“הוא ויתר על הליגה”, “אפשר לסגור את הבאסטה” ועוד שלל פנינים נזרקו כאשר ראינו את ההרכב שפותח נגד בילבאו. בכנות, גם אני אמרתי שההרכב הזה לא טוב. תמיד יש טענות על ההרכבים שהמאמנים עולים איתם, בכל קבוצה ובכל משחק, זה טבעי והגיוני. אך הפעם נדמה שההרכב מוגזם וחצה גבולות רבים. שני המגנים המחליפים, כולל הג’ינג’י האהוב על כולם, חוליית קישור שכולה מחליפים ואפילו פאקו אלקאסר נכנס במקומו של לואיס סוארס. אני לא קברתי את סיכויי הקבוצה לנצח, אבל זה היה ברור שזה יהיה קשה יותר מהרגיל וכך היה. בארסה הציגה משחק נרפה, כמעט ספגה מספר שערים במחצית הראשונה, אך הצליחה לנצל את הזדמנויותיה ולהשאיר את 3 הנקודות בקאמפ נואו.
ללא ספק המזל שיחק לרגלנו בתחילת המשחק. כל אחד משחקני ההגנה ביצע לפחות טעות אחת, גם שחקנים אמינים ויציבים כמו אומטיטי ופיקה, וכך לבילבאו היו הזדמנויות ענקיות לעלות ליתרון. באחת ההזדמנויות טר שטגן הסיט את הכדור לקורה ומנע הלם מוחלט במגרש הביתי שלנו. אחרי 17 דקות ניימאר אסף מסירה ארוכה מאלייש, עבר את השומר שלו בקלילות (משהו שהצליח לעשות הרבה פעמים אתמול) ובישל לפאקו אלקאסר שער ראשון בליגה. הזדמנות ראשונה וכבר עלינו ליתרון, בניגוד להלך המשחק. בילבאו המשיכה בשלה, לחצה, חטפה כדורים, הגיעה לרחבה, בעטה מעמדות טובות אך לא הבקיעה. הקישור שלנו, שהורכב מראפיניה, טוראן וגומש, לא עמד היטב מול הלוחמים הבאסקים ונתן להם הרבה חופש. קישור נאיבי מאוד, ובילבאו נאיבית עוד יותר שלא הצליחה לתרגם את המצבים לשערים. בלי בוסקטס, אינייסטה וראקיטיץ’ זאת אופרה אחרת, וכבר דיברתי על כך בסיקור לניצחון על אתלטיקו מדריד בגביע. איראיסוס נתן עוד מתנה יקרה מפז למסי, שהבקיע בעיטה חופשית מזווית לא הגיונית ולקח לו זמן לעכל שזה בכלל הצליח לו. יש לו 27 שערים בבעיטות חופשיות במדי בארסה, יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה שלנו. 2 – 0 בסיום מחצית מאוד לא שגרתית לקהל בקאמפ נואו.
פיקה, שכמעט והעניק שער במתנה לבילבאו אך מנע זאת ברגע האחרון עם עבירה ששווה כתום, הוחלף על ידי מסצ’ראנו במחצית בשל כאב בירך. במחצית השנייה נראה שלבילבאו נגמרו הכוחות והמשחק היה הרבה יותר רגוע ופתוח. הרמה לרחבה שלנו, ראפיניה נדחף על ידי ראול גארסיה היישר לברכו של טר שטגן והוא נפגע באופן מפחיד בראש. למזלו לא מדובר במשהו חמור, אך הוא מיד הוחלף על ידי ראקיטיץ’. עם ראקיטיץ’ קיבלנו קצת יותר שליטה בעניינים. אחרי 62 דקות ראינו מחזה נדיר במיוחד: מסי הוחלף ולא בגלל פציעה. נראה כמו עסק מתואם בינו לבין לואיס אנריקה על מנת שיבוא במצב פיזי טוב לחודש פברואר העמוס עלינו. במקומו נכנס סרג’י רוברטו, ואלייש וידאל נשלח קדימה לשחק כקיצוני – ותוך זמן קצר זה השתלם. אלייש הבקיע שער שגרם לכל הקבוצה להתפוצץ מצחוק, וכנראה גם לאוהדים רבים אחרים. שער ליגה שני תוך זמן קצר למגן, שעד לא מזמן היה מצורע בכלל. זה היה השער ה-100 בכל המסגרות של בארסה העונה.
מפה ועד סוף המשחק זה היה די גרבאג’ טיים, ושחקני בארסה החלו לאיים יותר על השער בחיפוש אחר הרביעי, ללא הצלחה. סיום שמח מאוד למשחק שבקלות היה יכול להפוך לסיוט נוסף ל-83 אלף האוהדים שצפו בו בקאמפ נואו. חשוב לומר שהרוטציות נחוצות ברמה קריטית אם רוצים לשרוד בחודשי המאני טיים, ויש להפנים זאת. מה שקרה שנה שעברה, הצניחה החופשית בחודש אפריל, היה בהחלט בגלל העדר רוטציה בזמנים המתאימים. זה נכון, ההרכב הזה היה עלול לעלות לנו בעוד אכזבה, בעוד נפילה שמרחיקה אותנו מהאליפות, אבל בדיוק בשביל זה הספסל קיים, ספסל שהושקע בו סכום כסף גבוה. כדי שישתמשו בו, כדי שהוא יצליח לנצח גם משחקים כאלה, גם כשהם זורמים פחות או פחות דומיננטיים ממה שאנחנו רגילים. כעת הפנים לגומלין חצי גמר הגביע נגד אתלטיקו מדריד ביום שלישי, ויש לזכור שיש גם ביקור אצל דפורטיבו אלאבס במחזור הבא.
ההרכב:
טר שטגן
אלייש, פיקה (מסצ’ראנו), אומטיטי, מתייה
ראפיניה (ראקיטיץ’), גומש, טוראן
מסי (רוברטו), אלקאסר, סוארס
