הסיקור: בארסה 1 – 0 אתלטיקו

קפיצה קדימה. גולאסו של מסי בבעיטה חופשית (משחק שלישי ברציפות!) הכריע את המפגש בין שתי המתמודדות העיקריות לתואר האליפות והעניק לבארסה את הניצחון. משחק ענק בין שתי קבוצות ענקיות, הרבה מתח ובסיומו התוצאה לה ייחלנו והתפללנו: יתרון 8 נקודות בטבלה על פני הסגנית אתלטיקו מדריד, 11 מחזורים לסיום העונה.

לקבוצה הזו מגיעות מחמאות ענקיות. היא שיחקה כיחידה אחת, יציבה ואיתנה, וגם הפציעה של אינייסטה לא שיבשה את תכנית המשחק של ואלוורדה יתר על המידה. במרכז הקישור, השילוב של בוסקטס וראקיטיץ’ היה אדיר, בעיקר במחצית הראשונה שהייתה פנטסטית. השניים היו בכל מקום, חטפו, חילצו, כיסו, סגרו, הניעו כדור, שברו לחץ. אתלטיקו מדריד לא הצליחה לעשות דבר במחצית הראשונה, גם אם ניסתה משהו, הרבה בשל העבודה החשובה של השניים האלה.

בהגנה, זה פשוט מדהים איך גריזמן, חלוץ שכבש 7 שערים רק בשבוע האחרון, הפך לרוח רפאים, ולצדו דייגו קוסטה הדוחה. השניים הועלמו בזכות משחק ענק של פיקה ואומטיטי במרכז ההגנה. פיקה, עם כאבים או בלי כאבים, יחד עם אומטיטי, דאגו להשבית את השניים למשך כל המשחק. גם במשך המחצית השנייה שהייתה מדאיגה מאוד, האורחת לא ייצרה הזדמנות משמעותית, רק התקפי לב קטנים במצבים נייחים, וזה כאמור הודות ליכולת הטובה של צמד הבלמים, אך גם כל הקבוצה, שעבדה בשיתוף פעולה ותיאום, עשתה את המוטל עליה, והותירה את טר שטגן ללא משימה קשה במשך 90 דקות.

תחושת עקצוץ קלה עולה כשרואים שבארסה מתקשה ליצור מצבים טובים והיא נאלצת להסתמך על עוד בעיטה חופשית של מסי כדי לנצח משחק, אך מוכרחים לזכור שמול בארסה עמדה קבוצת ההגנה הטובה באירופה, עם מאמן שידוע היטב בהיבט הזה. בהתחשב בכך, זו הייתה הופעה גדולה של בארסה, שהראתה עליונות במשך כל שלבי המשחק, גם אם איבדה את השליטה במרכז במחצית השנייה, והתוצאה הסופית מוצדקת מאוד. נראה שהקבוצה מרגישה בנוח גם כשהיריבה מעלה הילוך ומתקדמת, מוכנה למה שזורקים עליה ולא מפחדת משום אתגר ובטח שלא מחילופים התקפיים.

בהקשר הזה, תחושת האכזבה מהחילופים של ואלוורדה לגיטימית. לראות את גומש עולה במקומו של אינייסטה זה סוג של עונש. שריקות הבוז של הקהל הביתי היו תגובה אכזרית אך מובנת לנוכח התרומה הדלה של הפורטוגלי על המגרש, לרוב תוקע התקפות ברמה שגורמת לנו לתפוס את הראש, אם כי נראה שהוא מצא את מקומו בהדרגה. רצינו לראות את דמבלה במקומו, ודאי, אך ראו מה קרה לאינייסטה בגלל האגרסיביות של הקולצ’ונרס. איך היינו מרגישים אם גם הוא היה מוחלף בשל פציעה? למעט זה, נוצר רושם קל שוואלוורדה מעט נרדם ומתמהמה בהתאמות למשחק. חיכה עם החילוף השני עד די מאוחר, כשרואים שקוטיניו קצת עייף ושאתלטיקו מתקרבת לרחבה של טר שטגן. אף על פי כן, באמת שקשה לי לבוא בטענות. הייתה לקבוצה תוכנית, היא הייתה מסודרת, מאורגנת ומוכנה, והיא יישמה אותה בהצלחה.

Image may contain: 2 people, people playing sports, stadium, crowd and outdoor

המשחק מלא הריגושים הזה הסתיים בניצחון כחול-אדום, וכעת אנו יכולים להירגע ולחייך באושר. אני גאה בקבוצה הזו. להריח במרץ את ריח האליפות הלא רחוקה זה משהו בלתי נתפס כשמסתכלים איפה היינו בקיץ. השחקנים ייהנו כעת ממנוחה באמצע השבוע, לפני המפגש עם מאלגה ואז צ’לסי. לצערנו הרב, רוב הסיכויים שאינייסטה לא ייקח חלק במשחקים האלה, תודה לכסחנים האדומים-לבנים, והמחשבות שלנו גם עם ג’רארד פיקה, שהברך שלו עושה בעיות והוא טרם טיפל בכך כמו שצריך.

 

ההרכב:

טר שטגן
אלבה, אומטיטי, פיקה, רוברטו
אינייסטה (גומש), בוסקטס, ראקיטיץ’, קוטיניו (פאוליניו)
סוארס, מסי

מערכת בארסה מאניה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו