כמה טוב שחזרת, ליגה יקרה. בדיוק בשביל הדברים האלה חיכינו כל הקיץ, לראות את הקבוצה הנפלאה שלנו עושה קסמים בקאמפ נואו ומעניקה לנו רגעי אושר וזכרונות חדשים. זה הלך קשה מהמצופה, אך ברצלונה צלחה את המשוכה הראשונה בליגה וניצחה את אלאבס 3 – 0 מצמד שערים של מסי ועוד אחד של קוטיניו.
העונות מתחלפות אבל על המגרש אין שום דבר חדש, גם עשר שנים אחרי שהחל ללבוש את חולצה מספר עשר מסי ממשיך לנפק תצוגות אומן ומוביל את הקבוצה לניצחון נוסף. הכוכב של הערב פעם נוספת, אפשר לשפוך רק עליו הררי מילים אך נראה לי שעדיף להתמקד בנושאים אחרים.
בעיקר במחצית הראשונה נראה שהקישור של ברצלונה מתקשה לספק את הכדורים הנחוצים להתקפה, ומסי נאלץ לעזור לו פעמים רבות. רבים פיללו להצבתו של סרג’י רוברטו (לצד זה שסמדו יפתח כמגן), אך יש מעל הסוגייה הזו סימן שאלה לא קטן, שלטעמי גדל בעקבות המשחק אתמול. במקביל לו ראקיטיץ’ מגיע סחוט אחרי מונדיאל, ולמרות משחק טוב באופן כללי, ניכר שהוא עוד רחוק מהקצב האופטימלי.
ואלוורדה ראה את הקושי ולא התעכב בשינוי, הכניס את קוטיניו שיודע לשחק הרבה יותר ישיר ולעומק והחיה את הקישור כמו מכת חשמל. נדמה שקוטיניו הוא הפתרון גם לטווח הארוך, אולי גם לצד תוספת של ארתור לסיפור – ואעיז לומר במקומו של סוארס, שלמרות האהבה הרבה אליו צריך לצאת ממעמד ה”בלתי פגיע”. עוד מילה לגבי קוטיניו, זה שלא פתח בהרכב בהחלט גרם להרמת גבה, אך יש לזכור שהעונה ארוכה ולא צריך לחכות הרבה עם רוטציות. זו פריווילגיה שחשוב לנצל אותה, להעניק מנוחה לכוכבים ודקות משחק למחליפים החל מהמחזור הראשון.
אני מרגיש שהבשורה הגדולה ביותר במשחק הזה זה החזרה למערך 4-3-3. בשנה שעברה ואלוורדה נצמד למערך 4-4-2 שככל הנראה נולד בשל הפציעה של דמבלה, לצד עזיבתו של ניימאר, וגם עם ההגעה של קוטיניו וההחלמה של דמבלה, כוח האינרציה היה חזק. נקווה שוואלוורדה ימשיך עם המערך הזה, שהוא הבסיס להצלחה של ברצלונה בתקופותיה הגדולות ביותר, הבסיס לכדורגל ההתקפי שאנו אוהבים לראותו ובזכותו נהנים כפליים. דמבלה הוא גם מפתח חשוב לסיפור. שחקן שגבול הפוטנציאל שלו נמצא בשמיים, ועם ניצול נכון נוכל לקבל תפוקה פנומנלית. כמה החטאות במשחק אתמול לא צריכות לשנות את זה.
במשחק אמש החילוף של סמדו בקוטיניו התבקש, אולם אין זה אומר שמקומו מחוץ להרכב בהכרח. המהירות שלו פנטסטית ומאפשרת לו לחפות על טעויות שלו ושל אחרים בקלילות, ולכל הפחות בהגנה הוא עושה את העבודה הנדרשת. הבעיה מתחילה בהתקפה. להבדיל מאלבה, שלמרות המראה הוא שחקן אינטליגנטי, סמדו לוקה בכך וזה פוגע בתרומה ההתקפית שלו. עדיין הייתי רוצה לראותו אותו פותח במשחקים בהמשך, אולי כשמלפניו קשר אחר מרוברטו.
סך הכול, מדובר במשחק ליגה ראשון ומשחק רשמי שני, כך שיש לקחת זאת בחשבון ולהבין שיש עוד זמן עד שנראה את הקבוצה בשיא יכולתה וכושרה. יחד עם זאת, כבר במשחק שכזה נדלקות כמה נורות אזהרה קלות, כשראינו שהמערך ההגנתי של אלאבס עיקש ומעיק. שום דבר רציני כרגע, ונראה שיש לקבוצה את הכלים להתמודד עם הסוגיות האלה כפי שהסברתי לפני כן. הפנים כעת למשחק החוץ אצל ואיאדוליד, באותה שעה נוראית בשבת הקרובה.
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, אומטיטי, פיקה, סמדו (קוטיניו)
ראקיטיץ’, בוסקטס (וידאל), סרג’י רוברטו
דמבלה (ארתור), סוארס, מסי
