כבר תקופה, בתוך הרצף של קדם-העונה ומשחק פתיחת העונה מול חטאפה, שבקהילה הולכים וגוברים הקולות שקוטלים את מערך ארבעת הקשרים של צ’אבי, מה שהגיע לשיא בתגובות להרכב המשוער שפורסם בטלגרם למשחק נגד קאדיס. השטף הזה משכיח כמעט שזה המערך המרכזי שאיתו לקחנו אליפות העונה, ושיש לו כמה וכמה סיבות די טובות ומשמעותיות. בעיניי, הנחת העבודה שמעבר ל4-3-3 הקלאסי והאהוב שלנו יפתור את כל בעיותינו היא רומנטית, ורציתי להצביע על שתי נקודות מרכזיות שבגינן אני חושב שניסוי הכלים הזה של צ’אבי הוא נחוץ (גם אם יש לי הסכמה שהוא לא תואם לכל משחק ולא צריך להפוך להיות סכמת המשחק היחידה של הקבוצה תחתיו). 2 נקודות, שהן בעצם 2 עמדות, וגם על השחקנים שמאיישים אותן:
- הקשר האחורי – ה4-3-3 האגדי של בארסה תמיד הוחזק על ידי ‘6’ עם DNA בארסאי, קשר אחורי מזן אחר, שיודע להחזיק את מרכז המגרש גם מהצד ההגנתי של מיקום חכם ועצירות של היריבה, וגם מהצד ההתקפי של ניהול ובניית המשחק מאחורה, שבירת הלחץ, קביעת הקצב והזזת הכדור. בתקופת קרויף זה היה פפ, ובתקופת פפ עצמו על הקווים(וטיטו ואנריקה אחריו) זה היה בוסי, שבנה את העמדה הזו מעבר למה שהיה אפשר לדמיין לפני.
נדמה לי שטחנו כבר די מים על למה אי-אפשר פשוט להחליף את בוסי בשחקן אחד, ועד כמה הפרופיל שלו נדיר וכמעט בלתי-נמצא היום, ומה שאולי מדגדג אותו בלתי-מושג (רודרי).
במצב כזה, לעבור למערך 4-3-3 אומר אחד מהשניים: או ויתור על אחד הקשרים היצירתיים ביותר שיש לנו (פרנקי/ גונדואן/ פדרי), כשרומאו מחזיק את הקישור האחורי לבדו – מה שמוביל לקישור אפור יחסית, כשגם רומאו יכול למלא בהצלחה רק חלק מהפונקציות של ‘6’ בארסאי, אך לא את כולן ובטח לא באיכות טובה – בקיצור, פשוט מרכז שדה פחות איכותי וטוב, כשכולנו יודעים שמרכז השדה הוא הלחם והמים של בארסה.
או, אפשרות שנייה: למקם את פרנקי כקשר אחורי. לטעמי, שיבוץ כזה של פרנקי הוא פשוט אובדן. כולנו האוהדים נהנים בטירוף מהפריחה של פרנקי בעונה האחרונה תחת צ’אבי. הפריחה הזו – היא בעיקר הודות למערך ארבעת הקשרים שעכשיו כה מושמץ (באותם שרשורי הודעות בהם כולם נהנים לכתוב כמה פרנקי הוא פעם אחר פעם השחקן הכי טוב על המגרש!). פרנקי נמצא ביכולת הכי טובה שלו בבארסה הודות לתפקוד שלו כדאבל-פיבוט, הוא מצא את עצמו שם בצורה מושלמת. הוא יכול לבוא להזיז את הכדור מאחור, הוא יכול לצאת לגיחות קדימה, יש לו את החופש לזוז בין המיקומים ולהביא את כל האיכויות שלו לידי ביטוי. לדעתי 4-3-3 במובן הזה עלול להביא לנזק כפול: גם לא באמת יהיה לנו קשר אחורי ברמה שבארסה זקוקה לו במערך כזה, וגם פרנקי יסורס.
ואגב, עוד נזק אפשרי – אם פרנקי יסרס את עצמו פחות, הוא ייצור חורים מאחורה, וכל איבוד שלו תהיה דרך פתוחה אפשרית לשער. נכון, עברה עלינו עונה שבה אולי שכחנו את הימים העגומים של דפיקות לב בהגנה, אבל הרבה מזה היה הודות לא רק לרביעיית BACK אלא גם לדאבל-פיבוט של פרנקי ובוסי שחיפו זה על זה; ולפתוח עם פרנקי לבדו כקשר אחורי, בטח אם קאנסלו הופך למגן הימני הפותח שלנו, זה להגדיל מאוד את הסיכוי לחזור לימי הספיגות המרגיזות והבעיטות בדלי.
