לא נעצרת, גם כשהיא שודדת. בארסה נטולת רוברטו, אלבה ובוסקטס התקשתה נגד אלאבס העקשנית, אך השכילה לצאת בשן ובעין עם כל 3 הנקודות במשחק שנראו בו החלטות שיפוט מעוררות מחלוקת. כעת נצטרך לסבול לא מעט קיטורים על נגיעות היד של פיקה או אומטיטי (שלפי מומחי שיפוט, היא לא עבירת יד) או על הנבדל של אלקאסר, וכמובן ישכחו את כל הפעמים בהן בארסה קופחה רק בחודשים האחרונים.
העונה ארוכה ונדרשות רוטציות מדי פעם כדי לשמור על הרעננות של שחקני ההרכב, ולכן הגיוני שוואלוורדה הימר על המשחק הזה, נגד קבוצה מתחתית הטבלה בבית. העניין הוא שהמשחק של בארסה נפגע משמעותית מהעדרותם של שני המגנים הפותחים ושל בוסקטס. נראה שבארסה לא באה מוכנה למשחק, בעוד אלאבס של אבלרדו התכוננה היטב, ידעה לסגור את נתיבי המסירה ביעילות ולצאת למתפרצות במהירות ובדיוק. קוטיניו, מסי ואינייסטה, האחראים לברק וליצירתיות של הקבוצה, לא התחברו אחד לשני למעט הבלחות של יכולת אישית פה ושם, ואינני שופט את קוטיניו ששיחק פושר מאוד בהזדמנות הראשונה שלו בהרכב, הן כי גם חבריו האחרים להתקפה לא תפקדו היטב והן כי השיטה עשתה עמו עוול: הוצב בצד ימין כשהוא רגיל לשחק בשמאל, ללא גיבוי ממגנים שמרווחים את המשחק כראוי ועם מעט מאוד תנועה ללא כדור של האחרים. קשה לצפות ממנו ליותר במצב כזה. לא פלא שבשיטה הזו, אומטיטי ניסה לעשות משהו שטותי ובלתי שגרתי והמחיר היה ספיגת שער.
סמדו ניפק עוד משחק מאכזב, ומתחיל להיות מובן מדוע ואלוורדה מעדיף את סרג’י רוברטו על פניו בשגרה. סמדו מהיר מאוד וכשהמצב ברור הוא משתמש במהירות היטב, אך הוא לוקה מאוד בהבנת חבריו לקבוצה, בתנועה נכונה הן בהתקפה והן בהגנה וזה פוגע מאוד ביכולת של מי שמלפניו, קוטיניו במקרה הזה. גם באגף השני, דין נראה פעמים רבות לא מסונכרן עם אינייסטה. ואלוורדה לא התמהמה יתר על המידה עם תיקון הטעות שלו מפתיחת המשחק. דקות ספורות לתוך המחצית השנייה (אפשר היה גם במחצית), ביצע חילוף כפול ולא שגרתי, שני המגנים מוחלפים, בתקווה שזה הפתרון לבעיה אליה הקבוצה נקלעה. תוך רגעים בודדים ראינו את התמורה. לפתע למשחק של בארסה יש רוחב, וכך גם המרכז נפתח. מסי גולש לאגף ימין, עם תמיכה טובה של רוברטו, והוא מייצר מצבים ואיומים לשער בקצב גבוה יותר. בשלב הזה השער של בארסה היה באוויר והוא אכן הושג הודות למהלך אלמותי נוסף של אינייסטה, בישול הליגה הראשון שלו העונה. עוד שער של סוארס שממשיך בכושר ההבקעה הפנטסטי שלו בחודשיים האחרונים.
החיסרון של בוסקטס היה בולט מאוד, אך קשה לבוא בתלונות לראקיטיץ’ שכיסה שטחים מצוין, לחץ בכל פינה במגרש ודאג להניע את הכדור היטב. למי כן אפשר לבוא בתלונות? לפאוליניו, שפעם נוספת התרומה שלו לבניית ההתקפות הייתה מועטה מאוד. קשה למצוא מהלכים טובים שלו במהלך המשחק. בהיבט בו הוא מצטיין יותר מכול, ההצטרפות לרחבה והסיומת מול השוער, הוא כשל בהזדמנות הכפולה שהייתה לו.
מסי, כמו מסי, ידע לחתום את המהפך עם בעיטה חופשית מדהימה, שנולדה מנבדל של פאקו אלקאסר – ששב מפציעה וחזר לנצל כמו שצריך כל רגע על הדשא. אז ידברו על הנבדל, אבל מי יזכור שהייתה כניסה בסוארס ברחבה שמצדיקה פנדל? מי יזכור שווקאסו ביצע 4 עבירות של צהוב והוא ראה את הכרטיס רק פעם אחת? קל לשונאי הקבוצה להתייחס לטעויות לזכות בארסה, אך הם יתעלמו באלגנטיות ממקרים הפוכים שקרו בדיוק באותו משחק. גם נגיעת היד של אומטיטי – לא צריך לשרוק עבירת יד במצב כזה, שכן לא היה משחק של היד בכדור. זה כדור ירוי לחלוטין, לאומטיטי לא היה מה לעשות כדי להימנע מנגיעת היד. בדיוק כמו שמסי מנסה לבעוט על היד של שחקן ההגנה בתוך הרחבה והשופט אף פעם לא קונה את זה, בצדק.
לא זו הדרך בה היינו רוצים לראות את בארסה משחקת או מנצחת, אך לפעמים יש גם משחקים כאלה. משחקים שנסמן עליהם “הלאה בבקשה” ונקווה שניקח את כל 3 הנקודות איכשהו, העיקר שיבואו. פער 11 הנקודות מאתלטיקו מדריד נשמר בסוף ינואר, הישג לא ייאמן בתחילת העונה. ביום חמישי בערב ולנסיה תתארח בקאמפ נואו, שלושה ימים לאחר מכן מתארחים למשחק ליגה אצל אספניול המעצבנים. מדובר במשימות קשות אף יותר לחבורה של ואלוורדה. אני בוטח בהם שידעו למצוא פתרונות לכל בעיה.
ההרכב:
טר שטגן
דין (אלבה), אומטיטי, פיקה, סמדו (רוברטו)
אינייסטה, פאוליניו, ראקיטיץ’, קוטיניו (אלקאסר)
סוארס, מסי
