אחד המשפטים המעניינים ביותר שיצאו מהפה של ואלוורדה אמש היה לגבי 30 הדקות של מסי: “לא עשינו זאת בשביל נעל הזהב.השחקנים צריכים קצב משחק: אי אפשר לאפסן אותם באגרטל ופתאום להוציא אותם להרכב במשחק חשוב”.
סבבה, מקבל את זה לגבי מסי. עדיין לא מבין איך לואיס סווארס מסיים 90 דקות ב-24 מתוך 26 המשחקים האחרונים בהם הוא פתח בהרכב. כן, הוא בישל בצורה נפלאה את שער הפתיחה של אלניה, אבל את העייפות ואת חוסר החדות שלו גם קרבחאל יכול לראות מ-50 מטר.
אנחנו מגיעים עם סווארס לישורת הכי קריטית של העונה כשיש לו טיפות אחרונות במיכל הדלק בגלל ניהול דקות לא אופטימלי. הלוואי ואתבדה והוא יעלה פתאום להילוך חמישי מול ליברפול, הלוואי. היה מקום למלקום אתמול, אין לי ספק בכך.
ציפיתי להתגוננות של אלאבס, אבל לא לאוטובוס כזה. זה היה די מביך, במיוחד ממאמן די מוכשר כמו אבלרדו. לפני המשחק הוא אמר שהוא לא ירשה לברצלונה לטייל, אבל זה מה שהשחקנים שלו עשו. לדיבורים על החוזה והשכר הכפול (כביכול) שהוא דורש – יש השפעה גם על השחקנים והמחויבות שלהם.
המצטיינים שלי במשחק הם פיקה, וידאל ואלניה. פיקה עם כמה תאקלים מכריעים בניסיונות הבודדים של המארחת. וידאל כהרגלו עם הרבה מלחמה 7 חטיפות ו-12 ק”מ כיסוי. חיה רעה.
לגבי אלניה: זה לא פשוט להכנס לפריזר ולהגיח כל כמה משחקים. לקח לו זמן להכנס לקצב של המשחק, אבל הוא השתפר ככל שהדקות חלפו. וכן, הוא יותר טוב בצד ימין, וכן, הוא צריך ללמוד לשחק יותר עם רגל ימין כשהוא נמצא בצד שמאל. עדיין, לשחקן בלי קצב משחק ובקושי עונה מלאה בבוגרים – זה מרשים.
פסקה על קוטיניו: הרבה יותר טוב מהזוועותונים הממוצעים שהוא האכיל אותנו. הוא שיחק אתמול כמו ביום בינוני של ניימאר: הרבה פוטנציאל והרבה ראש בקיר. בכל מקרה, כדור הגובה החותך שלו לסרג’י רוברטו לקראת הסוף צריך להיות משוכפל פי 10. בארסה משוועת למישהו שינסה לשכפל את החיבור בין מסי לאלבה בצד השני.
אנחנו מתקרבים לאליפות שמינית ב-11 שנים. לשם השוואה, זאת אותה כמות שיש ליובנטוס, ושם בליגת האתגרים, אין יריבה בלבן עם תקציב של מיליארד יורו. יריבה מושבעת שיש לה ב-11 השנים האחרונות מספר אליפויות זהה למכבי חיפה.
#תעריכו