האם כל זה זה אומר שלא צריך לשחק ב4-3-3 יותר לעולם? לא, ממש לא, אבל החוסר ב’6′ שיחזיק מערך כזה, והבעייתיות בלהציב את פרנקי בעמדה הזו, זה מחיר שצריך להתמודד איתו במעבר למערך הזה ולקחת בחשבון, והוא דורש שבירת ראש רצינית מאוד. - קיצוני שמאלי – הנרי, דויד וייה, ניימאר… אלה הקיצוניים שמילאו את שורות בארסה בימים העליזים של ה4-3-3 של הפפ-טים ושל אנריקה. היום אין אף שחקן בקיצון שמאל שמדגדג את השמות האלה. נכון, יש את עבדה ופאטי, ואני באופן אישי מאוד אוהב את פאטי ואשמח לראות אותו מקבל הזדמנויות רבות יותר ואפילו רץ תקופה בהרכב. אבל עבדה הוא שחקן טיפש שבאמת לא מגיע לו הרכב בבארסה, ופאטי, עם כל האהבה, הוא כבר תקופה ארוכה אניגמה. אותם אוהדים שעכשיו מתלוננים על אי-השיתוף שלו מאסו בו וקראו למכירה שלו לפני כמה חודשים כשנתן תקופה יבשה ותפלה מאוד, והיה רחוק מאוד בכלל בעונה הזו מהציפיות שלנו.
לבנות על אנסו להרכב זה חת’כת הימור, מה גם שהדברים שהוא איבד הם בדיוק הדברים שאנחנו מצפים מקיצוני השמאלי הזה – ריווח המשחק, דריבל… הוא נראה דווקא יותר טוב עם הקילריות והתנועה שלו כמעין ’10’ שנכנס לאמצע כרגע מאשר על הקו, ולא בטוח בכלל שיהיו לו את הכלים לספק את מה שאנחנו מצפים כשאנחנו קוראים ל4-3-3 ושיהיה קיצוני שמאל בהרכב שמרווח את המשחק ונותן את הפעולות היצירתיות. אז אולי על הנייר נרווח את המשחק, אבל מאוד יכול להיות שנשלם פה מחיר של פחות קריאטיביות על המגרש ממה שאפשר בפוטנציה לראות עם פדרי וגונדואן יחד על הדשא.
אגיד שכל הדברים שכתבתי כאן לא הופכים אותי לחסיד נלהב ופנאט של ארבעת הקשרים. אנחנו כבר רואים את החסרון שלו מול קבוצות צפופות, אין ספק שיש בו עוד כמה דברים לפצח ובעיקר את היכולת של גונדואן ופדרי להוציא מעצמם את המיטב על הדשא במערך הזה ביחד, ואיך לעזאזל אפשר במשחק איתו לצאת מהיובש ההתקפי האמיתי והבעייתי שאנחנו נמצאים בו. אבל עם חומר הגלם הקיים, אני גם מבין למה צ’אבי מתעקש על המערך הזה ועל ניסוי הכלים שלו, וחושב שהוא נחוץ.
בסופו של דבר אני מאמין שהדבר האידיאלי הוא להצליח להיות ורסטילי וליצור גם את מערך ארבעת הקשרים וגם את ה4-3-3 כמערכים משמעותיים שהקבוצה יודעת לתפקד בהם, ושיוכלו להיות מותאמים לסוג היריבות ולמשחקים השונים; אבל אני גם חושב שלכל אחד מהם יש חסרונות עם חומר השחקנים שלנו כיום, גם ל4-3-3, שאנחנו, בעיניי, יותר נהנים לפנטז עליו בהתרפקות רומנטית על הזכרונות הטובים, יותר מאשר שהוא פשוט איזה פתרון קסם לבעיות שיש לנו בקבוצה היום, שגם איתו – לא ייעלמו, וגם אם חלקן ייפתר, בעיות אחרות ייחשפו בו, כאמור.
וגם, תזכורת לסיום – אנחנו אחרי מחזור ראשון. אנשים פה כותבים מסקנות, צולבים את צ’אבי או מערך או שחקן זה או אחר, וקוברים את העונה, כשאנחנו בעונה ראשונה אחרי אשכרה 14 עונות בלי בוסי בהרכב, כשאיבדנו נשק התקפי מרכזי בהפתעה ובבגידה (טמבלך), ועם כמה שחקנים חדשים שצריכים להשתלב במארג הקבוצתי. אנחנו צריכים – לצד הביקורת והשיח שכל עוד הם ענייניים הם רצויים, ואני חושב שדיון המערכים הוא דיון טקטי מרתק – גם סבלנות ואורך-רוח, ולתת לקבוצה להמשיך להבנות. גם ביחס לשאלת המערך וההרכב שצ’אבי ירוץ איתם העונה והניסויים שעוד יקרו עם זה, וגם בכלל. בתקווה גדולה, שהעונה הזו תהיה רק המשך של העלייה של השנה וחצי האחרונות.
ויסקה בארסה!
