כמו כל אדם שאוהד את ברצלונה (או באופן כללי כדורגל), גם אני נסחפתי בתקופה האחרונה לסאגת החזרה של מסי. דבר ראשון שצף זה הדיווחים על החיזורים הבלתי פוסקים בין הצדדים, כאילו היו שני צדדים בקומדיה רומנטית שהעלילה סיבכה אותם בכוונה רק כדי שישלימו עד סוף הסרט. קצת נעלבו, קצת התאכזבו – אבל כולם יודעים איך זה צריך להיגמר. ואולי בכלל מה שאנחנו חוזים בו הוא לא קומדיה רומנטית, אלא טרגדיה פיננסית בכיכובו של טבאס.
אבל אחרי ששמים את כל שרשרות הדיווחים על כסף ופוליטיקה בצד, עולה שאלה עקרונית יותר: האם אנחנו בכלל רוצים שהוא יחזור?
על פניו, התשובה היא כמובן “כן”. להגיד אחרת זה כמעט דברי כפירה. אם כבר הזכרתי פה רומנטיקה, מה יותר רומנטי מהחזרה של הפרעוש הביתה? הרעיון הזה של חזרה הביתה, של כבוד לגדול השחקנים בהיסטוריה, הגשמת חלום של מיליוני אוהדים ברחבי העולם – נראה כאילו הוא מגמד כל נתון וכל מספר של שערים או של דולרים.
אין ספק שרגע החתימה של מסי (חמסה חמסה) יהיה רגע מרגש. אחד מאירועי הספורט הגדולים של השנה, עוד לפני שנגע אפילו בכדור. אחר כך יהיה המשחק הראשון, והגול הראשון, והראיון הראשון במדים של הקבוצה. הכל יהיה מרגש, הפעמים הראשונות בפעם השנייה.
אבל אחרי שההתרגשות של ההתחלה נגמרת, המציאות מתחילה. משחק רודף משחק שרודף משחק, ופתאום איזה תיקו מאופס שערים באנדלוסיה או הפסד במינכן לבאיירן. יהיו קשיים, בזה אין ספק. השאלה היא איך הקבוצה תדע להתמודד איתם, והאם התוספת של מסי תעזור או רק תקשה. כי “ריקוד אחרון” אולי נשמע רומנטי, אבל אם זה ריקוד שנגמר בדריכה על אצבעות או במרפק לפרצוף אז אולי כדאי לוותר. אף אחד לא רוצה שהפרידה הסופית תהיה מלווה בתחושה חמוצה, כותרות נוטפות רעל בעיתון ואכזבה מרה.
אז עם כל הרצון לומר “זה לא סוגיה מקצועית, זה נטו עניין של רגש”, זאת גם סוגיה מקצועית. הקבוצה עם מסי צריכה לתפקד יותר טוב איתו מאשר בלעדיו, אחרת זה יהיה ריקוד אחרון דיי מריר – וזה הדבר האחרון שאנחנו מאחלים. וזה למיטב הבנתי גם מה שמנסים לומר אלו שמתנגדים לחזרה של מסי. אז בואו נדבר קצת מקצועי.
נתחיל במשחק הלחץ של מסי, כי אני חושב שזאת הביקורת העניינית ביותר שהושמעה נגד החזרה של מסי. ברצלונה היא קבוצה של לחץ גבוה ואינטנסיבי מאוד, וכנראה לא נקבל ממסי את רמות האינטינסיביות שהתרגלנו לקבל משחקנים אחרים שיאבדו דקות לאור ההשתתפות שלו (כמו למשל ראפיניה). המצב מחמיר עם העובדה שלפני מסי בהתקפה ישחק לבנדובסקי, שגם כמו מסי נמצא בשלהי הקריירה. כמה שהשחקנים סביב לא ינסו לרוץ יותר, קשה לחמוק מהעובדה שמדובר ב-2 שחקני התקפה שיתקשו לייצר לחץ גבוה בהתקפה.
בהנחה שמשחק הלחץ ייחלש, אני חושב שזאת שאלה הוגנת לשאול מה אנחנו מרוויחים ממנו וכמה זה חשוב לנו למול פקטורים אחרים. תועלת אחת ברורה היה שהיריבות מתקשות לפתח מול ברצלונה התקפות, וכתוצאה מכך הקבוצה סופגת פחות. העניין הוא שלא כל משחק ההגנה של ברצלונה מבוסס רק על לחץ של שחקני ההתקפה, זה רק קו ההגנה הראשון. אחרי שחקני ההתקפה יש את הקישור וההגנה ובסוף השוער. אז בכמה גולים בשנה אנחנו “מתמחרים” את הירידה באינטנסיביות של הלחץ מקדימה – בהנחה שכל השאר מתפקד כרגיל. תוספת ספיגה של 5 שערים בעונה? אולי 8? כרגע ברצלונה מועמדת חזקה לשבור את כל שיאי ההגנה של הליגה הספרדית, אז אולי אף אחד לא אוהב לספוג שערים אבל זה עדיין משהו שברצלונה יכולה לספוג ולהיחשב קבוצת צמרת לגיטימית.
משחק הלחץ עושה עוד דבר חשוב וזה לייצר מצבי הבקעה קורצים. חטיפה באזור הזה יוצרת אפקט כפול: הכדור נמצא ברגליים שלנו באזור המסוכן במגרש, בדיוק ברגע שבו היריב הכי פחות מצפה או ערוך לזה. גם כאן אני חוזר לשאול – כמה גולים בעונה נפסיד אם אינטיסיביות הלחץ תרד בגלל מסי? כי מול ההפסד הזה אפשר לספור את כל מסירות המפתח שהוא יכול לתת (ובזמני פציעות של פדרי ודמבלה אין אף אחד שיודע ליצור מצבים כמוהו), את השערים שהוא יכול להבקיע בעצמו, את מספר השומרים שהוא יכול לסחוב על גבו בזמן ששאר חבריו לקבוצה הופכים לפנויים יותר ואת העובדה שסוף סוף יהיה מישהו שמסוגל להבקיע מבעיטות חופשיות.
אפשר להמשיך לנצח 1-0 קטן כל משחק עם הגנת ברזל שנשענת על לחץ אפקטיבי. אבל אני אישית מעדיף שהקבוצה שלי תבקיע יותר שערים גם במחיר של ספיגה של יותר שערים. 3-2 זאת תוצאה יפה יותר מ1-0.
ביקורת אחרת על החזרה של מסי מדברת על כך שהקבוצה יצאה לדרך חדשה, ולהחזיר את העז תהיה רגרסיה לימים שבו הקבוצה פיתחה תלות לא נורמלית בשחקן. אני חושב שיש לזה המון תשובות טובות למה הפעם זה לא אותו המצב: מסי מבוגר יותר ויבוא בצורה מוצהרת לתקופה קצרה, יש מאמן על הקווים שאחראי יותר מאלו שבאו לפניו והשחקנים כבר חוו הישגים ונצחונות גם בלי מסי (בתקווה שעד שיבוא גם תהיה כבר אליפות). אישית יש לי מספיק אמון בכל הצדדים הנוגעים בדבר כדי להאמין שלא תתפתח תלות לרמות מדאיגות.
לסיכום, אני בעד חזרה של מסי, ולא רק מסיבות סנטימנטליות. מקצועית, מסי הוא ההבדל בין 1-0 לבין תוצאה גבוהה יותר, שכוללת אולי גם ספיגת יותר שערים. מי שכובש יותר שערים מנצח את המשחק, גם אם יש יותר ספיגות על הדרך. אני מאמין שמסי יצליח גם בקדנציה השנייה שלו, וכשיפרוש הוא ישאיר לנו טעם של עוד.
