1. ישנה קלישאה שהסטטיסטיקה לא מספרת הכל, אבל אתמול היה נתון שקפץ מהר מאוד לעין: עם שלישית הקישור ראקיטיץ’-בוסקטס-וידאל בארסה שלטה בכדור 56% מהזמן. עם העלייה של ארתור, זה עלה ל 74%. כן, האדום של ג’ירונה לפני הוא פקטור בלי ספק, אבל בדקות שהיא שיחקה ב-10 שחקנים מול שלישית הקישור שפתחה במשחק, יחס החזקת הכדור היה זהה למחצית הראשונה.
לארתור היו גם פי 4 יותר נגיעות בכדור מוידאל, מספר זהה של יירוטי כדור (9) וכל זה בחצי שעה וקצת.
2. אני לא מחבב את קישור הגרזנים הזה של ואלוורדה עם וידאל וראקיטיץ’, הוא פשוט מוביל את המשחק אוטומטית למלחמת חפירות במגרש, במקום לשלוט בו.
3. בחזרה לארתור, זה נפלא לראות את ארתור כל הזמן מרים את הראש לסרוק את המגרש לפני שהוא מקבל את הכדור, בדיוק כמו בסרט על גווארדיולה הקטן מלמד כדורגל, בדיוק כמו צ’אבי, אינייסטה ומסי. אינטלגנציית משחק של שחקן גדול בהתהוות.
4. קוטיניו עם קרע בינוני בשריר החשק וביטחון בתחתונים. לא רק היכולת על המגרש, אלא רואים זאת היטב בהבעות הפנים שלו. ואלוורדה שיבח אותו אתמול שהוא הגיע למצבים הנכונים, ואני מסכים איתו – כשיבוא הגול הראשון, דברים ישתחררו. זה קודם כל בעיה מנטלית של השחקן, ואחר כך השיבוץ שלו במגרש. האם ואלוורדה הפסיכולוג הנכון לכך? אני בספק.
5. בזמן שקוטיניו סוחב איתו את רב הביקורות, מי שנחבא אל הכלים בינתיים ביכולת רחוקה מהממוצע שלו הוא סרחיו בוסקטס. יש לו תנודות לא אופייניות ביכולת, וזה משחקן שאחת מנקודות החוזק שלו היא לשמור על יכולת רציפה וטובה. מקווה בשבילו שזאת רק תקופה.
6. הצ’יפים של מסי. בשבוע שעבר זה היה בקטנה ואתמול זה כבר היה בגדר מעשה מלוכלך 😈, כמה רגש צריך בשביל בעיטה כזאת. זה צ’יפ כדי לטהר את הגוף והנפש ממשחק די בינוני. פייר, התגעגעתי.
