אין עוד מלבדו. חייב לומר שדי נמאס כבר שכמעט כל סיקור של ניצחון גדול שלנו מתמלא בשבחים ובשירי הלל לשחקן הגדול בהיסטוריה. פשוט נמאס! אני אוהב לגוון, פחות אוהב לחזור על עצמי יותר מדי פעמים. צחוקים בצד, כיף לחזור מיום כיף של העבודה בצפון הישר לניצחון גדול של ברצלונה במשחק הפתיחה בליגת האלופות נגד יובנטוס, אלופת איטליה וסגנית אלופת אירופה.
כן, מסי הוביל אותנו פעם נוספת לעבר ניצחון מרשים, עם שני שערים וסידור עוד אחד לראקיטיץ’. בארסה ניצבה מול יובנטוס עקשנית, לוחמנית, מאורגנת היטב, כזו שמגבילה את המשחק שלך מאוד. בדיוק במשחקים האלה הכי זקוקים למהלך הבלתי שגרתי הזה, לשלוף ארנב מהשרוול כדי להכריע את המשחק, וזה מה שמסי עשה, לא פעם ולא פעמיים במהלך המשחק.
אפשר להחמיא לכל הקבוצה על המשחק אתמול, כן? אבל מלבד מסי הייתי רוצה להדגיש את אינייסטה ועד כמה הוא חשוב לנו. התרומה של אינייסטה כשיר למשחק שלנו היא בלתי ניתנת להחלפה. השליטה שלו במגרש, הקסמים שהוא מפזר מדי פעם, הרוגע, הקלאסה, ההשתחררות, ראיית המשחק. הכול בא לידי ביטוי אתמול נגד יובנטוס. אחת המטרות העיקריות של בארסה העונה, לדעתי, היא לצמצם עד אפס את הפציעות של דון אנדרס. כי בלעדיו יש לנו בעיה רצינית בקישור. כרגע עוד מוקדם מאוד לקבוע זאת, אך מרגיש שארנסטו ואלוורדה עשה טוב לאינייסטה, בהשוואה ללואיס אנריקה. כשהוא פחות מתמקד בעבודות הגנתיות, כשהוא פחות עסוק בכיסוי לניימאר, הוא משוחרר יותר לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב.
מבחינת ההרכב והמערך של ואלוורדה, בארסה ערכה שינוי פרסונלי אחד מהמאניטה על אספניול, וזה דמבלה במקומו של דאולופאו. הטקטיקה נותרה פחות או יותר זהה: דמבלה, שעדיין לא הכניס הילוך ולפעמים מבצע מהלך פזיז, מתבסס בימין, מסי כשחקן חופשי באמצע, סוארס גולש שמאלה ולעתים מפנה לאלבה את האגף. אני קצת סקפטי לגבי החזרה של מסי לעמדת החלוץ המזויף, כי בכל זאת, ראינו איך זה מיצה את עצמו לפני 3 שנים. אשמח לראות יותר החלפת מקומות, בעיקר כדי לנסות להפתיע את היריבות וכדי לנצל את סוארס במקום בו הוא הכי טוב על המגרש, במרכז. כך או כך, אפשר לראות כמה אלמנטים שהשתפרו בגישה של הקבוצה, וזה מתבטא ביכולת הנפאלה של אינייסטה וגם של ראקיטיץ’ לצדו. הם פחות עסוקים בחיפויים, יותר ביצירה, וזה טוב לכולם בסופו של דבר.
אני רוצה, ברשותכם, לצנן מעט את ההתלהבות מהניצחון הזה. כן, בארסה שיחקה טוב מאוד, הביסה את יובנטוס. אולם, יש לזכור את רשימת הנעדרים של יובנטוס מהמשחק. היא שיחקה ללא מרקיזיו, חדירה, מנדזוקיץ’, קייליני, קואדרדו, הובדס וליכטשטיינר. אלה הרבה שחקנים שמשמעותיים לקבוצה, ועמם היינו מתקשים הרבה יותר. גם כשהיא עם הרכב חסר שכזה, היא בעטה יותר פעמים באופן כללי ולמסגרת בפרט, ולא היה חסר לה הרבה כדי להבקיע לשער של טר שטגן. גם כשהיא עם הרכב כזה, בארסה הזדקקה להברקה הגדולה של מסי בשער הראשון כדי לשבור את הקרח, שהיה עבה מאוד. יובנטוס הגנה היטב ומנעה מברצלונה להתקרב לשער של בופון. אי אפשר להסתמך על מהלך אינדיבידואלי כל פעם מחדש, זה מתישהו מפסיק לעבוד וראינו את זה בעונה הקודמת במספיק הזדמנויות, כולל מול אותה קבוצה.
לפני תחילת העונה, עם הקיץ המסויט שעבר עלינו, אוהדים רבים הביעו פסימיות והכריזו שאין מה לחפש בכלל בעונה הזאת. אני אמרתי שגם עם סגל כזה אפשר לרוץ על כל התארים. עכשיו ניצחנו 4 משחקים על האפס, ופתאום אנשים נסחפים לקצה השני של האופטימיות. לא צריך להסתנוור מהנצנוצים של המשחקים האלה. אנחנו עדיין בשלב מוקדם מאוד של העונה, ודברים יכולים להשתנות מקצה לקצה. עדיין יש בעיות בסגל, ועדיין יש פוטנציאל לזכות בכול. ואלוורדה, בינתיים, עושה עבודה לא רעה, ויש לו עוד עבודה רבה לפניו. אני תמיד סומך על הלוחמים באדום-כחול, לא משנה מה.
ההרכב:
טר שטגן
סמדו, פיקה, אומטיטי, אלבה
ראקיטיץ’ (פאוליניו), בוסקטס, אינייסטה (גומש)
דמבלה (רוברטו), מסי, סוארס