בסיומו של משחק קשה מאוד, בארסה חוזרת מהסאן ממס עם 3 נקודות. ניצחון 2 – 0 משערים של מסי ופאוליניו, אך מי שחתום על הניצחון יותר מכולם הוא מארק אנדרה טר שטגן, שסיפק מספר הצלות מרהיבות למצבים בטוחים מאוד של אתלטיק בילבאו. עברו 10 מחזורים מפתיחת העונה ובארסה רושמת 9 ניצחונות ותיקו, בודדה בפסגה.
ההרכב שארנסטו ואלוורדה בחר לפתוח איתו מעלה שאלות כואבות פעם נוספת. הבחירה לפתוח ללא קיצונים, הבחירה להשתמש בסרג’י רוברטו כמגן ימני כשסמדו זמין, הבחירה לעלות עם קישור שכולל את ראקיטיץ’, גומש ופאוליניו ביחד. בארסה שיחקה לא טוב במשחק הזה, בייחוד במחצית השנייה, והרבה מכך נובע מזה ששחקני מרכז השדה שלנו לא סיפקו את הסחורה. פאוליניו מגיע עם הטייטל “עוצמה וכוח פיזי בקישור”, אך הוא וחבריו לקישור בוטלו בקלות רבה מדי. ראקיטיץ’ ממשיך באותו קו של המשחקים האחרונים, ואנדרה גומש היה מנותק מאוד מהמשחק, מיעט לגעת בכדור והתפקוד שלו כשחקן אגף היה מאוד לא ברור.
מי שחיפו על החולשה של הקישור פעם אחר פעם היו שני החברים פה, טר שטגן ואומטיטי. שניהם לא זוכים להכרה מספיקה ביכולת המדהימה שהם מציגים בתקופה האחרונה. כמובן, לאו מסי הוא הכוכב הבלתי מעורער והמוציא לפועל של ההתקפות שלנו, אך כדורגל הוא משחק קבוצתי שמתקיים לא רק בהתקפה. לשני אלה יש אחריות רבה לכך שבארסה ספגה רק 3 שערים עד כה ולכך שהיא מובילה את הטבלה הן בליגה והן בליגת האלופות.
בילבאו לא ניצלה את ההזדמנויות המעולות שלה במחצית הראשונה, ומי אם לא מסי יהיה שם כדי לתת לבארסה את היתרון, כמו תמיד. דווקא אחרי בעיטה לקורה במצב של 100%. בהמשך, אף על פי שבארסה העונה נוטה לשחק טוב יותר במחצית השנייה מאשר בראשונה, ראינו שבארסה נסוגה יותר ויותר ככל שהזמן עבר. הדלי התמלא והיה מוכן לבעיטה הקלאסית. ואלוורדה, באופן תמוה, בחר לא לבצע אף חילוף עד הדקה ה-83. לטעמי, בהחלט היה מקום לערוך ריענון בשורות. הברור ביותר היה הכנסתו של סמדו כדי שסרג’י רוברטו ישחק בקישור, אך היו עוד אופציות כגון דניס סוארס ודאולופאו שיכלו להכניס אנרגיות חדשות לקישור ולהתקפה, כדי לתת קצת אוויר לקבוצה שהחלה להחנק תחת הלחץ של הבאסקים.
ההסבר של ואלוורדה לכך שלא ביצע אף חילוף עד מאוחר – “השחקנים היו הכי מתאימים להתמודד עם ההרמות של בילבאו” – לא משביע רצון לפי דעתי. לעתים לואיס סוארס נאלץ לתמוך באלבה כדי לעזור לו לסגור את שחקני הקו של בילבאו. לעתים פיקה, במשחק נוסף לא טוב שלו, הפסיד במאבקים האוויריים הקשים עם אדוריס, ובלאו הכי אלו לא שחקני הקישור שצריכים לבלום את ההרמות. הם אלו שצריכים מלכתחילה למנוע אותם ולהעניק לבארסה את השליטה שהיא איבדה.
פאוליניו חתם את תוצאת המשחק עם שער במתפרצת. רבים יאמרו שהוא מספק את הסחורה ומאכיל אותנו כובעים. סלחו לי, אך לא זו הציפייה שלי מקשר בקבוצה שלנו. ודאי, בסגנון משחק ישיר ופחות מבוסס על הנעת כדור וטיקי-טאקה, פאוליניו יכול לככב. הוא יודע להבקיע, יש לו סיבולת גבוהה והוא עושה תנועה בלתי פוסקת ללא כדור וכך משגע את ההגנות מולו. והנה, גם אתמול הבקיע, כבר 3 שערי ליגה יש לו. אולם, להחזיק ולשלוט בקישור באמת זו לא המשימה שלו. הוא לא מה שהייתי רוצה לראות בקבוצה הזו. כשמשלבים אותו עם ראקיטיץ’ בכושר מזעזע ועם גומש נעלם, אז הקישור שלנו רך יותר מחמאה לוהטת.
במבחן התוצאה, בארסה העונה עושה עבודה פנטסטית. אני חושב שמעטים ציפו שבארסה תוביל את הטבלה עם 9 מתוך 10 ניצחונות. מי שחשוב לו לנצח בלבד ודאי יהיה מרוצה. בארסה מציגה אופי חזק והיא צולחת מבחנים, אתגרים ומוקשים מכל מיני סוגים, כאלו שבשנים קודמות הייתה נופלת בהם. אליפות היא לא מילה גסה, אך עדיין יש לקבוצה היבטים רבים לשפר, נקודות רבות להתייחס אליהן, בייחוד בכל מה שקשור לביטול המהיר של הקישור וההגעה של היריבות ליותר מדי מצבים טובים. כעת היעד הבא של בארסה הוא נסיעה ליוון באמצע השבוע, כשבשבת הבאה סביליה תבוא לקאמפ נואו.
ההרכב:
טר שטגן
רוברטו, פיקה, אומטיטי, אלבה
ראקיטיץ’, פאוליניו, בוסקטס, גומש (סמדו)
מסי, סוארס
