שאלה: העונה התחילה עם זכייה בתואר ראשון. איך אתה מעריך את מצבו של הקבוצה?
דקו: כן, האמת היא שהצלחנו לזכות בתואר הראשון של העונה, שיחקנו טוב, כך שהתחושות חיוביות. הקבוצה חזרה להיות בשיאה, והיו לנו כמעט את כל השחקנים זמינים, וזה כמובן עוזר מאוד.
שאלה: האם לדעתך ברצלונה תמיד מחויבת להילחם על תארים?
דקו: תראה, זו שאלה שהתשובה אליה ברורה. ברצלונה תמיד חייבת לחשוב על לנצח. לומר שברצלונה לא תתמודד על תארים – זו פשוט לא האמת. כמובן שיש עונות שבהן יש יותר תנאים לכך, ולעיתים פחות, אבל המועדון הזה תמיד חייב להילחם על תארים. על זה אין שום ספק.
שאלה: מהי חשיבותו של המאמן במצבים כאלה?
דקו: אני חושב שהמאמנים תמיד חשובים, הם מפתח בכל שלב. כשעשינו את השינוי, פחות או יותר ידענו מה אנחנו מחפשים. ראינו שמדובר במאמן שיודע לנהל היטב את חדר ההלבשה. יש לנו קבוצה צעירה, לצד שחקנים ותיקים ושחקנים בגילאי ביניים, כך שיש איזשהו חוסר איזון מבחינת גילאים, וזה תמיד אתגר ניהולי.
שאלה: איך אתה רואה את חילופי המאמנים לאחר עזיבתו של צ’אבי?
דקו: אני כבר אמרתי את זה בעבר – לא היה קל להחליף את צ’אבי. הוא זכה באליפות והוביל את הקבוצה בתקופה לא פשוטה של המועדון. העונה שעברה הייתה קשה מכל הבחינות, ולכן ידענו שאנחנו צריכים מאמן עם יותר ניסיון, אחד שיוכל לנהל היטב חדר הלבשה, שהוא לא מהקלים ביותר.
שאלה: דיברת על ניהול חדר ההלבשה. עד כמה זה מאתגר, בהתחשב בכך שיש לכם שחקנים בגילאים שונים מאוד?
דקו: נכון, מדובר בחדר הלבשה מדהים, אבל גם כזה שיש בו שחקנים בגילאים מאוד שונים. יש לנו שחקן בן 35, לצד שחקן בן 16. מדובר בשחקנים שמגיעים מתקופות שונות בקריירה שלהם, ולכן התפקיד של המאמן הוא לאחד את כולם ולגרום להם לשחק למען אותה מטרה, להיות באותו כיוון.
שאלה: היה הרבה דיבור סביב העזיבה של צ’אבי. איך אתה רואה את זה?
דקו: אני תמיד אומר את מה שאני חושב ומאמין בו, ולא משקר. צ’אבי תמיד יהיה חבר ואדם חשוב עבורי, בדיוק כפי שהוא היה שחקן חשוב מאוד עבור המועדון. אני מאוד מעריך אותו. אבל בכדורגל הדברים לא תמיד מתנהלים כפי שאתה חושב. בסופו של דבר, צריך לזכור שהוא היה זה שעשה את הצעד הראשון לעזוב. אחרי זה דברים השתנו, והתרחשה כל הדרמה סביב הסיפור הזה, אבל זו לא הייתה החלטה שלי. זה היה רצף של אירועים שהתגלגלו כפי שהתגלגלו.
שאלה: יש תחושה שהדברים בברצלונה משתנים מהר – מאופוריה לייאוש ברגע אחד. איך אתה רואה את זה?
דקו: זה נכון. כאן, ברצלונה, עוברים מאופוריה לייאוש תוך רגע. משחק אחד יכול לשנות הכול. אבל זה טבעי – כשהקבוצה מצליחה, כולם מרוצים. זה קרה גם בעבר עם מאמנים אחרים, כשהם הצליחו והאריכו חוזה, כי זו ההמשכיות הטבעית של פרויקט שעובד. אני חושב שאנחנו בכיוון טוב – זכינו בתואר, שיחקנו טוב, והתחושות חיוביות. וזה הדבר הכי חשוב. זה מה שהאוהדים רוצים, מה שהמועדון זקוק לו. אנחנו, בצוות המקצועי, גם מרוצים מהעבודה שמתבצעת, כי התוצאות הן תוצאה ישירה של העבודה היום-יומית. אם יגיע הרגע לקבל החלטות נוספות, הן יתקבלו בהתאם לנסיבות, אבל כרגע זה לא הנושא המרכזי.
שאלה: יש הרבה ספקולציות לגבי החתמות בחלון ההעברות של ינואר. עד כמה זה היה על הפרק?
דקו: כרגע, זה לא בראש סדר העדיפויות שלנו, לא מבחינתנו ולא מבחינת המאמן. שוק ההעברות של ינואר תמיד מאתגר. אם נסתכל אחורה, ברור שהיו רגעים משמעותיים בתולדות ברצלונה בהקשר של הרכש בחורף – למשל, אני זוכר את ההגעה של אדגר דווידס, שהייתה חשובה מאוד. אבל כיום, זה שונה – אין הרבה שחקנים טובים באמת זמינים בשוק הזה.
שאלה: היו שמועות על שחקנים שהיו יכולים להצטרף. האם באמת ניסיתם להתחזק?
דקו: נכון, דיברו על שחקנים מסוימים שהיו עשויים להגיע, אבל זה לא היה משהו שציפינו לו באופן נואש. לא היינו בלחץ להביא שחקנים, כי ידענו שחלק מהשחקנים שלנו יחזרו לכושר הטוב שלהם. כמובן שאם הייתה הזדמנות טובה, היינו שוקלים, אבל זה לא היה בגדר משבר או הכרח מבחינתנו.
שאלה: עד כמה התהליך של החתמת שחקנים מסובך?
דקו: האחריות שלי היא לוודא שכל החתמה נעשית בצורה מחושבת. כשאתה מחליט ללכת על שחקן, זה לא כמו ללכת לסופרמרקט ולקנות מה שיש על המדף. מדובר בתהליך ארוך – צריך לדבר עם השחקן, עם המשפחה שלו, עם הסוכנים שלו. במקרה של חלק מהשחקנים שהבאנו, זה דרש מאיתנו לקחת סיכונים, כמו במקרה של ויטור רוקה.
שאלה: ויטור רוקה באמת נחשב להחתמה חשובה. איך התהליך מולו התנהל?
דקו: כן, זה היה תהליך ממושך. היינו צריכים ליצור מרחב פיננסי כדי לצרף אותו, וזה לא היה פשוט. אבל גם הוא עצמו נלחם כדי להגיע לברצלונה. זה לא היה רק אנחנו שרצינו אותו – הוא היה חדור מטרה לשחק כאן.
שאלה: איך אתה רואה את ההתמודדות של השחקנים עם לחץ הציפיות והדקות על המגרש?
דקו: אני תמיד שם את עצמי בנעליים של השחקנים. כשאתה לא משחק, זה קשה, יש לך ציפיות וזה לא מצב פשוט. אבל זה חלק מהכדורגל, וצריך לדעת להתמודד עם זה. זה טבעי.
שאלה: מהי האסטרטגיה שלך בבניית הסגל של ברצלונה?
דקו: בראש סדר העדיפויות שלנו בברצלונה תמיד עומד הרעיון של יצירת קבוצה תחרותית ברמה הגבוהה ביותר. מבחינתי, זה הדבר הכי חשוב. התהליך הזה התחיל לפני כמה שנים, ואנחנו רואים עכשיו את התוצאות שלו. זה לא אומר שנזכה בכל תואר, אבל התחושה שאנחנו יכולים להתמודד מול הקבוצות הטובות ביותר – זה הדבר החשוב. אני חושב שזה מה שכל אוהד של ברצלונה רוצה לראות. כמובן שאנחנו רוצים לזכות, אבל קודם כול אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מסוגלים להתחרות על כל התארים.
שאלה: עד כמה היה קשה להחזיר את ברצלונה למעמד הזה?
דקו: זה היה תהליך שנבנה במשך כמה שנים, והוא הולך ומתגבש עכשיו. ההחלטות שאנחנו מקבלים – כמו חידושי חוזים, רכישת שחקנים – הן חלק מהאסטרטגיה הזאת. התפקיד שלנו בצד הספורטיבי הוא לחשוב גם על ההווה וגם על העתיד. לקח לברצלונה כמה שנים לחזור להיות קבוצה שמסוגלת להתמודד על כל התארים, וזה טבעי. קבוצות מסוימות מצליחות לבצע את המעבר הזה מהר יותר, אצל אחרות זה לוקח יותר זמן.
שאלה: למה זה תמיד נראה קשה יותר בברצלונה?
דקו: כי בברצלונה תמיד יש הרבה רגש מסביב לכל החלטה. זה מועדון עם המון היסטוריה, עם הרבה תשוקה, והמעבר בין דורות והשינויים בסגל תמיד מלווים בלחץ אדיר. זה מה שהופך את ברצלונה למה שהיא – אבל זה גם מה שהופך את ניהול הקבוצה למשימה לא פשוטה.
שאלה: איך אתה רואה את בניית הקבוצה הנוכחית?
דקו: מדובר בתהליך מורכב שלא קל לנהל, אבל זה היה הכיוון שראינו למועדון – קבוצה שלא זקוקה לשינויים רבים מדי, אלא קבוצה שנבנית בצורה מחושבת והדרגתית. זה הרעיון שלנו.
שאלה: פדרי וגאבי הם שניים מהכישרונות הגדולים של ברצלונה. עד כמה הם חשובים לעתיד המועדון?
דקו: הם חיוניים. כל מה שאנחנו עושים כרגע נבנה סביב הרעיון של יציבות וצמיחה, ושני השחקנים האלה הם חלק מרכזי בזה. הם צעירים מאוד, והערך שלהם בשוק השחקנים עצום, אבל מעבר לזה – אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד אותם.
שאלה: איך אתה רואה את ההתפתחות של שחקנים צעירים כמו קובארסי ולאמין?
דקו: כל מקרה הוא שונה, אבל אלה שחקנים שהולכים ותופסים מקום משמעותי. הם עדיין צעירים מאוד, אבל יש להם את האישיות והאופי להתמודד עם הלחץ של לשחק בברצלונה. זה לא רק עניין של כישרון – הם משלבים איכות, בגרות ורצון ללמוד ולהתקדם.
