זה היה קשה ומתסכל מאוד. הרבה יותר ממה שכל אחד מאיתנו שיער. הפרצוף של מסי אחרי שהבקיע פנדל הוא פרצופו של כמעט כל אוהד בארסה בימים אלה: פרצוף של דאגה רצינית, של אכזבה והרבה תסכול. ניצחון כזה דחוק וקשה על העולה החדשה בקאמפ נואו זה משהו שלא יכול להתקבל על הדעת בקלות כזו. רק בשן ובעין יצאנו מהמשחק הזה עם ניצחון, הודות לפנדל שניימאר סחט כהרגלו, ונמנענו ממחול שדים מטורף אם זה היה נגמר בתיקו.
בניגוד להרגלי אתחיל מהשורה התחתונה והיא שהבעיה המרכזית במשחק הייתה ניהול המשחק הכושל של לואיס אנריקה. לגבי ההרכב הפותח אין לי טענות, בהתחשב באילוצים. מסצ’ראנו פצוע, בוסקטס מושעה, אינייסטה רגיש במיוחד ופיקה בסכנת השעיה ממשחק קשה בקלדרון, אז ראינו את מתייה ואומטיטי מאחורה, וקישור טלאים של גומש-ראקיטיץ’-ראפיניה. הרכב כזה בהחלט צריך להספיק מול לגאנס הקטנה והצנועה, אך ככל שהמחצית השנייה התקדמה, הקבוצה נראיתה כבויה בהתקפה ופגיעה מאוד מאחורה. לואיס אנריקה לא טרח לחמם אף חילוף גם בדקה ה-60 וה-70, וכך כשהשוויון הגיע, ולא בהפתעה מוחלטת, רק אז דניס ואינייסטה התחממו והם נכנסו בדקה ה-80. זה היה מרחק מילימטר מאסון, שנגרם בגלל קפאונו של המאמן על הקווים. בדרך נס, כמו הרבה פעמים העונה, זה הסתיים בניצחון עם טעם מר מאוד.
המשחק החל נפלא עם שער מהיר מאוד של מסי, שנולד משיתוף פעולה מוצלח נוסף של שלישיית MSN. לגאנס שיחקה נסוג מאוד וויתרה על הכדור רוב הזמן, וגם כשהיה אצלה היא הייתה מגושמת מאוד. למרות זאת היא הצליחה לסכן את השער כמה פעמים. הן חוליית ההגנה והן חוליית הקישור לא סגרו מהר מספיק את המתפרצות של האורחים הצנועים. פה טר שטגן נכנס לפעולה עם כמה הצלות חשובות כבר במחצית הראשונה. בארסה הגיעה גם היא לכמה מצבים קורצים, אבל מעטים מדי. משחק חלש מאוד של הקישור פעם נוספת, שלא נתן תרומה טובה.
המחצית השנייה הגיעה והמשכנו לראות בארסה אדישה וישנונית. לגאנס התחילה לאיים יותר. אומטיטי, אחד מהסלעים האיתנים שלנו העונה, כמעט בישל שער בנגיחה אחורה אבל למזלו טר שטגן מנע גם את השער הזה. מתייה, שאפשר לומר ששיחק טוב יותר מחברו הצרפתי, הצליח גם למנוע שער במתפרצת עם הושטת יד קטנה, שהחלוץ היריב חיפש בקלות מרגיזה מדי לצלול בגללה. השוויון הגיע אחרי התמזמזות עם הכדור מאחורה בראשות טר שטגן וסרג’י רוברטו, והלחץ נסק לשמיים. החילופים של אינייסטה ודניס היו, כאמור, מאוחרים מאוד וכמעט ולא השפיעו על המשחק. גם אלבה החליף את דין זמן קצר לאחר מכן. לגאנס לא פחדה לתקוף מדי פעם, ועם קצת אמונה הייתה גם כובשת את השני. כשהיא הגנה, היא הגנה חזק והייתה הרגשה שלא נצליח לכבוש את שער הניצחון. אלא שאז כדור חוץ הגיע לניימאר, שהסתנן לרחבה וסחט פנדל.
מסי בקור רוח מופתי נעץ את הכדור ברשת, והוא לא חגג. גם אני לא. לא הוצאתי אנחת שמחה ושחרור אחרי השער. נשארתי שקט. המצב שלנו מוסיף להיות לא טוב ו-3 הנקודות החשובות האלה לא מעודדות במיוחד. במובן מסוים זה טוב שלא ראינו גוליאדת שקר שתסתיר את הבעיות, ואולי השחקנים והמאמן יהיו עירניים יותר לקראת המשחק הקשה במיוחד בשבוע הבא נגד אתלטיקו מדריד, אך כרגע זו רק תקווה קלושה.
ההרכב:
טר שטגן
רוברטו, אומטיטי, מתייה, דין (אלבה)
ראקיטיץ’, גומש (דניס), ראפיניה (אינייסטה)
מסי, סוארס, ניימאר