עדיף מהפסד. בארסה ואתלטיקו מדריד נפרדו בתיקו 1-1 בוונדה מטרופוליטינו במשחק עם מעט מאוד מצבים ובאופן כללי כדורגל. דייגו קוסטה העלה את אתלטי ליתרון במצב נייח, דמבלה שעלה מהספסל השווה את התוצאה.
יש לי הרבה טענות כלפי המאמן, גם ביום כזה, אך אני רוצה להתחיל מניסיון לאזן קצת, גם אם זו דעה לא פופולרית. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל דייגו סימאונה לא בא לשחק כדורגל. בהתחשב בכך שהוא איבד 3 משחקני ההגנה הפותחים שלו, הוא החליט שכל הקבוצה תפצה על החיסרון הזה, ולכן כולם עבדו קשה מאוד בהגנה כדי למנוע מברצלונה איזשהו שביב של משחק יצירתי. כשהקבוצה מולך מגנה בחירוף נפש שכזה, כיחידה מלוכדת ולוחמנית, גם פפ וצ’אבינייסטה בשיאם היו מתקשים – למי ששכח כמה פעמים בכינו שאין לבארסה פתרון לבונקרים. הוסיפו לכך את האלימות הרגילה של שחקני אתלטיקו, שבקלות היו יכולים לראות צהוב שני להרננדס או לדייגו קוסטה – שהוא זה שהבקיע את השער – ואתם מבינים, לסחוט תיקו זה לא הדבר הכי נורא בעולם. אני חייב לומר שבאתי פסימי לפני המשחק. כשאתה רואה כמה האוהדים לקחו רציני את המשחק הזה (עוד לפני המוזאיקה), אתה מבין שהם יתנו 200% מעצמם וזה נותן דחיפה עצומה למארחת.
מעבר לכך, צוות האימון של בארסה ראה את הרגישות והבעייתיות של בארסה בהגנה וניסו לפתור את זה. נכון, מול אתלטיקו ההגנתית זה נשמע מוזר, אבל מישהו זוכר איך טר שטגן התמתח במשחק הקודם אצלם? מישהו שכח כמה הם קטלניים במתפרצות ורק מחכים להזדמנות הזו? מישהו שם לב איך גריזמן כמעט בישל לקוסטה שם? ודאי שהתאכזבתי מארבעת הקשרים, אך כשראיתי את אתלטיקו בקושי מגיעה למצב מסוכן כלשהו, הבנתי שלפחות זה עבד. כולנו חכמים בדיעבד, כולנו רואים את החילופים ההתקפיים, שהיו מעולים גם אם באיחור, אך לכו תדעו מה היה קורה אם בארסה הייתה הרפתקנית יותר. אולי עם פחות שליטה במשחק אתלטי הייתה מוצאת את עצמה מול טר שטגן יותר פעמים – אולם גם אני לא יכול שלא לחשוב, אם בארסה אשכרה תקפה במשך חמש דקות והשיגה שער, אולי אם הייתה מנסה יותר ומוקדם יותר, הייתה גם מנצחת את המשחק.
אפרופו מעולה גם אם באיחור, דמבלה אולי מאחר לאימונים אבל לפחות השערים שלו באים בול בזמן. 5 מ-7 השערים שלו העונה היו מכריעים. אני מהמגנים הגדולים של דמבלה ולא אפסיק להיות כזה. כשאני רואה אותו משחק אני רואה שחקן שיכול להתפתח לאחד מהטובים בעולם. אני לא יודע מה קורה מחוץ למגרש, יש חרושת ענקית של שמועות שרמזו שדרכו החוצה סלולה. לי באופן אישי יהיה עצוב מאוד אם הוא יעזוב מוקדם. אני מקווה מאוד – וכך מרגיש גם לפי הדיבורים של השחקנים בקבוצה – שהוא ישוב למסלול, בטח שאחרי השער הזה.
ארתורו וידאל שחקן גדול. הוא אחראי מאוד לביטול הקישור של הקולצ’ונורס, עם נוכחות בכל מקום במגרש וריצה בלתי פוסקת מעלה ומטה. והוא גם אחראי מאוד לשער היתרון שלהם, עם עבירה שטותית בעמדה מסוכנת, שהפכה לקרן, שהפכה לשער. אני אוהב מאוד גם אותו, אך לא נותר אלא לתהות, איך המשחק היה נראה אם ראקיטיץ’ לא היה מושעה ופצוע. הוא וקוטיניו חסרו לקבוצה, שתי חתיכות חשובות במערך ובכוח של בארסה, בייחוד במה שקשור לנטל היצירתיות, שנפל כמעט כולו על מסי במשחק הזה.
ראפיניה במקום סרג’י רוברטו? לא יודע איך לאכול את זה. הוא עזר לממש את תכנית המשחק של ואלוורדה, עם איזון, ייצוב ושליטה במרכז המגרש – אך לפעמים נדמה שהוא נאכל על ידי שחקני אתלטיקו, ואיכשהו הוא היה זה שניסה לעצור את דייגו קוסטה בקרן ההיא. לא ברור.
התיקו הזה מותיר את בארסה בראש הטבלה, שומר על אתלטיקו במרחק נקודה ממנה, אך אחר הצהריים סביליה יכולה לתפוס את המקום הראשון אם תנצח את ריאל ואיאדוליד. בארסה איבדה הרבה נקודות וספגה הרבה שערים בשלב מוקדם מאוד של העונה, מספרים שיהיה קשה לזכות איתם באליפות, שכולם חשבו שהיא בכיס של בארסה לפני שהעונה החלה. תידרש התעוררות והתעלות בהמשך הדרך, כנראה גם הרבה לחימה וחציבה בשביל שנראה את הקבוצה הזו חוגגת אליפות שנייה ברציפות.
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, אומטיטי, פיקה, סמדו
ארתור (דמבלה), וידאל (מאלקום), בוסקטס, רוברטו (ראפיניה)
סוארס, מסי
