9/9. ההעדרות של מסי לא מנעה מבארסה לנצח בצורה מרשימה את אינטר מילאנו, 2 – 0 משערים של ראפיני וג’ורדי אלבה. ניצחון שלישי בשלושה מחזורים בליגת האלופות שמציב אותה בודדה בפסגת הבית, הכנה אחרונה לקראת הקלאסיקו ביום ראשון.
לפני המשחק ואלוורדה אמר שכל הקבוצה תצטרך לעבוד קשה יותר כדי לפצות על החיסרון של מסי, ובמשחק נגד אינטר החניכים שלו עשו בדיוק את זה. כל אחד מהשחקנים העלה הילוך והקבוצה ניפקה תצוגה קבוצתית טובה מאוד. הדברים עבדו חלק בכל חלק במגרש וברוב שלבי המשחק. הקבוצה ייצרה כמות גבוהה של מצבים טובים ובמקביל מנעה מאיקרדי וחבריו להתקפה לאיים על השער של טר שטגן בצורה רצינית. יש שיאמרו שאינטר לא עשתה מספיק, שספאלטי לא ארגן את הקבוצה שלו מספיק טוב, אני רוצה לזקוף את הקרדיט לשחקנים ולמאמן שלנו שביטלו בהצלחה את היריבה עם לחץ טוב בהגנה ועם חיבורים מוצלחים בהתקפה. זה אולי לא משחק לפנתאון, אבל זה כן היה משחק ליהנות ממנו בלי צל של ספק.
על התזמורת השמחה הזו ניצח, מעל כולם, ארתור מלו. בשבועות האחרונים השבחים עפים לכיוונו ועדיין לא התעייפנו מכך. מדהים לחשוב שהגיע בקיץ האחרון בגיל צעיר שכזה ישר מברזיל לאירופה. התחושה היא שהוא גדל פה ושהוא בקבוצה הבוגרת שנים רבות. השליטה בכדור, הכדרור, המסירות – מופע שלם של איכויות, והסיבובים המוצלחים מחשמלים את הנשמה. יש לציין את שתי הטעויות חסרות האחריות בתחילת המחצית השנייה. זה חלק מתהליך ההתפתחות, ומה שיפה זה שזה לא הפריע לו להמשיך באותה הדרך וזה לא אמור להפריע לנו לומר שהיה לו משחק מצוין. החילוף שלו הרגיז את הקאמפ נואו והצופים אך יש להבין שמדובר בהחלטה שתלויה לחלוטין בכושר הפיזי שלו, מתוך הבנה משותפת של השחקן והצוות המקצועי.
גם שני חבריו לקישור, בוסקטס וראקיטיץ’, היו נפלאים במשחק. ראקיטיץ’, שחקן שמושמץ בקלות, היה נוכח בכל פינה במגרש, ובוסקטס… מה אני יכול לומר שיחדש משהו למישהו?
ההכללה של ראפיניה בהרכב במקומו של מסי הפתיעה רבים. השער בהחלט גורם למפקפקים לאכול כובעים והוא היה טוב במחצית הראשונה גם מעבר לשער, עם מעורבות גדולה במשחק הן בחלקים האחוריים יותר של המגרש והן בניסיונות להבקיע שער. במחצית השנייה הוא די נעלם והיה צריך להחליפו מוקדם יותר. בכל זאת, באופן שמזכיר לי את ההופעות המוצלחות של ורמאלן אשתקד, השער שלו לא משנה את העובדה שהוא לא היה צריך להישאר בקבוצה בקיץ הזה, והכללתו בהרכב גם באה במחיר מסוים: מה עם דמבלה ומלקום? מובן שקו המחשבה הוא שעדיף שחקן כמו ראפיניה בשביל שליטה טובה יותר במשחק ובקישור, אך ניתן להשיג זאת גם עם אחד מהקיצונים הטבעיים שלנו.
סוארס, שבישל באמנות את השער לראפיניה, שיחק חזק והזכיר נשכחות לפעמים. העדר השער שלו לא מוריד מאומה מההופעה הלוחמנית והפעילה שלו. היכולת הטובה שלו חיפתה די טוב על הופעה פושרת של חברו מימיהם במדים האדומים, שאני מאוד מקווה שיתעורר ביום ראשון.
מישהו יכול לומר שג’ורדי אלבה הוא לא המגן הטוב בעולם? השער היה רק הדובדבן שבקצפת לתצוגה שמימית.
צמד הבלמים שלנו תפקד מעולה, סגר באופן כמעט מוחלט את מאורו איקרדי המסוכן, שחקן שיכול בהבזק להתחמק ולהבקיע שער. לאנגלה משתלב די טוב בקבוצה, גם בעבודת ההגנה וגם בבניית ההתקפות. פיקה פתח את העונה בצורה לא טובה. לדאגות שלי התווספה נסיעה מיותרת לסין בפגרה, וכולנו פחדנו שבהעדרו של אומטיטי הוא לא יתפקד בהגנה. לא היה לכך שום זכר נגד אינטר. הוא ולאנגלה היו יציבים ואיתנים.
אפשר, אפשר להיות שליליים ולדבר על ההחלטות של ואלוורדה בהרכב ובחילופים. אפשר לקטר על הייבוש של דמבלה ומלקום, אפשר לקטר על ההכנסה של סמדו ומוניר. אני חושב שכדאי לשחרר את זה כעת. אלו דברים שוליים יחסית ביום כזה, אחרי ניצחון נאה כמו שראינו אתמול.
3 ימים…
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, לאנגלה, פיקה, רוברטו
ארתור (וידאל), בוסקטס, ראקיטיץ’
קוטיניו (מוניר), סוארס, ראפיניה (סמדו)
