בארסה השלימה זכייה בדאבל אחרי 0-2 גדול על סביליה משערים של אלבה וניימאר וצמד בישולים של הגאון ליאו מסי.
יששששששש!!!
בדרך כלל האיכות שלנו והקריאטיביות מאחורה מצליחות להאפיל על התשוקה, הרעב והמלחמה שיש בקבוצה הזאת. שלשום ב-10 שחקנים ל-65 דקות, ראינו איך ההקרבה מתעלה על הקריאטיביות. הדומיננטיות של פיקה, התיקולים המדהימים של בוסקטס ושבירת הלחץ הפנומנלית של דון אנדרס אינייסטה. וכן גם סגירת האגפים של אלבה ואלבס ועליית הפיניקס המעשן מאתייה, במשחק מעולה.
אני לא מהחסידים של הטקטיקה של לואיס אנריקה אבל בגמר הוא פגע בינגו. גם בחילוף של מאתייה (כדי להשאיר את בוסקטס במלאכת פירוק המרכז), וגם בחילוף של ראפיניה כדי לפצות על החיסרון של ראקיטיץ׳ המוחלף. המון אוהדים היו מנסים לשמור על השלישיה עם מוניר במקום סווארס וזאת מחשבה שבטח עברה לכל אחד מכם.
דאבל זה הישג נדיר, דאבל שני ברצף – עוד יותר נדיר. איזו תקופה לחיות בה.