שאלה: גם השחקנים הוותיקים יותר תורמים ליציבות הקבוצה. איך אתה רואה את ההתפתחות של שחקנים כמו קונדה או דה יונג?
דקו: בדיוק. קונדה, למשל, הוא היום שחקן מפתח בקבוצה, אבל לפני כן היה לא ברור אם הוא מתאים יותר כמגן או כבלם. עכשיו הוא התבסס בעמדה חשובה. גם דה יונג נמצא בתקופה מעולה – בגיל 25 הוא הגיע לשיא הקריירה. באלדה בן 20 ומתפתח לשחקן ברמה גבוהה מאוד. פדרי, למרות שהוא משחק בביטחון של שחקן בן 30, רק בן 22. גאבי בן 20. ראפיניה נמצא בשיא שלו בגיל 28. כל זה יוצר קבוצה עם איזון נכון בין גילאים, כך שכל שחקן נמצא בדיוק ברגע שבו הוא יכול לתרום הכי הרבה.
שאלה: כמה חשוב איזון הגילאים בתוך הסגל?
דקו: זה קריטי. כשיש לך שחקנים במגוון שלבים בקריירה שלהם – צעירים שמתפתחים לצד שחקנים שמגיעים לשיאם – זה מאפשר לבנות קבוצה שתוכל להתחרות על תארים ברמה הגבוהה ביותר. בסופו של דבר, זה מה שאנחנו שואפים אליו.
שאלה: כשאתם מתכננים את עתיד הקבוצה, עד כמה חשוב להבטיח ששחקנים מרגישים שהם נמצאים בפרויקט תחרותי?
דקו: זה אחד הדברים החשובים ביותר. שחקנים עוברים שלבים שונים בקריירה שלהם, ויכולות להיות להם ספקות – האם הם במקום הנכון? האם הפרויקט מתאים להם? אני מאמין שבסופו של דבר, מה ששחקנים כמו פרנקי דה יונג או כל שחקן בכיר אחר רוצים, זה לדעת שהם יכולים להילחם על תארים. זה לא מספיק רק להיות במועדון גדול או להחזיק בחוזה טוב – השחקנים רוצים להרגיש שהם באמת יכולים להיאבק על דברים חשובים.
שאלה: הייתה הרבה אי-ודאות סביב עתידו של דה יונג. מה ניסית להסביר לו?
דקו: אני לא הייתי צריך לשכנע אותו. אמרתי לו שהוא טועה אם הוא יעזוב בינואר, כי הייתי בטוח שהקבוצה הזו תוכל להוכיח לו עד סוף העונה שהיא באמת מסוגלת להתמודד על תארים. בסופו של דבר, ההחלטה תמיד שייכת לשחקן, אבל אנחנו כמועדון יכולים להראות להם את הדרך.
שאלה: האם ברצלונה שקלה למכור את דה יונג?
דקו: מעולם לא אמרנו שאנחנו רוצים למכור אותו, גם כשהיו שמועות. הוא עדיין היה תחת חוזה, והייתה לו לפחות עוד עונה אחת. אבל בסוף, כמו בכל דבר, השחקן עצמו צריך להרגיש שהוא נמצא במקום הנכון.
שאלה: אז לדעתך, מה השחקנים מחפשים יותר מכל?
דקו: מעבר להכול, אני תמיד אומר ששחקנים רוצים להיות במקום שבו הם יכולים לזכות בתארים ולשאוף לדברים גדולים. זה הדבר החשוב ביותר מבחינתם.
שאלה: כשמדברים על בניית קבוצה מנצחת, עד כמה חשוב שהשחקנים ירצו באמת להצליח דווקא בברצלונה?
דקו: זה הבסיס להצלחה. אנחנו צריכים שחקנים שלא רק רוצים לשחק בברצלונה, אלא גם רוצים להצליח ולנצח כאן. בלי זה, אי אפשר לזכות בתארים. אני באמת מאמין שהקבוצה הזו יכולה להילחם על תארים חשובים בשנים הקרובות, ואם הייתי שחקן, הייתי רוצה להיות חלק מזה.
שאלה: יש הרבה דיבורים על עתידם של שחקנים ותיקים. מה לגבי אחד כמו לואיס סוארס, האם דיברתם על האפשרות שיחזור?
דקו: אני לא יודע. האמת היא שעדיין לא דיברנו על זה. הוא מקצוען ברמה הגבוהה ביותר, עם ניסיון עצום, והוא שחקן חשוב מאוד בחדר ההלבשה בגלל האישיות שלו והמנהיגות שלו, כמו שחקנים אחרים. אבל כרגע אנחנו לא מקבלים החלטות מתוך התלהבות רגעית. אנחנו צריכים לחשוב צעד אחרי צעד. אם הוא מרוצה ומרגיש טוב, זה משהו שצריך לשקול, כי הוא עדיין יכול לעזור לנו מאוד, אולי אפילו בעונה הבאה. אבל לגבי התוכניות האישיות שלו – אני לא יודע, כי עדיין לא דיברנו על זה, בטח ניגע בזה בעתיד הקרוב.
שאלה: איך מתקדמת ההתאוששות של שחקנים פצועים?
דקו: אנחנו מרוצים מאוד מההתקדמות שלהם. אני לא מומחה רפואי, אבל ממה שאני רואה, הם מתקדמים היטב. הם כבר התחילו לעבוד בחדר הכושר ולבצע תנועות משמעותיות. בהתחשב בכך שאין לנו יותר מדי זמן לעבוד איתם, זה בהחלט סימן חיובי. גם ההתאוששות של ברנל ושל אחרים מתקדמת טוב מאוד.
שאלה: ניהול סגל של קבוצה גדולה כמו ברצלונה הוא אתגר עצום. איך אתה רואה את זה?
דקו: כדורגל זה ספורט קבוצתי, ולכן הניהול שלו מורכב מאוד. זה שונה מספורט יחידני כמו טניס, שבו המאמן צריך לטפל רק בשחקן אחד. בכדורגל יש לך 25 שחקנים בסגל, אבל רק 11 יכולים לפתוח בהרכב. זה אף פעם לא קל לנהל מצב שבו שחקנים מסוימים לא מקבלים מספיק דקות, וזה קשה עבורם. אבל זה חלק מהמשחק – המאמן מקבל את ההחלטות, והשחקנים צריכים לדעת להתמודד עם זה.
שאלה: היו שחקנים שהוכיחו את עצמם כשהקבוצה הייתה צריכה אותם. איך אתה מעריך את התרומה של שחקנים מחליפים?
דקו: נכון, ראינו שחקנים שהיו שם עבור הקבוצה ברגעים קריטיים. למשל, בעמדת השוער – היה לנו שוער שהראה שהוא ברמה גבוהה כשהיה צריך להיכנס ולשחק. אף שחקן לא אוהב להיות על הספסל, אבל זה הכדורגל, וההחלטות הסופיות תמיד של המאמן.
שאלה: מה הגישה שלכם לגבי הארכות חוזים?
דקו: אני חושב שכל שחקן עובר שלבים שונים בקריירה שלו, ולכן צריך לנהל כל חידוש חוזה לפי המצב הספציפי שלו. זה לא עניין של לקפוץ ולחפש פתרונות מתוך פאניקה. אנחנו לא מתנהלים מתוך לחץ כששחקן מתקרב לסיום החוזה, אלא מתוך אסטרטגיה ברורה. כמובן שיש שחקנים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד, ולכן איתם הדברים מטופלים בהתאם.
שאלה: איך מתנהלים מול שחקנים כמו קונדה, שהעתיד שלהם תמיד עולה לשיח?
דקו: אנחנו רגועים לגבי קונדה. הוא שחקן שאנחנו רוצים להמשיך איתו, וברור שהמועדון ישב איתו על חידוש החוזה בזמן הנכון. אם אנחנו באמת בונים קבוצה לטווח הארוך, דברים כאלה צריכים להתבצע בצורה מסודרת ולא מתוך לחץ.
שאלה: עד כמה חשוב לכם לשמור על יציבות בסגל?
דקו: הדבר החשוב ביותר הוא שהבסיס של הקבוצה יישאר יציב ושכולם יהיו מרוצים ועובדים קשה. יש רגעים שבהם צריך לחכות לרגע הנכון כדי לקבל החלטות, אבל מבחינתנו, יש דברים שכבר ברורים לנו.
שאלה: יש שחקנים עם סעיפי יציאה או אופציות להארכת חוזה. איך אתם מתמודדים עם זה?
דקו: נכון, יש שחקנים עם סעיפי יציאה שונים, וזה משתנה משחקן לשחקן. אבל אנחנו יודעים בדיוק איפה אנחנו עומדים. יש שחקנים שכבר קיבלנו החלטה ברורה לגביהם, ואין לנו ספק שהם חלק מהפרויקט שלנו לעונה הבאה. מדובר בשחקנים שתורמים רבות למגרש ולחדר ההלבשה, הם מנהיגים, ואנחנו רוצים להמשיך איתם.
שאלה: דיברתם על שחקנים צעירים, אבל מה לגבי שחקן כמו לבנדובסקי?
דקו: לבנדובסקי הוא לא רק שחקן של ברצלונה – הוא שחקן ברמה עולמית, בעיניי אחד החלוצים הגדולים בהיסטוריה. הוא עדיין תחת חוזה, ואנחנו מאוד מרוצים ממנו. אבל בסוף, ההחלטה היא גם שלו. אם שחקן לא רוצה להישאר, זה תמיד מצב מורכב.
שאלה: לבנדובסקי נתן רמזים לגבי רצונו להישאר?
דקו: כן, התחושה היא שהוא רוצה להמשיך. כשאני מדבר איתו, הוא תמיד מדבר על העתיד, על העונה הבאה, וזה סימן טוב.
שאלה: עד כמה חשוב ששחקנים יהיו מחויבים לחלוטין למועדון, גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית?
דקו: זה קריטי. אנחנו רוצים שחקנים שמעורבים לחלוטין בקבוצה, גם מחוץ למגרש. מעבר לכך שהם מקצוענים ברמה הגבוהה ביותר, הם צריכים להיות חלק מהפרויקט שלנו.
שאלה: איך אתם מתייחסים למקרים של שחקנים שעברו שינוי משמעותי בקריירה שלהם, כמו אריק גארסיה?
דקו: כל שחקן עובר תהליכים שונים. אריק, למשל, התקדם המון בעונה האחרונה. תמיד אמרתי שהוא לא אותו שחקן שעזב את ברצלונה לפני שנה – הוא הרבה יותר בשל עכשיו, הרבה יותר בטוח בעצמו. הוא גם היה חלק מהזכייה באולימפיאדה, וזה תרם לו מאוד. בגיל 23-24, הוא בדיוק בשלב שבו שחקנים מתחילים להגיע לבשלות מקצועית.
שאלה: האם אתם מתכננים להמשיך איתו?
דקו: יש לו עדיין שנה בחוזה, והיחסים שלנו עם הסוכן שלו מצוינים. אנחנו צריכים לקחת את זה שלב אחרי שלב, כי כמו שאמרתי – לפעמים שחקנים מרגישים מוערכים, לפעמים פחות. כרגע הוא במקום טוב, וזה לא אומר שזה יישאר כך תמיד, אבל אנחנו מקווים שכן. הוא שחקן שאנחנו רוצים להמשיך איתו, אבל זה לא הזמן לדון בזה.
שאלה: אז כל שחקן מקבל יחס שונה בהתחשב בנסיבות שלו?
דקו: בדיוק. אי אפשר לקבל החלטות בצורה גורפת. לכל שחקן יש מצב אחר – אחד עם שנה בחוזה, אחד עם שנה וחצי, אחד עם אופציות שונות. כל שחקן נמצא בשלב אחר בקריירה שלו, וזה משפיע על ההחלטות שלנו.
שאלה: דיברתם על שחקנים שמתוסכלים מהיעדר תארים. איך זה משפיע עליהם?
דקו: זה טבעי ששחקנים ברמה הגבוהה ביותר רוצים לזכות בתארים. למשל, דה יונג עצמו אמר בראיון שהוא מרגיש תסכול מזה שהוא לא זכה ביותר תארים. מבחינתי, זה דווקא סימן טוב – זה אומר שהוא רעב להצלחה. שחקן ברמות האלו צריך לרצות לנצח כל הזמן, וזה בדיוק סוג השחקנים שאנחנו צריכים כאן.
שאלה: מה באמת חשוב לכם כשאתם בונים את הקבוצה?
דקו: אנחנו מחפשים שחקנים שלא רק רוצים להיות בברצלונה, אלא כאלה שרוצים לזכות בתארים. זה מה שחשוב לנו. ואני חושב שהיום 100% מהשחקנים שלנו חולמים בדיוק על זה – לזכות ולנצח.
שאלה: דיברת על כך שהכדורגל יכול להיות לא הוגן. למה אתה מתכוון?
דקו: כן, זה חלק מהמשחק. כדורגל הוא ענף לא הוגן לפעמים. יש רגעים שבהם שחקן יכול להיות אהוב בטירוף, ואז פתאום כולם מבקרים אותו. אבל זה גם מה שהופך את הכדורגל לכל כך מדהים – התשוקה שבו. בגלל זה אנחנו נמצאים כאן, בגלל זה אתם יושבים איתי עכשיו לראיון הזה. הכדורגל מעורר רגשות חזקים, לטוב ולרע.
שאלה: איך אתה מעריך את התרומה של ראפיניה בעונה הקודמת?
דקו: בעיניי, הוא עשה עונה מצוינת. אבל האמת היא שהאליפות שבה זכינו לא זכתה להערכה מספקת, לא מצד האוהדים ולא מצד התקשורת. הליגה הייתה חשובה מאוד עבורנו, אבל איכשהו לא נתנו מספיק קרדיט לשחקנים. ראפיניה נתן עונה מעולה, כמו גם שחקנים אחרים.
שאלה: למה לדעתך האליפות לא קיבלה את הכבוד שמגיע לה?
דקו: אני חושב שזו הייתה אליפות משמעותית מאוד לברצלונה, כי היא סימלה את ההתקדמות שלנו. אבל מבחינה תקשורתית וציבורית, היא לא קיבלה את הכבוד הראוי לה. אולי בגלל האופן שבו הסתיימה העונה, אולי בגלל ציפיות שונות.
שאלה: איך זה השפיע על השחקנים העונה?
דקו: זו הייתה עונה קשה מאוד עבור רבים מהם. הם לא הצליחו להגיע לרמה הכי טובה שלהם, וזה טבעי אחרי תקופה כזו. ברור שכאשר שחקן לא עומד בציפיות, מיד מתחילות ספקולציות עליו, וזה חלק בלתי נמנע מהכדורגל.
שאלה: איך התייחסתם לעונה הנוכחית מבחינת בניית הסגל?
דקו: הגישה שלנו הייתה ברורה – לא להחליש את הקבוצה. אם אי אפשר לשפר את הסגל בצורה משמעותית, לפחות אסור להחליש אותו. יש לנו שחקנים צעירים עם פוטנציאל אדיר, שנמצאים בדיוק בנקודה בקריירה שבה הם יכולים לתרום הרבה.
שאלה: אבל כדורגל זה לא רק עניין של כישרון, נכון?
דקו: נכון. זה הרבה מעבר לזה. שחקן יכול להיות מאוד מוכשר, אבל ההצלחה שלו תלויה גם במידת הביטחון העצמי שלו, בבשלות שלו, במערכת היחסים עם המאמן, בתפקיד שלו על המגרש – יש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים.
שאלה: איך אתה רואה את ההתפתחות של שחקנים כמו גאבי ופדרי?
דקו: אלה שחקנים שגדלו כאן, במועדון, והם חלק מה-DNA של ברצלונה. יש להם עתיד ענק, ואני לא רואה מקום טוב יותר עבורם מאשר להיות כאן. הם מרגישים את החיבור לקבוצה, הם מאושרים כאן, יש להם את החברים שלהם, את המשפחות שלהם. החובה שלנו היא לוודא שהם ממשיכים להיות שמחים כאן, והארכות החוזים שלהם צריכות להיות חלק טבעי מהתהליך הזה.
שאלה: כלומר, השמירה על שחקנים כמו לאמין יאמיל היא לא רק עניין של חוזה?
דקו: בדיוק. אנחנו לא מתעסקים רק בהיבט החוזי – אנחנו מחויבים אליו בכל הרמות. שחקן כמו לאמין צריך להרגיש שמעריכים אותו, שהוא במקום שטוב לו בו. זה חלק מהאחריות שלנו כלפיו.
שאלה: איך אתה רואה את השינוי שעברת בעצמך, משחקן למנהל מקצועי?
דקו: כשחזרתי למועדון כמנהל מקצועי, זה היה תהליך מעניין. אני זוכר את החודשים הראשונים שלי כאן כשחקן, בשנת 2004, ומה שהרשים אותי היה רמת האימונים הגבוהה. האמת, זה משהו שלא ראיתי קודם. גם בקבוצות גדולות אחרות האימונים היו ברמה גבוהה, אבל בברצלונה זה היה משהו אחר. המועדון תמיד הציב סטנדרטים גבוהים מאוד, וזה משהו שאני מנסה לשמר גם עכשיו בתפקיד שלי.
שאלה: איך אתה רואה את ההתפתחות של ברצלונה מבחינת סגנון העבודה והניהול היומיומי?
דקו: המטרה שלנו הייתה להחזיר את הסטנדרטים הגבוהים של העבודה היומיומית, שזה משהו שתמיד היה חלק מההיסטוריה של המועדון. זה לא קשור לצ’אבי, למאמן או למישהו מסוים – זה היה חלק מהחזון הכללי שלנו. רצינו להבטיח ששחקנים יהיו שמחים, שירגישו בנוח ושנעבוד בצורה נכונה, כך שהם יוכלו להשתפר כל הזמן.
שאלה: באילו היבטים היה הכי חשוב לכם להשתפר?
דקו: רצינו לשפר את כל התחומים שקשורים להכנת השחקנים – האימונים, ההכנה הפיזית, חדר הכושר. אני לא מתעסק בזה ישירות, אבל הרגשתי שזה משהו שצריך לעבוד עליו.
שאלה: איך בניתם את צוות העבודה סביב המאמן?
דקו: אחד הדברים המרכזיים היה לבנות צוות מקצועי חזק. חואן ז’ואו (ז’אומה) יחד עם הצוות שלו – חאבי, פפה ואחרים – בנו צוות עבודה מצוין. המאמן קיבל את זה מהרגע הראשון והיה מרוצה מהשינויים. המטרה שלנו הייתה שהכול יעבוד בצורה נכונה, שיהיה סדר ושהשחקנים יקבלו את התנאים הטובים ביותר כדי להצליח.
שאלה: איך מבטיחים שהעבודה היומיומית באמת תניב תוצאות?
דקו: הדבר הכי חשוב הוא עבודה יומיומית איכותית. ברגע שאתה עובד נכון, בשיטה מסודרת וברורה, עם מטרות ברורות, התוצאות יגיעו. אם עושים את הדברים נכון, הסיכוי להצליח גדל משמעותית.
שאלה: מה השלב הבא אחרי סיום חלון ההעברות?
דקו: עכשיו הגיע הזמן להירגע קצת אחרי כל הלחץ של שוק ההעברות. יש לנו חידושי חוזים אחרונים לסגור, כמה פרטים קטנים, ואנחנו ממשיכים לעבוד על מה שחשוב – המשך ההתפתחות של הקבוצה.
שאלה: אחרי חלון ההעברות, איך אתם מנתחים את מצב הקבוצה?
דקו: אנחנו צריכים לשים את הרגליים על הקרקע ולנתח בצורה מציאותית מה באמת אפשר לעשות. אנחנו מסתכלים על מה שעברנו, על הקשיים שהיו לנו, ועל אלו שעלולים להיות בעתיד. משם אנחנו מקבלים החלטות בהתאם למה שאנחנו מאמינים בו.
שאלה: האם יש לכם תמונה ברורה של הסגל הנוכחי?
דקו: כן, אנחנו יודעים פחות או יותר איפה אנחנו עומדים. יש הרבה דברים שיכולים להשתנות – למשל, יכול להיות ששחקן כמו אריק גארסיה כרגע מרוצה, אבל בהמשך הוא ירצה לעזוב מסיבות שונות. לפעמים יש דברים שאנחנו לא שולטים בהם, כי הם תלויים בהחלטות של השחקנים. אבל הרעיון הכללי שלנו ברור – אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לשמור, מה אנחנו רוצים לשפר, ואיפה נוכל אולי להתחזק בעתיד.
שאלה: האם יהיה קשה להביא עוד בלם לסגל?
דקו: כן, זה יהיה מאתגר. אם כבר יש לנו ארבעה בלמים, קשה יהיה לצרף עוד אחד. זה תלוי בסיטואציה, אבל כרגע זה לא בראש סדר העדיפויות שלנו.
שאלה: מה לגבי שחקני התקפה?
דקו: אנחנו גמישים מאוד מבחינת ההתקפה, כי יש לנו שחקנים שיכולים לשחק בכמה עמדות. דני (אולמו) יכול לשחק כ”9″ מדומה, באגף וגם באמצע. ראפיניה משחק גם בצד ימין וגם בצד שמאל, ולפעמים יכול להיכנס לאמצע. עם זאת, אולי חסר לנו עוד שחקן בצד שמאל. זו לא בעיה דחופה, כי שחקן כמו פרמין לופס יודע למלא את התפקיד הזה בצורה טובה, גם אם זו לא העמדה הטבעית שלו. אם מסתכלים על הסגל, אפשר לומר שאולי כאן היינו יכולים לצרף עוד שחקן.
שאלה: איך אתם מאזנים בין הסגל הקיים לאפשרויות בשוק?
דקו: יש כמה שלבים בתהליך הזה. קודם כול, אנחנו צריכים לדעת מה יש לנו כרגע ולבחון את זה מול מה שקיים בחוץ. השאיפה של כל מועדון, ובטח של ברצלונה, היא תמיד לשפר, אבל צריך לוודא שכל שינוי שאנחנו עושים באמת מועיל לקבוצה ולא נעשה רק לשם שינוי.
שאלה: מה נדרש מברצלונה כדי להמשיך להיאבק על התארים החשובים ביותר?
דקו: כדי להילחם על כל התארים – בליגה, בליגת האלופות ובכל המסגרות – אנחנו חייבים להחזיק שחקנים ברמה הגבוהה ביותר בעמדות הנכונות. זה מה שאנחנו מנסים לעשות, וזה הכיוון שאנחנו הולכים בו.
שאלה: עד כמה קשה כיום לשמור על שחקנים צעירים במועדון?
דקו: זה נהיה קשה יותר ויותר. אנשים לא תמיד מבינים את זה, אבל זה לא רק סעודיה שמושכת שחקנים. גם קבוצות אחרות, כולל באנגליה, מנסות להחתים שחקנים כבר בגיל 16. המזל הוא שהחוקים הקיימים עדיין מגבילים את זה במידה מסוימת, אבל עדיין יש הרבה תחרות על הצעירים.
שאלה: איך משפיעה העובדה שברצלונה נותנת במה לשחקנים צעירים?
דקו: מצד אחד, זה מצוין כי אנחנו נותנים הזדמנויות לשחקנים צעירים, וזה הופך את ברצלונה למקום אטרקטיבי עבורם. מצד שני, זה גם יוצר לחץ – שחקנים צעירים רואים חברים שלהם משחקים בבוגרים ורוצים גם הם להגיע לשם מהר. גם המשפחות שלהן הופכות לחסרות סבלנות. אבל אי אפשר לדלג על שלבי ההתפתחות הטבעיים – צריך עבודה נכונה מאחורי הקלעים, גם בניהול הקריירה וגם מבחינת החוזים שלהם.
שאלה: עד כמה חשוב לכם תהליך הסקאוטינג בבניית הקבוצה?
דקו: סקאוטינג זה חלק קריטי מהכדורגל המודרני. זה לא רק למצוא את השחקנים שכולם רואים כבר עכשיו – כי כולם עובדים באותה רמה פחות או יותר. החוכמה היא לזהות מה אנחנו צריכים היום, מה נצטרך בעוד שנה-שנתיים, ולתכנן בהתאם.
שאלה: אז למצוא שחקן מוכשר זה לא מספיק?
דקו: נכון. לזהות שחקן טוב זה רק שלב ראשון. אבל האתגר האמיתי הוא להבין איך הוא משתלב בפרויקט שלנו לטווח הארוך, ולוודא שהוא יתאים לנו גם בעתיד.
שאלה: איך אתם מנהלים את תהליך בניית הסגל לטווח ארוך?
דקו: העבודה שלנו היא לא רק להסתכל על מה שקורה עכשיו, אלא גם לתכנן קדימה. למשל, אם אנחנו יודעים שאין לנו צורך במגן שמאלי לשנים הקרובות כי יש לנו כבר פתרונות כמו ג’רארד וג’ופרה, אז אין טעם לחפש שחקן בעמדה הזו. כל תהליך בנייה צריך להיות ממוקד ומבוסס על צרכים אמיתיים, אחרת זה פשוט לא מועיל.
שאלה: איך אתה רואה את המעורבות של אנשי הצוות והשחקנים בתהליך הזה?
דקו: כולם מאוד מעורבים ונותנים מעצמם. מה שחשוב הוא שהעבודה נעשית עם כיוון ברור. אם אין לך אסטרטגיה נכונה, אתה עלול לבזבז משאבים לחינם.
שאלה: יש הרבה ויכוחים סביב מערכת ה-VAR והשיפוט. איך אתה רואה את זה?
דקו: אני עדיין לא בטוח שה-VAR באמת שיפר את הכדורגל כמו שציפו. כן, אולי היו דברים מסוימים שהשתפרו, אבל הוויכוחים, המחלוקות והספקות לא נעלמו – להפך, נראה שהם רק התגברו.
שאלה: כלומר, לדעתך ה-VAR לא פתר את הבעיות?
דקו: בדיוק. אם ה-VAR נועד לעשות סדר ולהפחית את המחלוקות, אז לא ברור לי אם הוא באמת עשה את זה. עדיין יש יותר מדי ספקות, דיונים וויכוחים. יש דברים מסוימים שהשתפרו, אבל במקביל נוצרו בעיות חדשות.
שאלה: האם לדעתך הכדורגל שונה מענפי ספורט אחרים בהקשר הזה?
דקו: כן, הכדורגל תמיד היה ענף שמתבסס הרבה על פרשנות של השופטים. בספורט אחר, כמו כדורסל, הרבה יותר קל להגדיר חוקים ברורים – אם יש נגיעה ביד, זו עבירה. בכדורגל, לעומת זאת, הכול תלוי בעוצמה, בכוונה, ובעוד גורמים. לדוגמה, ראינו מקרים שבהם שחקן אחד קיבל כרטיס אדום על עבירה, אבל יום קודם שחקן אחר ביצע עבירה דומה ולא הורחק. השאלה היא עד כמה ה-VAR באמת מתערב ולמה יש עדיין חוסר עקביות.
שאלה: אז אתה מדבר לא רק כמנהל מקצועי, אלא גם כאוהד?
דקו: בדיוק. אפילו בלי קשר לתפקיד שלי, כשאני רואה משחקים מהצד, אני מרגיש שהשיפוט עדיין לא ברור מספיק. זה משהו שצריך להעלות לדיון, כי אם מערכת ה-VAR נועדה לשפר את הכדורגל, אז צריך לוודא שהיא באמת עושה את זה.
שאלה: אז בסופו של דבר, איך אתה מעריך את השפעת ה-VAR על הכדורגל?
דקו: יש לי ספקות אם ה-VAR באמת שיפר את הכדורגל ב-100%. ברור שהוא תיקן דברים מסוימים, אבל אני לא משוכנע שהוא פתר את כל הבעיות.
שאלה: איך אתה מתמודד עם הביקורת והלחץ סביב התפקיד שלך?
דקו: אני באמת מנסה שלא להיות עסוק במה שאנשים כותבים או אומרים, אבל זה לא קל. היום, עם כל המדיה החברתית והתקשורת, אי אפשר ממש לברוח מזה. תמיד יש מישהו ששולח לך הודעה עם “תראה מה אמרו עליך”. אני מודע לזה שהעבודה שלי כרוכה בביקורת. זה כמו מאמן – תמיד ימצאו על מה לבקר אותך, בין אם ניצחת או הפסדת. אותו הדבר בתפקיד שלי. אם קבוצה מצליחה, יגידו משהו, ואם לא – יגידו משהו אחר.
שאלה: אז איך אתה מתמודד עם זה באופן אישי?
דקו: אותי זה לא מדאיג, כל עוד הביקורת היא מקצועית והוגנת. אם מישהו אומר שקיבלנו החלטה רעה מבחינה ספורטיבית, זה חלק מהעבודה, וזה בסדר. אפשר לבקר אם החתמנו שחקן שלא הצליח, אם לא חידשנו חוזה למישהו בזמן – זה לגיטימי. אבל ברגע שזה עובר למישור אישי, זה כבר לא מקובל מבחינתי.
שאלה: כלומר, ביקורת מקצועית לגיטימית מבחינתך?
דקו: בוודאי. זה חלק מהכדורגל. רק היה חסר שאגיע לברצלונה ואצפה שאנשים לא יבקרו אותי. זה ברור שביקורת תהיה. הבעיה היא שיש מי שלא עושים את זה בצורה אובייקטיבית, אלא מחפשים לייצר כותרות או פשוט להיות לא הוגנים. אני לא מתרגש אם מישהו אומר “ההחתמה הזו לא הצליחה”, או “היה צריך להביא שחקן אחר”. זו העבודה שלנו, וזו העבודה שלהם – לבקר. אבל אם זה עובר את הגבול, זה כבר משהו אחר.
שאלה: האם יש נקודה שבה הביקורת הופכת לבעייתית?
דקו: כן, כשהיא חוצה קו מסוים. אבל אני לא דואג מזה יותר מדי. אני יודע שהעבודה שלי מגיעה עם לחץ וביקורת, וזה חלק מהמשחק.
שאלה: עד כמה העבודה שלך אינטנסיבית?
דקו: זה תפקיד אינטנסיבי מאוד, והוא יכול לשאוב אותך לחלוטין. ברצלונה היא מועדון שדורש ממך הכול, כל הזמן.
שאלה: האם זה משהו שייחודי לברצלונה?
דקו: כן, לחלוטין. אם הייתי עובד במועדון אחר, אולי זה היה אחרת. אבל זה ברצלונה – זה מה שהופך אותה לכל כך מיוחדת. יש לזה צדדים טובים וצדדים קשים, אבל אתה לא יכול לבחור רק את החלקים שנוחים לך. זה חלק מהחבילה, ואם אתה כאן, אתה חייב לקבל את זה.
