לפני שנצלול לנקודות החשובות מהמשחק, חשוב לקחת בחשבון שאלאבס הגיעה למצב אחד בלבד. בארסה לא הייתה מושלמת אבל כן הפגינה עליונות מוחלטת, ולולא הפארסה החריגה בין נטו לפיקה, הכותרות היו שונות לחלוטין. גם אלו פה בארץ וגם בספרד.
ובהתחשב באמור לעיל, כמה נקודות.
תיאום ציפיות: תראו, בארסה נבנית מחדש. הפעם – בניגוד לדוד משה עם הפרים הזקנים – באמת התחיל תהליך. נכון שמסי, בוסי, אלבה ופיקה עדיין מהווים ברגים מרכזיים, אך התהליך החל. זה ברור. לאט לאט בוסי ופיקה יאבדו את מקומם בהרכב השנה. זו תחילת הבנייה והתחלות הן תמיד קשות. בהינתן שזה המצב, הציפייה היא לסילוק חוליים קיימים והצגת רעיונות חדשים וברורים בעלי אוריינטציה של בארסה. לחץ, פוזשן, ריווח, יצירה וניצול של חללים, מסירות על הדשא…אתם יודעים, בארסה. וביחס לציפיות הללו קומאן מספק את הסחורה. אבל אנחנו לא פה רק בשביל אופטימיות זהירה (הגיע לי, הייתי חייב לעשות מנחוס עם הטור הקודם), אלא גם בשביל ראייה מפוכחת.
הקבוצה אולי רצה על רעיונות חדשים, אבל עדיין נשענת במידה לא מבוטלת על מסי שישבור קווי הגנה בדריבל או מסירה גאונית. קיווינו שכמו שרונאלדו וזלטאן שמשילים מעצמם אחריות לבניית התקפות, מסי גם יזכה לתו גיל הזהב, ויוכל להעביר את עול הקריאייטיב לכשרונות סביבו, ולהתמקד בשערים, אבל זה לא קורה. מכמה סיבות: לחפש את מסי זה רפלקס אנושי, שלא לומר טבעי. כדי להתגבר על האינסטינקט הזה יש צורך בהמון שעות אימון, היכרות וכימיה מספיק חזקה שתייצר אלטרנטיבה טובה יותר לאפשרות של למסור את הכדור למכונה ההתקפית הכי טובה בהיסטוריה. כך גם מצדו השני של המטבע, בשביל מסי לחפש את הכדור זה אינסטינקט. אפשר לקוות שהזמן יסייע ליצור ביטחון רב יותר של מסי בחבריו כדי שישאר קדימה, ושלהם אחד בשני, בשביל שלא יחפשו רק אותו. חדי העין ישימו לב שישנו שיפור קטן בעניין הזה. עובדתית, ולא רק מקצועית, בארסה נשענת עליו פחות, אבל עדיין יותר מדי.
קומאן אתמול ידע להוציא קבוצה משופרת למחצית השנייה, אבל לקראת סוף המשחק שידר ייאוש לשחקנים שזקוקים לבדיוק ההיפך מזה. לא רק בגלל התוצאה, אלא בגלל שהקבוצה שלנו משוועת למנהיג על הקווים. וככה לא מתנהג מנהיג. אם הביקורות הללו יפות למסי שלעתים נראה שפוף (אגב, לעתים שפוף גם בנצחונות), הן מוצדקות פי כמה כלפי מאמן. אחרי שאמרנו את זה, אפשר להודות שבארסה של שני המשחקים האחרונים תחתיו מבדרת יותר ודומה יותר למה שרבים מאיתנו רוצים לראות מהקבוצה. ואם את העליונות הטוטאלית מול יובה סייגנו במשחק הפתוח והחללים שהם איפשרו, אז אלאבס צופפה, שלא לומר החנתה אוטובוס. ועדיין, בארסה הגיעה למצבים, מנעה סכנות ושוב, הפגינה עליונות ברורה. הזמן יגיד אם זו מגמה ואם כן, אשרינו. מעניין יהיה לראות גם אם הוא ימשיך לדבוק במערך 4-2-3-1, כשהסגל לא נבנה עבור מערך כזה, או שינסה גם 4-3-3.
פיאניץ היה חיובי ומחריד. כן. בדיוק ככה. הוא היה חיובי לשטף המשחק והדחיפה קדימה, ומחריד בבעיטות שלו, פספוס סגירות ואיבודים מסוכנים.
לסיכום:
הטוב: עליונות מובהקת והגעה למצבים מול הגנה צפופה
הרע: אובדן הנקודות, שוב
המכוער: הפארסה של נטו ופיקה. שני מטומט…
ויסקה בארסה!
