קונצרט. הקהל בקאמפ נואו מזמן לא נהנה מהצגה כה גדולה. משחק שנהניתי מהצפייה בו מהרגע הראשון ועד סופו, ופשוט לא רציתי שייגמר. סוארס כבש שלושער, מסי הוסיף צמד וקוטיניו תרם גולאסו בחגיגת בלאוגרנה אמיתית, ניצחון 6 – 1 על האחות הקטלאנית הקטנה ז’ירונה. ניצחון משכנע, משהו שהקהל היה צמא לו מאוד בתקופה האחרונה, וכעת נקווה שמדובר בהכנסת הילוך לפני רגעי השיא של העונה.
לא זכור לי משחק לאחרונה בו ראינו את מסי וסוארס עולים בטירוף כה גדול. מתחילת המשחק כוונותיהם לתת משחק גדול היו ברורות והריקודים שלהם היו תענוג לצפייה. ז’ירונה אמנם כבשה שער מוקדם אחרי סדרת טעויות של כמה משחקנינו, אך היה אפשר להיות רגועים עם איך שהשניים האלה ניגשו למשחק, והם דאגו לשוויון וגם ליתרון תוך זמן קצר. משחק ענק של כל אחד מהם, כזה שנותן לנו צמרמורת של הנאה והתרגשות.
קוטיניו ודמבלה, כל אחד מהם מוצב באגף אחר, פתחו את המשחק בצורה שקטה ואפשר לומר גם די חלשה, וככל שהמשחק התקדם הם קיבלו ביטחון ונכנסו לעניינים. לגבי דמבלה, ניתן להבחין בבירור את ההשפעה של הלחץ הגדול שהוא חווה מאז הגעתו לקבוצה. שחקן כה צעיר וחסר ניסיון, ודאי שיתקשה לנוכח קפיצת הלחץ שגורמת לרגליים לרעוד ולהיות רכות כמו ג’לי. לשמחתנו, המשחק הזה הוא התרופה האידאלית עבורו, וגם עבור קוטיניו מדובר בדחיפה רצינית. שניהם היו שותפים לריקודים ברחבת הקאמפ נואו. אחרי שמסי וסוארס “פינו” עבורם את השטח, הם שיחקו משוחרר, חופשי, עם ביטחון והיו לכך חותמות בדמות בישולים ושער. הגולאסו של קוטיניו, איזה מחזה מרהיב. זה בדיוק מה שהיינו רוצים לראות ממנו ונתפלל שנראה עוד פעמים רבות.
בעיניי זו הייתה טעות לתת לפיקה לפתוח במשחק. ידענו שהברך שלו כואבת ולא החלימה כראוי מהפציעה שספג נגד אספניול. גם ורמאלן וגם מינה כשירים וזמינים, מדוע לא לתת לוורמאלן, שראוי לחזור לעניינים אחרי הפציעה שלו, את המקום בהרכב? למה לא להחליף את פיקה במחצית, כשברור שברצלונה תסיים עם ניצחון? כשפיקה קיבל את המכה בברך, זה כאב גם לנו. באמת חבל על כך. זו הטענה שלי כלפי ואלוורדה, שאני מאוד מרוצה מהתפקוד שלו ומהמסלול בו הוא מוביל את הקבוצה.
ראקיטיץ’ ראוי לכמה מילות שבח. המסירות הארוכות שלו היו נפלאות, שברו את קו ההגנה של ז’ירונה והעמידו שחקנים שלנו בעמדה נפלאה לשער או לבישול פעם אחר פעם. מבין שחקני הקישור וההתקפה, הוא השחקן שהכי קל להתלונן עליו, השחקן שמקבל הכי פחות הערכה. אולם, אסור להספיד את הקרואטי. יש לו כדורגל ברגליים. צריך למצוא את השיטה והסביבה שיוציאו ממנו את המיטב, וזה בדיוק מה שקורה לאחרונה.
הניסיון המאולץ של סוארס לקבל צהוב חמישי בליגה ולהיות מושעה נגד לאס פאלמס היה קומדיה טהורה. השופט לא רצה להוציא לו צהוב, גם על עבירות של צהוב מובהק, ואני יכול להבין אותו, זה מגוחך לקחת בזה חלק. ג’ורדי אלבה כן הצליח במשימה, אף על פי שגם לו זה דרש מאמץ משעשע. נקווה שסוארס פשוט לא ישחק נגד לאס פאלמס כדי שלא יהיה שום סיכון שייעדר מהמשחק החשוב נגד אתלטיקו מדריד בעוד שבוע בדיוק.
הקבוצה קבעה שיא חדש של רצף משחקי ליגה ללא הפסד בפסטיבל ענק שמותיר לכולנו תאבון לעוד. כעת נחכה עד חמישי בערב, אז הקבוצה תיסע לאיים הקנאריים כדי להתארח אצל לאס פאלמס של פאקו חמס, המחפש להוציא את הקבוצה מהבור הענק אליו נכנסה.
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, אומטיטי, פיקה (ורמאלן), סמדו
קוטיניו, ראקיטיץ’ (רוברטו), בוסקטס (פאוליניו), דמבלה
סוארס, מסי
