- ביום שישי העיתונאי סיקה רודריגס אמר: ״יש שחקנים שאמרו לי שיותר חשוב מלהחליף מאמן, חשוב להחליף מאמן כושר״. אני לא יודע מה אתכם, אבל אתמול הייתה אווירה של משחק ידידות בקצב מאוד איטי ונראה כאילו השחקנים (גם של סלטה ראוי לציין) לא נמצאים עם טנק מלא. התחושה היא שאנחנו באמצע פברואר ואנחנו נעים על אדי דלק. וזאת לא הפעם הראשונה שצוות הכושר של צ׳אבי בראשות איבן טורס מביא אותנו לשלבים המאוחרים של העונה עם הלשון בחוץ.
- צ׳אבי חשב ששיחקנו טוב אתמול (״עד השליש האחרון״) ושגם היה אימפקט חיובי להודעת העזיבה שלו. אז צ׳אבי, גיסנו, לא, לא שיחקנו טוב אתמול והאימפקט החיובי הוא בעיקר עלייך והנפש שלך (חשוב!) – פחות על השחקנים. זה לא נראה כאילו הם העלו הילוך, אנחנו בעיקר אותו הדבר, שזה לפעמים מרגיש כמו שחקנים חדשים שאתה אומר לעצמך ״תן להם זמן להשתפשף ולהתחבר״ אבל אופס אנחנו תכף בשליש האחרון של העונה.
- וזה מבאס כי היו רגעים מעטים מדי העונה בהם נראה באמת שהקבוצה עשתה צעד קדימה ברמה הטקטית. ברב הזמן אנחנו נעים בין סטגנציה לבין נסיגה מלאה אחורה. לקבוצה יש מלא בעיות בסגל, פציעות וכו׳, כן, אני יודע. אבל יש גם סטגנציה ונסיגה ברמת האימון, שלא לדבר על מה שקורה אצל הקודקודים.
- מדי פעם אני מציץ שוב במשחק הלחץ של ברצלונה בשנה הראשונה של צ׳אבי (החצי עונה + החצי עונה עד המונדיאל), מסתכל ומשווה למה שראינו אתמול ונגד גרנאדה, והעיניים מסרבות להכין שמדובר באותו מאמן. כן, בוסקטס היה חלק גדול במשחק הלחץ לאורך כל השנים שלו כאן, אבל הוא לא היה כל משחק הלחץ. הגרסה הראשונה של צ׳אבי כן ידעה למצוא את השחקן השלישי ולעשות משולשים, הגרסה של אתמול מרגישה מנותקת. אולי השחקנים איתו החוצה כלפי התקשורת, אבל לתחושתי יש שם סדקים. נאחל שהם לא יגדלו בישורת האחרונה של העונה.
- ויסקה בארסה, תמיד. נתראה ברביעי בזיגל!
