תחושות מעורבות. קלאסיקו רווי אירועים ומעורר מחלוקת הסתיים בתיקו 2-2, למרות חיסרון מספרי של בארסה במשך מחצית שלמה. קשה לעכל את המשחק הזה. זה תיקו שמעלה תחושת מתיקות של חצי ניצחון ובו-זמנית גם תחושת אכזבה ופספוס על כך שהמשחק היה יכול להסתיים בניצחון. החלטות שגויות על ימין ועל שמאל של השופט הרננדס הרננדס הרסו את המשחק, פשוטו כמשמעו.
שלא תטעו, מדריד יוצאת מהמשחק הזה מתוסכלת מאוד. הלבנים באו במטרה לנצח ורואים זאת היטב לפי ההתבטאויות שלהם בסוף המשחק. הם רצו להרוס לנו את רצף המשחקים ללא הפסד בליגה (ולנפץ את חלום האליפות ללא הפסד), הם רצו להרוס לנו את חגיגות האליפות, הם רצו להוכיח את היכולת שלהם לפני גמר ליגת האלופות, לנקות כוכבית אפשרית מהתואר הזה. למרות מחצית שלמה בה שיחקו מול 10 שחקנים, הם לא עמדו ביעדם. לראות את הבכי שלהם, את העילבון שלהם – רק זה מספיק כדי לחגוג ולשמוח מהתוצאה הסופית.
בטון אישי, קצת עצוב שכך נראה הקלאסיקו האחרון של אינייסטה. כל פעם שניגש לשופט בגלל עבירה, דמיינתי אותו אומר לו: “בחיאת, זה הקלאסיקו האחרון שלי, בוא נעשה שיזכרו אותו לחיוב”, אבל למר משה משה, כפי שיורם ארבל קרא לו, היו תוכניות אחרות. למנות את ההחלטות הנוראיות שלו? בקלות היו יכולים להיות עוד 3 מורחקים (בייל, אלבה, ראמוס), הפנדל על מרסלו שלא נשרק, העבירה של סוארס בדרך לשער השני שלנו, הנבדל של ראקיטיץ’ שאולי לא היה – כל אלה פגעו לחלוטין במשחק ומסיטים את תשומת הלב מהדברים החשובים. עם 10 שחקנים המשחק היה קשה מאוד, המתח גזל כמה שנים טובות מחיינו ובסוף המשחק הרגשתי בעיקר הקלה על כך ששרדנו את זה – אם כי במהלך המשחק, עם השער שנפסל בגלל נבדל והמצב הנפלא של מסי, נדמה שבארסה ראויה לניצחון!
מסי הוא בקלות, בפעם הטריליון, איש המשחק. חוץ מהשער (שהיה לו ביצוע מושלם מבלי שנשים לב), הוא הנהיג את הקבוצה בהתקפות והכניס הילוך כשהקבוצה במינוס שחקן. העבירה שעשה על ראמוס – אם שחקן ריאל היה עושה זאת על שחקן שלנו הייתי מקלל אותו ואת כל משפחתו, אבל במקרה של מסי יוצא לנו חיוך של גאווה. מי ששני לו בדירוג במשחק הוא ראקיטיץ’, שמרגיש שאם היה מהלה מאסיה, היה הופך לאליל האוהדים מזמן. גם טר שטגן הציל מצב קריטי של רונאלדו במחצית הראשונה, ולכו תדעו לאן המשחק היה מתגלגל אילולא ההצלה הזאת. מעבר לשבחים, אני דווקא רוצה לציין לרעה את קוטיניו, שהיה נעלם די גדול לפני החילוף במחצית. זאת נקודה בעיקר לרעתו של ואלוורדה, שטרם משתמש בכוכב הברזילאי כמו שצריך, לא בו ולא בקיצוני הצרפתי הצעיר, שבסוף לא שיחק דקה ולמעשה סוגר עונה בה עוד לא השתלב ברמה מספקת כלל בקבוצה, זאת חרף הפוטנציאל הכביר שגלום בו.
אסיים בכך שאספר שצפיתי במשחק בדולי פרטון בהרצליה, שם נערכו גם צילומים לסרט תיעודי בריטי. האמוציות המטורפות שעולות ממשחק כזה הוכפלו פי כמה כבר לפני המשחק, כשנכנסנו בשיא האנרגיות לבר ובהמשך כששרנו וחגגנו לאורך המשחק. זה לא מפגש קלאסיקו ראשון, והייתה תחושה מוזרה לפני המשחק בגלל העובדה שמדובר במשחק לפרוטוקול בסופו של דבר, אבל אמש הייתה חוויה מרגשת ובלתי נשכחת. כן ירבו, רק עם תוצאות טובות יותר להבא.
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, אומטיטי, פיקה, רוברטו
אינייסטה (פאוליניו), בוסקטס, ראקיטיץ’, קוטיניו (סמדו)
סוארס (אלקאסר), מסי
