המחשבות של שי אחרי הקלאסיקו

שי:

היום באמסטרדם ראינו עבודה של מאמן.
היום במנצ׳סטר ראינו עבודה של מאמן.
והיום בברצלונה ראינו קבוצה שיכלה להראות יותר טוב עם מאמן אחר.

בהשוואה לזוועתון נגד דינמו קייב, בארסה שיחקה טוב יותר, הרבה בזכות האמוציות שקלאסיקו מסוגל להכניס בשחקנים ומקאמפ נואו כמעט מלא אחרי הרבה זמן.

אבל בעוד מאמני על הופכים את השחקנים שלהם לטובים יותר (הציטוט של לירוי סאנה על התכנות מחדש של פפ עולה מיד לראש) – אצל קומאן השחקנים שמככבים בנבחרות שלהם מגיעים לברצלונה ומבצעים רגרסיה, לא פחות ולא יותר.

בארסה, כמו המאמן שלה, נראית כמו קבוצה מעידן אחר. יש לה את האיכויות האינדבדואליות פה ושם, אבל היא לוחצת כמו קבוצה בינונית ותוקפת כמו קבוצה בינונית. יש לה מאמן מקובע, שזרק את גאבי הצעיר למים העמוקים ושומר על הראש שלו מתחת למים 5 משחקים ברציפות – אין רוטציה, אין הדרגתיות, ALL IN. הוא ילד והוא יהיה שחקן נהדר, אבל הוא ילד. וכשהוא לא טוב, כל הקישור סובל. גם דה יונג וגם בוסקטס שמתרוצצים בלי הפסקה בכיסוי חורים.

וכן, המשחק יכל להתפתח אחרת אם דסט לא היה מפשל והנרטיב של המשחק היה משתנה אם ממפיס לא היה מפשל בתוספת הזמן – אבל הבעיה של בארסה גדולה יותר מהשורה התחתונה שכולם אוהבים לחפש. חילופים רעים כמו של סרג׳י רוברטו ולוק דה יונג הם באמת מפגן עליבות נמוך במיוחד.

אני באמת רוצה להאמין שהסיבה היחידה לאי הפיטורין של קומאן היא כלכלית. אני לא רוצה להאמין שלאפורטה באמת חושב שקומאן מסוגל להיות רייקארד 2.0 כמו המעשיות שהוא מספר לאחרונה.

ומילה אחרונה לקהל בקאמפ נואו – ריגשתם. אין משהו שמתקרב בעוצמת הרגש לשמיעת ההמנון בלי מוזיקה כשעשרות אלפים שרים אותו. אין.

ויסקה בארסה, תמיד ❤️💙

שי

חי ונושם בלאוגרנה מאז 1991. הקים את ״בארסה מאניה״ כפרויקט צד בתיכון, והשאר היסטוריה.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו