נדב עם ניתוח טקטי למשחק של בארסה בסביליה, בהחלט שווה קריאה!
אם אנחנו רוצים לנתח את מה שקרה במשחק הדי קיצוני שראינו בפיחואן, יש להתחיל עם עניין אחד מאוד כואב ממנו כנראה אי אפשר להתעלם. אני יכול לסקור את הטקטיקה של כל קבוצה מ א’ ועד ת’ , לדעת מה התפקוד ומה הערך המוסף שכל שחקן אמור לתת וכו’, אבל כל אלה מתבטלים לחלוטין ברגע שהשחקנים פשוט לא מבצעים את ההוראות, ושחקני ברצלונה פשוט הולכים על הדשא. לואיס אנריקה פשוט התפוצץ מכעס בעודו רואה איך השחקנים משחקים בצורה מנומנמת, כאילו הם ממשיכים את המשחק ממחזור שעבר מול גראנדה החלשה. אפילו לכישרון של שחקנים אין משמעות אם הם ללא מוטיבציה (ניימאר במחצית הראשונה לדוגמא).
הנקודה הכואבת: האם לואיס אנריקה כבר לא מצליח לדרבן את השחקנים שלו מההתחלה עד הסוף? גווארדיולה טען באחת ממסיבות העיתונאים האחרונות שלו שאחת הסיבות שבגינן עזב היא שהוא כבר מרגיש שנעלם לו הדחף לנצח והמוטיבציה, וכל עוד הוא ככה הוא לא יצליח להחדיר מוטיבציה בשחקנים שלו, וזה משהו שהוא לא יכול להרשות לעצמו.
אם הוא טעה? לא יודע, האם זה סימן ללואיס אנריקה? גם לא יכול לקבוע במאה אחוז. מה שבוודאות אפשר להגיד שאי אפשר להמשיך לשחק ככה, ולא תמיד נוכל לחזור כמו שחזרנו במחצית השנייה.
לגבי המשחק, אני חייב להגיד שזכינו לא מעט מההפקר כשעל הדרך חזינו במגרעות של סביליה של סמפאולי. תוכנית המשחק הייתה ברורה, וכפי שאחד השדרים אמר בשידור “נאסרי לא בעמדה בה אנחנו רגילים לראות אותו”, והוא צדק:
ההצבה של נסרי במרכז באה במטרה ללחוץ את בוסקטס ולנווט את המשחק קדימה בתור הערך המוסף של המשחק. זה כמובן שיחק לידיים שלהם, כי כל עוד בארסה לא מניעה כדור ולוחצת בוסקטס מתנהל פשוט כמו Sitting duck, רק מחכה שילחצו אותו וישעטו עם הכדור עד השער. זה משהו שכנראה עוד נראה לא מעט במהלך העונה, לאחר הפיאסקו הבלתי נשכח מול סלטה ויגו, בנוסף ליציאה מהירה דרך האגפים, בהם אנחנו עדיין מגלים חולשה באופן עקבי.
אחת הבעיות המדוברות של סביליה היא היעדר רגל מסיימת. נאסרי, וייטו, בן יידר ו-ויטולו הם שחקנים טובים, ולכל אחד יש את התכונות החזקות שלו, אבל אף אחד מהם הוא לא באמת סקורר מחונן שאמור לתת לסביליה את המספרים בשעת הצורך. באמת שחלוץ רציני יותר היה חוגג עלינו במחצית הראשונה וכבר היינו מתקשים לחזור מזה.
המחצית השנייה כמובן הייתה אופרה אחרת, ואני דיי בטוח שכולם כבר שמעו מספיק עד כמה פשוט כל הבוצה נראתה טוב. אני אפילו לא רואה צורך לנתח את המשמעות של עליית הקצב במחצית השנייה (עלייה בהחזקת הכדור בסוף המחשק ועלייה משמעותית במשחק החטיפות) כשהכול עובד. אני רק אחדד רק דבר אחד, יש רק שני שחקנים שבאו חדים ומחויבים למשחק מהתחלה עד הסוף: אומטיטי ודניס סוארס. דניס אומנם התקשה יותר לבוא לידי ביטוי מול הלחץ של סביליה והיעדר התנועתיות אצלנו בקישור וההתקפה, אבל הוא בא מחוייב מההתחלה עד הסוף והראה לכולם מה הערך המוסף שלו:
אני לא מדבר על הדריבלים המוצלחים בהכרח, או אפילו על מספר החטיפות שלו ( 3 חטיפות- כמו בוסקטס, לעומת 5 של סרג’י רוברטו שמוביל בפרמטר זה), אני מדבר על כך שהגיע הזמן שיהיה שחקן שידע לקחת את הבחירות הנכונות. שיחשוב על הפעולות שלו, כי זה משהו שחסר לנו מאוד בקישור. מעבר לנוכחות במרכז שדה, והיכולת להוציא התקפות קדימה, הקישור איבד המון מאינטליגנציית המשחק שלו. ראקיטיץ’, טוראן, ראפיניה וגומש כאילו לא נותנים את המבט הנוסף לנסות לראות את כל האופציות, מתעקשים על לשמור כדור אצלם ולעשות עוד דריבל אחד מיותר, וכל אלה רק מחלישים לנו את הקישור והיכולת שלנו לצאת בצורה מסודרת, יעילה ומהירה קדימה. כאילו לראשונה מזה הרבה זמן שהיה לנו מושג מה האופציות שלנו בזמן משחק שהכדור אצלנו. לא היינו חייבים לחטוף כדור במרכז המגרש לסכן את השער, וזה הרבה בזכות דניס סוארס שהוכיח לנו שוב מה ערכו של טיפוח הצעירים אצל בארסה, ועד כמה אין תחליף לבית הספר לכדורגל אצלנו, ולמה שיוצא ממנו. מקווה שזה יהיה ציון דרך מבחינתו לתחילתה של מגמת שיפור ותפקוד משמעותי בבארסה.
נקודה אחרונה שקשה להתעלם ממנה – סרג’י רוברטו. כואב לי הלב עליו. זה מעבר ל”שכר התלמדות” כביכול. העובדה שהוא טוב בעליות שלו קדימה ובמסירות שלו זה מהיותו קשר, החולשה הברורה שלו בקריאת המשחק והבנת המיקום שלו ויכולת ההסתכלות שלו באזור שלו, כולל סגירה אלכסונית וחזרה לרחבה זה גם מהיותו קשר. אפשר להניח מפה שסרג’י רוברטו צריך להיות קשר, והעובדה שעמדת המגן הימני שלנו עומדת ונופלת על קשר מרכז שדה היא לא פחות ממגוחכת, עד כדי חוסר מקצועיות. אני מאוד מקווה שבמקום וידאל נקבל מגן ימני אמיתי, וסרג’י יהווה אופציה לגיטימית לרוטציה בעמדה, כי הוא לא יכול להיות האופציה הראשונה שלנו כמגן ימני.
3 נקודות בפיחואן הן לא מובנות מאליהן. ואני רק מקווה שמפה נשתפר. נתראה אחרי הפגרה.
