דפיקה בדלת

00:30.

דפיקה בדלת.

זאת סמדר השכנה ממול.

״פעם אחת החלקתי שצרחת, דפקת על הקיר והערת את הילדים שלי ב-12 בלילה. עכשיו עוד פעם? מתי זה יגמר?״

״סמדרוש, זאת בארסה. את יודעת. היא מסוגלת לעשות את זה לאוהדים שלה. אמנם בשנים האחרונות זה היה יותר בכי מאשר צרחות, אבל תביני, זאת ברצלונה״.

״אני מקווה שזה נגמר״ אמרה תוך כדי שהיא מנסה לאשר זאת במסך.

״כן, זה נגמר, אני עונה בחיוך מטופש״.

״לילה טוב״.

״לילה טוב יא תוכית של אספניול״

״מה!!???״

״כלום 😂״.

בדקה ה-90, כבר גיבשתי לעצמי את הפסקה הראשונה של הטור הזה ועל איך שאני (באמת) גאה בהופעה של בארסה למרות ההדחה מהגביע, ואז פיקה החליט שיש לו תוכניות אחרות וברית׳וייט הפך בהארכה לרונאלדו נזאריו (לדקה), ובקיצור, כיף.

זאת לא שמחה של תואר, זאת פשוט שמחה של כיף. גאווה בקבוצה שלי שבאמת נלחמה עד הסוף, שיחקה כדורגל טוב ועשתה הכל בשביל להפוך את התוצאה. וכשהשחקנים משאירים את הלב שלהם במגרש, זה ממלא בקלות את הלב שלנו.

האם ה 2-5-3 הזה הוא התרופה לכל הבעיות שלנו? כנראה שלא. אבל נגד סביליה, זה הוכח כקריפטונייט של לופטגי שלא הצליח למצוא מענה נכון אליו. ההגנה הבעייתית שלנו מקבלת שחקן נוסף. דסט ואלבה מרווחים יפה מאוד את הצדדים ובוסקטס לשם שינוי לא נותר חשוף מאחור. ושלא תטעו, לופטגי כן ניסה להתמודד עם דברים כמו לחץ גבוה במחצית הראשונה והעמסת האגף השמאלי עם סוסו, אוליבר טורס ואקוניה. במחצית השנייה הוא פשוט ירד לבונקר.

כל שחקן אתמול בבארסה ראוי למחמאות על המאמץ שהשקיע. שניים שאני כן ארצה להתעכב עליהם במיוחד: מינגסה, למרות הפנדל, היה מצוין לטעמי ומשתלב ממש טוב במערך שלושת הבלמים הזה. יש לו קריאת משחק לא רעה ובעיקר רואים שהוא 14 שנים חי ונושם בלאוגרנה בכל תאקל ומאבק.

השני הוא פדרי, וזה משהו שאי אפשר לראות בסטטיסטיקה אלא רק בעיניים. אינטליגנציית המשחק של פדרי היא פ-נ-ו-מ-נ-ל-י-ת: היכולת לחזות מראש איפה להתמקם היא משהו באמת יוצא דופן לשחקן בעונה הראשונה שלו במועדון עילית. קריאת המשחק הזאת היא שמאפשרת לו לחטוף כדורים ולמסור את הכדורים האלה עם השפיץ של הנעל, בדיוק שאתם בטוחים שהוא הולך לאבד. מעבר לזה, הצורה בה הוא מכין את הגוף בשביל לקבל כדור ולהמשיך את הפעולה בצורה המיטבית – יש מעט מאוד שחקנים גדולים שנראו ככה בגיל הזה. כן, הוא צריך לבעוט וכו׳ וכו׳, אבל זאת פאקינג עונה ראשונה של ילד בן 18 בברצלונה.

עם הקקי שעולה על גדותיו של נהר ברתומאו והמהפך אתמול, אלה היו כמה ימים כיפיים במיוחד, בעונה לא פשוטה במיוחד. ביום ראשון בפלוס מינוס 11 בלילה, נדע האם אפשר גם להמשיך לחייך עם נשיא חדש.

שי

חי ונושם בלאוגרנה מאז 1991. הקים את ״בארסה מאניה״ כפרויקט צד בתיכון, והשאר היסטוריה.

מה אוהדי בארסה אומרים

פנקו את עצמכם ואת הבית שלכם!

מוצרי ברצלונה מקוריים עם משלוח לישראל

הסקר!

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום