לאחר שהתברכנו בשחקן נוסף בצבא הקשרים, אנו עוד עדים לידיעות נוספות שמקשרות אותנו לקשרים נוספים, וכל מה שנותר לנו לשאול זה – למה? הרי גם אם נעיף את הקשרים עליהם הצוות המקצועי לא בונה אנחנו נשארים עדיין עם קישור עמוס שלא משאיר המון מקום לקשרים מהנוער, קשיים ברוטציות וכו’. האם זה מוצדק? האם זה מסתכם ב”דווקא” של ההנהלה כלפי קשרים אחרים? או שבכל זאת מדובר בעיניין מקצועי?
למרות שהרבה מאמנים טוענים שכדורגל הוא סך הכול משחק פשוט, לאורך השנים תפקידים ועמדות עם גישה ותפקוד סטנדרטיים (positions), קיבלו בהדרגה תת-הגדרות ותפקודים (Roles). בהדרגה התפתחו סוגים שונים של מגנים (הגנתיים, התקפיים, וכו’) סוגים שונים של חלוצים (מטרה, פיבוטים, מדומים וכו’), וכך גם בקישור. בעבר כתבתי על אחד מהתפקודים בקישור, ה-Box to box (כדוגמת ארתורו וידאל ופאוליניו), הפעם אתמקד בסוגים שונים של Play makers.
מבט מרחוק
Play makers, או עושי משחק, תמיד היווה עבורי הגדרה כללית מידי לשחקן או לתפקיד כלשהו. תמיד קיבלתי את הרושם שקוראים לכל מיני שחקנים “עושי משחק” אבל נראה שהמיקום או התפקוד שלהם נראה שונה בתכלית. פירלו, צ’אבי, אינייסטה, קאקה ועד זכו לכינוי “עושי משחק”, אך אי אפשר להגיד שכולם בעלי אותו תפקוד או סגנון. אז היכן ההבדל טמון?
אם לפשט את הנאמר- עושי משחק מתחלקים בעומק שלהם במגרש, או במרחק מהשער, בעוד Trequista נמצא בשליש הקדמי מאחורי החלוצים, ומנגד ה-Regista נמצא בין השליש האמצעי לאחורי ומנהל את המשחק מרחוק. היתרון בשחקן בעל פרופיל של Regista הוא עצם הצבתו בנקודה בה הוא רואה את כל המגרש, ויכול לצפות מרחוק את הכיוון בו המשחק נמצא, איזה איזור דליל יותר הגנתית, היכן יכולה להיות הפרצה, ובאופן כללי, לאיפה כדאי שהכדור יגיע, בניגוד ל-Trequista, שלמרות הבישולים אותם הוא מספק, הוא בעל נקודת מבט מוגבלת בשל המיקום בו הוא נמצא. התרומה של ה-Trequista רלוונטית בעיקר למקום בו הוא נמצא ומספר האפשרויות שלו תמיד יהיה קטן לעומת ה-Regista.
החלוקה של גווארדיולה
אומנם זה לא הוגן להקנות את הזכויות לחלוקה הזאת לגווארדיולה בלבד, הואיל והוא לא בהכרח זה שהמציא אותה (מאמנים אחרים השתמשו בה לפניו כמו קרויף, רייקארד ועוד). בניגוד לתפקודים הקודמים עליהם דיברתי אשר נבדלים אחד מהשני בעומק שלהם במגרש, גווארדיולה חילק את את עושי המשחק לצדדים. בעוד שקשה להחזיק במקביל Regista ו-Trequista בהרכב בשל בעיות איזון התקפי-הגנתי בקישור, פפ העדיף לשלוט בכל חלקי המגרש על שלל מימדיו על ידי חלוקת עבודת עושה המשחק לימין ושמאל, בו כל עושה משחק מנהל את הצד שלו לכל אורכו. ראינו את אותה חלוקת מגרש בעונות של פפ עם ברצלונה, בהן צ’אבי ואינייסטה ניהלו באופן סימטרי את המשחק, כל אחד באגפו הוא, כשמאחוריהם עמד שחקן שדאג לאזן את העבודה שלהם דפינסיבית (יאיא טורה), ולימים הוחלף בשחקן שמטרתו הייתה להתמודד עם הלחץ האינטנסיבי בקישור, ולשמור על המומנטום של הקבוצה עם מעבר מהיר מהגנה להתקפה (בוסקטס).
יש לציין שגווארדיולה עושה זאת עד היום במנצ’סטר סיטי, עם אחד משינויי התפקוד המהותיים שנראו בכדורגל העולמי – השינוי של קווין דה בריינה.
אם לפשט את התופעה במונחים בהם דיברנו, דה בריינה עשה את המעבר מקשר השייך בעיקר לשליש הקדמי של המגרש, לקשר בעל תפקוד תואם לזה של צ’אבי בברצלונה. גווארדיולה הבין שבימים אלה מאוד קשה למצוא שחקן שיוכל למלא תפקיד קריטי כמו זה שהיה לצ’אבי (או לצורך העיניין אינייסטה שהשלים את צ’אבי) בברצלונה, אז הוא פשוט החליט לייצר אחד בעצמו. זאת כמובן מבלי להוריד מהשדרוג העצום גם אצל הקשרים שמשלימים את דה בריינה בסיטי: גונדואן וסילבה.
החיים אחרי צ’אבי
לואיס אנריקה בתחילת דרכו זכה אולי באחד הסגלים הכי מוכשרים אי פעם בכדורגל העולמי ובברצלונה בפרט. יחד עם צ’אבי (בעונתו האחרונה), אינייסטה ובוסקטס, הוא גם זכה לאמן את שלישיית MSN המפורסמת הכללה את מסי, לואיס סוארס וניימאר. בעוד לואיס אנריקה לא תמיד יכל להסתמך על צ’אבי המזדקן, הוא נאלץ לסגל לעצמו שיטה נוספת, בה הכדור מגיע כמה שיותר מהר לשלישייה הקדמית, שבזכות המהירות והכשרון יוצאי הדופן שלה, לא הייתה צריכה קשר שינהל אותה בשליש הקדמי של המגרש, אלא רק שחקן שידע לאיפה אפשר לנווט את המשחק קדימה כמה שיותר מהר. אינייסטה תחת לואיס אנריקה, ללא צ’אבי (ובשל המוגבלות היחסית של ראקיטיץ’ בניהול המשחק), קיבל על עצמו תפקיד שונה, הואיל והסימטריה הרגילה בשליטה במגרש לא יכלה להתקיים עוד. אומנם הוא עדיין היה כבול לצד שמאל, אך הוא נאלץ לנהל את המשחק יותר מרחוק, במטרה לתת את החופש ההתקפי לשלישייה הקדמית.
התצורה המדוברת של אינייסטה בעידן לואיס אנריקה לפרקים פגעה לא מעט באיזון של הקבוצה (בעיקר עם עזיבת דני אלבס המגן הימני הדומיננטי בהתקפה), אך היא היוותה חלק משמעותי בהתמודדות עם אובדן צלע מרכזית בברצלונה – צ’אבי הרננדס.
החיים אחרי אינייסטה
החיסרון של אינייסטה הורגש עוד בעונתו האחרונה, שכן הוא כבר לא שחקן שאפשר לסמוך עליו למשך עונה שלמה בשל גילו ומצבו הפיזי. ברצלונה בעידן ואלוורדה אומנם הצליחה לשאוף לאיזון וסימטריה באגפים (הן בהגנה והן בהתקפה), אך היא יותר ויותר מוצאת את עצמה תלויה במסי, ומתקשה לנווט את עצמה מאגף לאגף. גם בנוכחות שחקנים כמו דניס סוארס, קוטיניו ועוד (קשרים הנמצאים בשליש הקדמי של המגרש), ואלוורדה לא החזיק בסגל שלו שחקן שמצליח לנהל ולנווט את המשחק מרחוק, ועל כן, גם בנוכחות קאדר התקפי רחב עם קוטיניו, סוארס ומסי, הם לא תמיד מצליחים לראות את כל האופציות על המגרש. אפשר לומר שבהיעדר צ’אבי ואינייסטה, ברצלונה סופית איבדה את היכולת שלה לשלוט בניווט המשחק והנעת הכדור מרחוק.
יש על מי לסמוך?
משלל הקשרים שנמצאים נכון לעכשיו בסגל של ברצלונה, אפשר להגיד שיש אולי שחקן אחד בעל פרופיל מתאים שיכול לנהל את המשחק מרחוק, הלא הוא ארתור הברזילאי. למרות שנראה שהוא סך הכל הרשים בקדם עונה, מדובר על שחקן נטול ניסיון בכדורגל אירופאי, שצריך להסתגל לעמדה מאוד טקטית, שחלק לא מבוטל מהאיכויות שלה משתפרות כתוצאה מצבירת ניסיון (כמו אצל שחקנים כמו פירלו, צ’אבי ואינייסטה). כרגע ברצלונה לא מחזיקה בקשר מנוסה עם פרופיל מתאים, ועל כן היא צפויה עדיין להיות מוגבלת התקפית בכל הנוגע למציאת אופציות ופתרונות מול הגנות ממושמעות ועקשניות, לפחות עד שארתור יסתגל לתפקיד בברצלונה.
אומנם על פניו נראה שברצלונה רווייה בקשרים, אך היא עודנה לוקה בהיעדר תפקודים הכרחיים לעונה הבאה. כמו שהזכרתי קודם בהקשר של דה בריינה וגווארדיולה, למצוא קשר שמחזיק בפרופיל המדובר הוא לא עניין של מה בכך. מעטים הקשרים שיכולים לתפקד באופן הזה, כמו וראטי, ססק, דה בריינה, קרוס, מודריץ’ וכמובן תיאגו אלקנטרה, שלטעמי, למרות האינפלציה בקישור, הוא רכש הכרחי שלא בטוח יגיע. נצטרך לקוות שבעונה המתקרבת ואלוורדה ימצא דרך להשלים את החסר, או שאולי נזכה להפתעה נוספת עד סוף חלון ההעברות.
עוד דוגמא קטנה על מהות בניית המשחק מנקודת המבט של ה-Regista: