רואים אדום. בארסה כבר לא מושלמת, סיימה בתיקו בקאמפ נואו נגד ז’ירונה בדרבי הקטלאני כשבמרכז נמצא האדום השנוי במחלוקת של קלמאן לאנגלה. מסי העלה ליתרון, זי’רונה ניצלה את היתרון המספרי כדי להפוך, ופיקה השווה.
אני לא אוהב להאשים החלטות שופט בסיקורים שלי, כי בתפיסה שלי בארסה צריכה לשחק מספיק טוב כדי לא להגיע מלכתחילה למצבים בהם השופטים מכריעים את המשחק. גם במקרה פה, בעיני רוב אוהדי בארסה האדום הזוי ולא מוצדק, ואמא של חיל מנסאנו עובדת במקצוע עתיק מאוד, אך לאנגלה עזר לשופט מאוד עם תנועה לא טבעית כל כך של המרפק. תהיו כנים עם עצמכם: אם ראמוס היה נותן מרפק כזה למסי, לא הייתם דורשים לו אדום? מעבר לאדום היו עוד שריקות שהרתיחו את הדם של כמה אוהדים, ואני חושב שהעובדה שמסי לא לחץ את ידו של חיל מנסאנו מדברת בעד עצמה.
על פניה, זו הייתה ההזדמנות המצוינת בלו”ז הצפוף לעשות רוטציות, וארנסטו ואלוורדה ניצל אותה. הכניס להרכב הפותח את ארתור, ארתורו וידאל, לאנגלה וסמדו. בחצי השעה הראשונה כולם עשו עבודה נפלאה, גם קישור המחליפים הותיר רושם חיובי, וידאל בישל את השער של מסי, הכדורגל של ברצלונה היה שוטף ונאה לעין, ואז הגיע הכרטיס האדום ששינה את כל הסיפור מקצה לקצה. גם בעשרה שחקנים בארסה הגיעה להזדמנויות, אבל זה היה הרבה יותר קשה, בטח בפיגור, בטח עם לחץ ענק מאחוריך ובטח אחרי ששחקן התקפה חשוב כמו דמבלה מוחלף – את זה אני אומר למרות המשחק הפזרני שלו עד החילוף.
ההגנה של בארסה מדאיגה מאוד עד כה. בשנה שעברה, טר שטגן ואומטיטי היו סלעים יציבים ומאזן הספיגות של הקבוצה היה מדהים, באותו לבל של אתלטיקו מדריד הלוחמנית של סימאונה. העונה, משהו השתבש. הכי קל להאשים את השעיר לעזאזל פיקה, שאכן, הוא שגה בשערים שספגנו (וגם כיפר קצת עם שער שוויון), אך בעיניי מדובר בסוגייה רחבה יותר. זו אחריות כל הקבוצה להגן כמו שצריך, לא של שחקן בודד או של החוליה שמול השוער. העונה יש ריפיון גדול יותר, והמאמן חייב לפתור את זה אם אנחנו רוצים להצליח בהמשך – בתקווה שלא באמצעות הכנסת קשר אחורי נוסף במקום אחד השחקנים היצירתיים, אלא בעזרת ארגון חזק יותר של הקבוצה.
מילה קטנה על סמדו: אני לא יודע על מה להצביע בדיוק. לפעמים נדמה שקריאת המשחק שלו וקבלת ההחלטות שלו לא מספיק טובות, לפעמים נדמה שהוא פשוט חסר ביטחון וצריך לקבל יציבות ודחיפה מהמאמן. כך או כך, קשה לי לראות את המאמן בוטח בו מספיק כדי לתת לו עוד הזדמנויות להשתפר ולהפוך למגן הימני שאנחנו חייבים.
זה היה משחק שלא ציפו בו לראות את ברצלונה חוטפת פאנצ’ר, אבל זה קרה ועכשיו חייבים לבוא זהירים יותר למשחקים הבאים, שהם קשים יותר על הנייר. עד פגרת הנבחרות הבאה יש לו”ז צפוף, עם קבוצות לוחמניות יותר שוודאי שראו את ז’ירונה ויקחו ממנה השראה. כבר ברביעי בארסה תתארח בפרוורי מדריד אצל לגאנס, ואת השבוע תסגור במשחק ביתי נגד בילבאו. אין מנוחה, אין הפסקה, ממשיכים קדימה מבלי להסתכל לאחור.
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, לאנגלה, פיקה, סמדו
ארתור (קוטיניו), בוסקטס, וידאל (ראקיטיץ’)
דמבלה (אומטיטי), סוארס, מסי
