המשחק, המשחק התאזן. כמה אפשר לרדוף אחרי צללים? השער של מסי הוציא לגמרי את הרוח מהמפרשים של פורטו, שמשם למעט הפנדל ובעיטה מאוד נאה מרחוק שנהדפה על ידי ואלדס, לא עשתה כלום.
באמת אפשר להעריך את הקבוצה על זכייה בתואר אירופאי נוסף ללא צמד הבלמים הקבועים שלה ועם דחליל כקשר אחורי (למרות שהיה סביר בסטנדרטים שלו). השילוש הקדוש של MIX מספיק כנראה גם בשביל מחזיקת גביע אוופ”א.
ביום שני, פותחים ליגה מול ויאריאל. בשעה טובה.
המעולה: 5,000 בוישוס בקהל עושים את ההבדל בין בית קברות לכדורגל לאיצטדיון אמיתי.
הטוב: במניין התארים הכללי: בארסה 76-רעל מדריד 75.
הרע: דינו של גביע אירופה אינו כדין גביע ערי הירידים.
המכוער: גוטי מאריקון מגיע לארץ!
ההרכב:
ואלדס (7).
דני אלבס (7), מסצ’ראנו (7), אבידאל (6), אדריאנו (6).
צ’אבי (8), קייטע (6), אינייסטה (8).
מסי (9).
פדרו (7), וייה (6).
מחליפים: אלכסיס (7, במקום וייה), בוסקטס (6, במקום אדריאנו), ססק (7, במקום פדרו).
23,570 צופים באיצטדיון לואיס ה-2, מונאקו.